מתעסק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בתבנית מקור) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''עבירה שנעשתה בלי שהאדם ידע שהוא עושה אותה, פטור עליה''' {{מקור|(הסוגיות בשבת עב:, כריתות יט. ובבא קמא כו:)}} - בדיני כל התורה, ובעיקר בדיני שבת. | |||
'''עבירה שנעשתה בלי שהאדם ידע שהוא עושה אותה, פטור עליה''' {{מקור|(הסוגיות בשבת עב:, כריתות יט. ובבא קמא כו:)}} | |||
לדוגמא, התכוון להגביה בשבת עשב תלוש (שהיא רק הגבהה בלי תלישה, ואין בו איסור), והגביה בטעות את המחובר (וכך תלשו, ואסור מדין קוצר) {{מקור|(בבלי:שבת עב:)}}. | |||
===דינים דומים=== | |||
יש שני פטורים בגלל חוסר ידיעה - מתעסק (לדוגמא, סבר תלוש הוא והגביהו ונמצא מחובר) ודבר שאינו מתכוון (לדוגמא, גורר בשבת ואינו מתכוון לעשות חריץ). וביאר הקובץ שיעורים {{מקור|(ח"ב כג-ג)}} שצריך את שניהם: | |||
@ במקרה של מתעסק (סבר תלוש הוא והגביהו ונמצא מחובר) אי אפשר לפוטרו מדין דבר שאינו מתכוון, משום שבמתעסק חוסר הידיעה הוא בעבר, שחשב שהצמח כבר היה תלוש עוד לפני שהגביהו. ודבר שאינו מתכוון לא פוטר כשחוסר הידיעה בעבר אלא כשהוא בשעת המעשה, שאינו יודע האם הגרירה תיצור חריץ<ref>אמנם בערך [[פסיק רישא#פרטי_הדין]] (ד"ה ספק פסיק רישא) הבאנו שיש חולקים וסוברים שדבר שאינו מתכוון מתיר גם כשחוסר הידיעה בעבר.</ref>. | @ במקרה של מתעסק (סבר תלוש הוא והגביהו ונמצא מחובר) אי אפשר לפוטרו מדין דבר שאינו מתכוון, משום שבמתעסק חוסר הידיעה הוא בעבר, שחשב שהצמח כבר היה תלוש עוד לפני שהגביהו. ודבר שאינו מתכוון לא פוטר כשחוסר הידיעה בעבר אלא כשהוא בשעת המעשה, שאינו יודע האם הגרירה תיצור חריץ<ref>אמנם בערך [[פסיק רישא#פרטי_הדין]] (ד"ה ספק פסיק רישא) הבאנו שיש חולקים וסוברים שדבר שאינו מתכוון מתיר גם כשחוסר הידיעה בעבר.</ref>. | ||
@ במקרה של דבר שאינו מתכוון<ref>ע"ע [[דבר שאינו מתכוון]].</ref> (גורר בשבת ואינו מתכוון לעשות חריץ) אי אפשר לפוטרו מדין מתעסק, משום שבדבר שאינו מתכוון האדם יודע את הספק, שהוא יודע שיש אפשרות שיעשה חריץ (אלא שאינו רוצה בכך). ומתעסק לא פוטר כשיודע את הספק, אלא רק אם אינו מסתפק כלל, שהוא בטוח שהצמח תלוש. | @ במקרה של דבר שאינו מתכוון<ref>ע"ע [[דבר שאינו מתכוון]].</ref> (גורר בשבת ואינו מתכוון לעשות חריץ) אי אפשר לפוטרו מדין מתעסק, משום שבדבר שאינו מתכוון האדם יודע את הספק, שהוא יודע שיש אפשרות שיעשה חריץ (אלא שאינו רוצה בכך). ומתעסק לא פוטר כשיודע את הספק, אלא רק אם אינו מסתפק כלל, שהוא בטוח שהצמח תלוש. | ||
| שורה 19: | שורה 17: | ||
'''בדינו''' חידש הרעק"א {{מקור|(בשו"ת מהדורא קמא ח)}} שרק בשבת הוא היתר גמור, מדין "מלאכת מחשבת", אך בשאר התורה, גם כאשר מתעסק עובר על האיסור, והוא כעבירה בשוגג, אלא שפטור מקרבן. וחלקו עליו שבכל התורה הוא היתר גמור {{מקור|(קובץ שיעורים פסחים רטו, אגלי טל קוצר סוף כד. וכן הוכיח הברכת אברהם בבא קמא כו: (ד"ה לעניין) מהאתוון דאורייתא כד ומהמקור חיים פתיחה לסימן תלא. דנו בזה גם בקובץ ביאורים בציונים לבבא קמא עמוד סד בדפיו וחלקת יואב ח"א או"ח ז)}}. | '''בדינו''' חידש הרעק"א {{מקור|(בשו"ת מהדורא קמא ח)}} שרק בשבת הוא היתר גמור, מדין "מלאכת מחשבת", אך בשאר התורה, גם כאשר מתעסק עובר על האיסור, והוא כעבירה בשוגג, אלא שפטור מקרבן. וחלקו עליו שבכל התורה הוא היתר גמור {{מקור|(קובץ שיעורים פסחים רטו, אגלי טל קוצר סוף כד. וכן הוכיח הברכת אברהם בבא קמא כו: (ד"ה לעניין) מהאתוון דאורייתא כד ומהמקור חיים פתיחה לסימן תלא. דנו בזה גם בקובץ ביאורים בציונים לבבא קמא עמוד סד בדפיו וחלקת יואב ח"א או"ח ז)}}. | ||
==בדינים שונים== | |||
'''המתעסק בחלבים ועריות''' חייב שכן נהנה. וביאר הקובץ שיעורים {{מקור|(ח"ב כג-ו)}} שהטעם הוא שבחלבים ועריות האיסור הוא בתוצאה ולא רק בפעולה, ולכן אע"פ שמתעסק, ונחשב שלא הוא עשה את הפעולה אלא כאילו נעשתה מאליה, עדיין חייב, שהרי כאן התוצאה אסורה, אפילו אם לא הוא והפני יהושע {{מקור|(בבלי:פסחים לג.)}} חידש שכל מה שהמתעסק בחלבים ועריות חייב הוא רק כאשר נהנה דווקא בגלל שהם חלבים ועריות, ואם לא היו דברים מותרים לא היה נהנה מהם. אך אם היה נהנה בכל מקרה - פטור. אך הרעק"א {{מקור|(שם)}} דחה את דבריו. | |||
והפני יהושע {{מקור|(בבלי:פסחים לג.)}} חידש שכל מה שהמתעסק בחלבים ועריות חייב הוא רק כאשר נהנה דווקא בגלל שהם חלבים ועריות, ואם לא היו דברים מותרים לא היה נהנה מהם. אך אם היה נהנה בכל מקרה - פטור. אך הרעק"א {{מקור|(שם)}} דחה את דבריו. | |||
'''המתעסק בשאר ההנאות''' חוץ מאכילה ובעילה פטור, שרק באכילה ובבעילה אומרים "שכן נהנה" {{מקור|(חלקת יואב ח"א או"ח ז ד"ה והרי)}}. | '''המתעסק בשאר ההנאות''' חוץ מאכילה ובעילה פטור, שרק באכילה ובבעילה אומרים "שכן נהנה" {{מקור|(חלקת יואב ח"א או"ח ז ד"ה והרי)}}. | ||
| שורה 38: | שורה 34: | ||
'''במסתפק''', כלומר שלא היה בטוח שהמעשה שעושה אינו איסור, אלא הסתפק אולי יש בו איסור, כגון שהתכוון להגביה בשבת עשב והסתפק האם הוא תלוש או מחובר (שלא כשאר מתעסק שהיה בטוח שהוא תלוש) - כתבו האחרונים שאין בזה את ההיתר של מתעסק {{מקור|(רעק"א מערכה י ס"ק יח, קובץ שיעורים ח"ב כג-ג, ברכת אברהם פסחים עמוד ג בדפיו בסוף הסימן)}}. | '''במסתפק''', כלומר שלא היה בטוח שהמעשה שעושה אינו איסור, אלא הסתפק אולי יש בו איסור, כגון שהתכוון להגביה בשבת עשב והסתפק האם הוא תלוש או מחובר (שלא כשאר מתעסק שהיה בטוח שהוא תלוש) - כתבו האחרונים שאין בזה את ההיתר של מתעסק {{מקור|(רעק"א מערכה י ס"ק יח, קובץ שיעורים ח"ב כג-ג, ברכת אברהם פסחים עמוד ג בדפיו בסוף הסימן)}}. | ||
== | ==ראו גם== | ||
* [[דבר שאינו מתכוון]] | * [[דבר שאינו מתכוון]] | ||
| שורה 44: | שורה 40: | ||
* [[שוגג]] | * [[שוגג]] | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||