מתנת שכיב מרע: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
'''במהות''' התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים: | '''במהות''' התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים: | ||
@ הרשב"ם {{מקור|(בבא בתרא קנא: ד"ה רב נחמן)}} כתב שתיקנו שדבריו הם מעשה קניין. | |||
@ הריטב"א {{מקור|(שם)}} כתב שמועיל מדין הפקר בית דין {{מקור|(במחלוקתם דן הפרי משה קניינים טז-א)}}. | |||
@ הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה {{מקור|(קובץ הערות מ-יב תלה זאת מחלוקת ראשונים)}}. | |||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
| שורה 27: | שורה 24: | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[מצווה לקיים דברי המת]] | * [[מצווה לקיים דברי המת]] | ||
| שורה 33: | שורה 30: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | * [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | [[קטגוריה:דיני ממונות]] | ||
גרסה מ־18:34, 4 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
חולה שמוטל במיטתו ואמר לתת את נכסיו לקונה, ומת מאותו החולי (הוזכר בבבא בתרא קנג.).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק (במדבר כז-ח) "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (בבא בתרא קמז.). וביארו התוס' (שם ד"ה מניין) שאינו מדאורייתא ממש, אלא מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא.
וטעמו שמא תיטרף דעתו עליו (בבא בתרא קנא:), שימות מתוך צער שלא יקיימו בניו צוואתו (רשב"ם שם).
בטעם שתקנו תקנה מיוחדת לשכיב מרע, ולא הספיקה התקנה שמצווה לקיים דברי המת, נחלקו הראשונים: לתוס' (בבא בתרא קמט: וכתובות ע.) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשהושלש מתחילה לכך[1], ולרמב"ן (הובא בר"ן גיטין סוף פרק ראשון) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשאמר בלשון ציווי[2].
במהות התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים:
- הרשב"ם (בבא בתרא קנא: ד"ה רב נחמן) כתב שתיקנו שדבריו הם מעשה קניין.
- הריטב"א (שם) כתב שמועיל מדין הפקר בית דין (במחלוקתם דן הפרי משה קניינים טז-א).
- הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה (קובץ הערות מ-יב תלה זאת מחלוקת ראשונים).
הנכס
דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו, נחלקו הראשונים האם אפשר להורישם: ר"י מיגאש (בבא בתרא קלא) כתב שאינו יכול להוריש דבר שלא בא לעולם, וכן כתב הקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג) בדעת תוס' הרא"ש שא"א להוריש דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו. אך הוסיף שבדעת הר"ן אפשר שמועיל, וכן כתב האור זרוע (קיא).
פרטי הדין
צריך שיהיה ראוי לרשת, וחקרו האם הכוונה היא שהמוריש יהיה ראוי להוריש, או שהיורש יהיה ראוי לירש (קובץ שיעורים בבא בתרא תקמ).שכיב מרע שעמד חוזר בו. וחקרו האם מועיל מדין תנאי, שכאילו התנה מראש שכל מתנתו תועיל רק אם לא יעמוד, או משום שעדיין הקניין לא חל (עד לאחר מיתה), ויכול לחזור בו קודם שהקניין חל (קובץ שיעורים בבא בתרא תקי).וכן חקרו בו האם כל זמן שחי עדיין לא נעשה הקניין, או שהקניין נעשה, וכשחוזר בו הנכסים שבים לרשותו (דרכי משה דרך הקודש ח-יט, דרכי משה דרכי הקניינים ד-ז ד"ה ונראה).
הקונה
בהקדש לא מועילה מתנת שכיב מרע שיקנה לאחר מיתה (שו"ת הרשב"א ח"ג קכב, מחנה אפרים צדקה ד בדעת הרא"ש. אך הקובץ שיעורים בבא בתרא תקלב הביאם והסתפק בדעת הרא"ש).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין ד"ה כשהממון לא הושלש ביד שליש.
- ↑ אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין ד"ה כשלא אמר בלשון ציווי.