נחלות שבטי ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
* [[נחלת שבט יהודה]] היא הראשונה הנבחרת. התיאור של גבול נחלת שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של נחלאות שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את "נחלת שבט שמעון" (להלן). הגבול הצפוני גובל ב[[נחלת שבט דן]] וב[[נחלת שבט בנימין]] ומכאן חשיבות הדיוק בהתווית הגבול. | * [[נחלת שבט יהודה]] היא הראשונה הנבחרת. התיאור של גבול נחלת שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של נחלאות שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את "נחלת שבט שמעון" (להלן). הגבול הצפוני גובל ב[[נחלת שבט דן]] וב[[נחלת שבט בנימין]] ומכאן חשיבות הדיוק בהתווית הגבול. | ||
* [[נחלת שבט אפרים]] עולה בגורל במסגרת "בית יוסף". הנחלאות של בית יוסף, אפרים ו"נחלת שבט מנשה", נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין [[נחל ירקון]] לבין [[נהר הירדן]] ו[[שבט מנשה]] על שני חלקיו מ[[ים תיכון|הים התיכון]] עד [[חבל ארץ גלעד|הגלעד]] ו[[הר החרמון]]. ברכת [[משה רבינו]] התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם ([[ספר דברים]] ל"ג, ט"ו). | * [[נחלת שבט אפרים]] עולה בגורל במסגרת "בית יוסף". הנחלאות של בית יוסף, אפרים ו"נחלת שבט מנשה", נחשבות לגדולות. [[שבט אפרים]] התנחל בתחום בין [[נחל ירקון]] לבין [[נהר הירדן]] ו[[שבט מנשה]] על שני חלקיו מ[[ים תיכון|הים התיכון]] עד [[חבל ארץ גלעד|הגלעד]] ו[[הר החרמון]]. ברכת [[משה רבינו]] התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם ([[ספר דברים]] ל"ג, ט"ו). | ||
* [[נחלת שבט מנשה]] נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט שתי נחלאות , האחד, העבר הירדן המזרחי והשניה בעבר הירדן המערבי. בתאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש אחיזה בנחלאות של: [[נחלת שבט יששכר|יששכר]] וב[[נחלת שבט אשר|אשר]]. | * [[נחלת שבט מנשה]] נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט שתי נחלאות , האחד, העבר הירדן המזרחי והשניה בעבר הירדן המערבי. בתאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש אחיזה בנחלאות של: [[נחלת שבט יששכר|יששכר]] וב[[נחלת שבט אשר|אשר]]. | ||
* [[נחלת שבט בנימין]] עולה בגורל ראשונה, אחרי "מטה יהודה" ושבטי "בית יוסף". יהודה אליצור ויהודה קיל ב'''אטלס דעת מקרא''' מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" {{מקור|(דברים, ל"ג, י"ב)}}. בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד. | * [[נחלת שבט בנימין]] עולה בגורל ראשונה, אחרי "מטה יהודה" ושבטי "בית יוסף". יהודה אליצור ויהודה קיל ב'''אטלס דעת מקרא''' מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" {{מקור|(דברים, ל"ג, י"ב)}}. בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד. | ||
גרסה מ־00:17, 14 בספטמבר 2008
|
|
נחלאות שבטי ישראל נקבעו על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען וכך נאמר בספר יהושע: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים; וַחֲצִי, הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. עִמּוֹ, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (י"ג,ז'ח').
עקרונות החלוקה
נחלאות השבטים
כאשר יהושע בן נון מכריז על חלוקת הנחלאות, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען עולה לראשונה:
- נחלת שבט יהודה היא הראשונה הנבחרת. התיאור של גבול נחלת שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של נחלאות שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את "נחלת שבט שמעון" (להלן). הגבול הצפוני גובל בנחלת שבט דן ובנחלת שבט בנימין ומכאן חשיבות הדיוק בהתווית הגבול.
- נחלת שבט אפרים עולה בגורל במסגרת "בית יוסף". הנחלאות של בית יוסף, אפרים ו"נחלת שבט מנשה", נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה רבינו התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).
- נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט שתי נחלאות , האחד, העבר הירדן המזרחי והשניה בעבר הירדן המערבי. בתאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש אחיזה בנחלאות של: יששכר ובאשר.
- נחלת שבט בנימין עולה בגורל ראשונה, אחרי "מטה יהודה" ושבטי "בית יוסף". יהודה אליצור ויהודה קיל באטלס דעת מקרא מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים, ל"ג, י"ב). בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד.
- נחלת שבט שמעון אשר בתוך "נחלת שבט יהודה" עולה הבאה בגורל.
לקריאה נוספת
- זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967