נטילת ידים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
נטלה מכסף לנטילת ידיים

נטילת ידיים - מצווה דרבנן החלה על האדם לטהר את ידיו ע"י עירוי מים עליהם, בזמנים או במצבים מסויימים. מצווה זו היא אחת משבע מצוות דרבנן, ותוקנה ע"י שלמה המלך: "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה (משלי כג): "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני" (עירובין כ"א:).


מתי נוטלים?[edit]

טומאה (המוגדרת בחלק מהמקרים כ"רוח רעה") יכולה לחול על הידיים כתוצאה מפעולות שונות: שינת קבע, נגיעה בדבר טמא (כגון נבלה), כניסה לחדר שירותים או לבית קברות, תספורת או גילוח, גזיזת צפורניים, הקזת דם, תשמיש המטה. בנוסף לכך, לפי חלק מהדעות חלה טומאה על הידיים בכל בוקר עם עלות השחר, אף אם האדם לא ישן באותו לילה.

נגיעה במקומות המכוסים שבגופו או בדבר מטונף, מחייבת אף היא נטילה, משום נקיות.

נטילת ידיים מאפשרת לטהר את הידיים שנטמאו או התלכלכו מאחת הסיבות הנ"ל.

לפני קריאת שמע ותפילה חלה חובת נטילת ידיים גם כשלא ידוע שהידיים נתלכלכו, כל עוד אדם לא יודע שידיו נקיות. (שו"ע ומשנ"ב סוף סימן ד)

לפני סעודת פת הדין עוד יותר חמור, שגם אם יודעים שהידים נקיות חייבים ליטול. לנטילה זו טעם נוסף, מלבד נקיות, "סרך תרומה", כלומר - גזירת חז"ל ליטול ידיים לפני אכילת חולין, כדי לחזק את התקנה של נטילת ידים לקראת אכילת תרומה.

בתום סעודת פת, לפני ברכת המזון, ישנה נטילה חלקית של הידיים, נטילה הנקראת "מים אחרונים". כאן הטעם הוא משום מלח סדומית שהיו נוהגים לטבל בו את הפת, ושבכוחו לעוור את עיני האדם אם יבוא אתם במגע. בזוהר מובאים טעמים נוספים ל"מים אחרונים".

צורת הנטילה[edit]

בהסרת רוח רעה של הבוקר, ויש מחמירים בכל רוח רעה, יש לערות מים שלוש פעמים לסירוגין על כל יד מתוך כלי.

מספר הפעמים שיש לערות על כל יד נתון במחלוקת: מעיקר הדין מספיקה פעם אחת. מכיוון שקיים חשש שאדם יגע עם ידו האחת בידו השנייה (ולפי חלק מהדעות ייטמאו הידים), יש עניין הלכתי ליטול כל יד פעמיים. על פי הקבלה יש ליטול כל יד שלוש פעמים. גם בנטילה לסעודה יש ליטול מתוך כלי.

במקרים בהם הנטילה היא משום נקיות, מספיק לערות מים פעם אחת על כל יד, ואין צורך שהעירוי יהיה מתוך כלי. במקרה שאדם לא עומד להתפלל יכול להסתפק בניקוי במידי דמנקי אף לתורה וברכות(משנ"ב סוף סימן ד).

ברכת נטילה[edit]

לאחר נטילת הידים שבבוקר או שלפני הסעודה מברכים "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידים". את הברכה מברכים לאחר הנטילה ולפני הניגוב, למרות שבדרך כלל יש לברך על המצוות "עובר לעשייתן" - כלומר סמוך לפני המעשה, כאן הדין שונה, כיוון שלפני הנטילה ידיו אינן נקיות/טהורות ואינו יכול לברך. זו דעת רבים מהראשונים והאחרונים; אך יש שפסקו ובתוכם הרמב"ם שיש לברך לפני הנטילה. וכן נוהגים חלק מהתימנים ועוד אנשים שפוסקים כהרמב"ם. רבים נוהגים לברך על נטילת ידים של הבוקר לאחר הנטילה והניגוב וסמוך לתפילה מחמת החשש שמא יתחייבו בנטילה נוספת עד התפילה ולפי הרא"ש ברכתם לבטלה. כן כתבו החיי אדם וכן נהג הגר"א (הובאו במשנ"ב).

דיני הנטילה[edit]

איזור הנטילה ביד[edit]

נחלקו הראשונים עד היכן יש ליטול ידים.

רש"י והרא"ש ועוד פוסקים סוברים שיש ליטול עד חיבור האצבעות לכף היד.

הרמב"ם והרי"ף ועוד פוסקים סוברים שיש ליטול עד חיבור כף היד לזרוע.

להלכה מחמירים ליטול את כל היד אך בשעת הדחק כגון שאין לו מספיק מים פסק המשנה ברורה שאפשר להקל ליטול רק את האצבעות.

רבים אינם שמים לב שחלק ממקום החיבור של כף היד לזרוע נשאר יבש בנטילה.

הכלי[edit]

הכלי שבו נוטלים הנקרא "נטלה" לא צריך להיות שלם.

לגבי כלי שיש בו נקב נאמרו דינים רבים, לפעמים הנקב פוסל לגמרי את הכלי, ולפעמים בשעת הדחק אפשר להשתמש בו (עיין שו"ע קנט, א-ב). אם ישנו שבר בשפתו של הכלי, עדיין אפשר ליטול בו ידיים, אלא שצריכים להקפיד ליטול דרך המקום ששפתו נשברה, משום שרק עד למקום השבר המים נשמרים בכלי, ומה שלמעלה מזה, כיוון שאינו מסוגל לשמור את המים - אינו נחשב לכלי ופסול לנטילה. ולכן צריכים להקפיד ליטול דרך המקום שנפגם, שהוא המקום שבו השפה נמוכה ביותר, ועד לשם המים נאגרים בלא לגלוש החוצה. וכן מותר ליטול ידיים מקנקן שיש משפך בשפתו, אלא שצריך ליטול דרך המשפך ולא דרך השפה הרגילה. וכן מותר ליטול ידיים מקומקום, אלא שאם זרבוביתו נמוכה משאר שפתו, צריך ליטול דרך זרבוביתו, מפני שרק עד לגובה זה אוגר הקומקום את מימיו (מ"ב קנט, כד).

כלי חד פעמי, נחלקו האחרונים אם מותר ליטול בו. הציץ אליעזר (יב, כג) מתיר והמנחת יצחק אוסר. הפניני הלכה אומר לכתחילה לא ליטול אך בדיעבד, כשאין כלי אחר, אפשר ליטול.

חציצה[edit]

הידים צריכות להיות נקיות מחציצה לפני הנטילה.

חציצה המעכבת את הנטילה (בדומה להלכות טבילה במקוה באדם ובכלים) היא שמתקיים בה אחד מהתנאים:

א. כיסוי רוב היד.

ב. הקפדה על הדבר החוצץ.

בגדר ההקפדה נחלקו הראשונים. הרמב"ם סובר שהולכים אחרי האדם עצמו ואילו הרשב"א סובר שהולכים אחרי רוב העולם.

גם הרשב"א מודה שבקבוצה מסוימת באוכלוסיה הולכים אחר דרך אותה קבוצה ולכן לסיידים שאינם מקפידים על סיד שעל ידיהם הסיד לא מהוה חציצה.

להלכה חוששים לשתי השיטות ולכן מי שנטל ידיו והיתה עליה חציצה רק לפי אחת מהשיטות הללו יטול שוב בלא ברכה.

דברים שאין בהם ממשות דהיינו שאי אפשר לחוש במציאותם על ידי חוש המישוש אינם חוצצים ולכן מי שידו נתלכלכה במעט דיו של עט או עופרת עיפרון אין בזה חציצה.

טבעת, אם מקפידים להוריד אותה במצבים מסוימים כגון בשעת לישת בצק, היא עלולה להוות חציצה. אמנם אם היא רפויה דיה והמים יכנסו תחתיה אין בזה חציצה, למעשה נוהגים להחמיר וכל טבעת שלפעמים מסירים אותה מן היד, מסירים אותה לפני הנטילה. וזאת מפני שקשה להגדיר במדויק, מתי הטבעת ענודה בצורה רופפת ומתי בצורה מהודקת. ולכן כל טבעת שלפעמים מסירים מן היד, צריך להסירה לפני הנטילה (שו"ע ורמ"א קסא, ג).

מי שנפצע בידו עד שהוצרך להדביק על פיצעו פלסתר או תחבושת, אם ניתן בקלות להוריד את התחבושת וליטול ידיים, יש להוריד את התחבושת. אבל אם הדבר כואב לו, או שהורדת התחבושת תזיק לפצע - אזי יכול ליטול את שאר היד, ויוצא בזה ידי חובת הנטילה. וידקדק לשפוך בבת אחת רביעית על היד, שאם לא כן יהיה ספק בכשרות הנטילה.

המים[edit]

המים צריכים להיות שקופים ונקיים ושלא נעשתה בהן מלאכה. שקיפות המים לא תלויה באפשרות הראיה דרכם אלא בצבע הנוזל ולכן מותר ליטול ידים במים שלבנים מחמת בועות אויר מרובות. כמו כן מותר ליטול ידים בסודה.

דוגמאות לעשיית מלאכה במים- אמבטיה, חימום בקבוק של תינוק, מים לפרחים וכד'.

כוח גברא[edit]

המים צריכים לבוא על הידים מכוח אדם. לא צריך מכח האדם עצמו אפשר גם מכח חבירו.

בפתיחת ברז רק הזרם הראשוני נחשב כח האדם ולכן אפשר ליטול מתוך מיחם וכד' אם פותח ומוציא מעט מים וסוגר ושוב כמה פעמים כך שנוטל רק בזרם הראשוני.

בנטילה מברז רגיל יש לשים לב שיכולה להיות בעיה של "כלי".

יש מקרים בהם לא צריך כח גברא- כאשר האדם מטביל ידיו במקוה מים הכשר לטבילה כגון מקוה, נחל, מעין, ים.

דברים שמחייבים נטילה משום נקיות[edit]

הנוגע בנעליו[edit]

כתוב בשולחן ערוך (או"ח ד) שהנוגע במנעליו צריך ליטול ידיו.

המשנה ברורה סובר שטעם הדבר- נקיות, ולכן אין ענין להזדרז ליטול, רק יש להקפיד לא לומר דברים שבקדושה קודם הניקוי. לברכות ולימוד תורה מספיק ניקוי ב"מידי דמנקי" כגון שפשוף במכנסים. לתפילה וקריאת שמע יש ליטול ידים במים.

לכאורה מטעם נקיות יש לשאול- הרי הנעלים בימינו לא כל כך מלוכלכות? ואולי מטעם זה הורה החזון איש (הובא בארחות רבינו ובפסקי תשובות) שבנעלים שאינם מעור אין דין זה שייך.

יש סוברים שיש בדבר גם רוח רעה(הובאו בילקוט יוסף כרך השכמת הבוקר).

הנוגע ברגליו[edit]

המשנה ברורה סובר שטעם הדבר- נקיות, ולכן אין ענין להזדרז ליטול, רק יש להקפיד לא לומר דברים שבקדושה קודם הניקוי. לברכות ולימוד תורה מספיק ניקוי ב"מידי דמנקי" כגון שפשוף במכנסים. לתפילה וקריאת שמע יש ליטול ידים במים.

יש סוברים שיש בדבר גם רוח רעה(הובאו בילקוט יוסף כרך השכמת הבוקר).

הנוגע במקומות המכוסים שבגופו[edit]

אמנם המשנה ברורה לא הזכיר זאת ברשימת הדברים שחיובם מדין נקיות, ואף כתב ששאר הדברים הם משום רוח רעה, מסתבר שאף דין זה הוא משום נקיות שכן אין סברא שזה יהיה חמור יותר מנגיעה ברגלים וגירוד הראש. ונראה שכלל זאת בדין נגיעה ברגלים.

יש סוברים שיש בדבר גם רוח רעה(הובאו בילקוט יוסף כרך השכמת הבוקר).

נחלקו האחרונים לגבי אדם שהתרחץ האם חייב ליטול. הציץ אליעזר סובר שלא ואילו החזון איש סובר שיש למקומות המכוסים גדר של מקום מטונף וחייבים ליטול אף אם כרגע המקום נקי.

המגרד בראשו[edit]

נחלקו האחרונים על איזה גירוד בראש יש ליטול ידיו. יש אומרים שדווקא במקומות שמכוסים בכובע או כיפה אך בשאר הראש כיון שהרוח שולטת אין מלמולי זיעה. ויש אומרים שבכל הראש אם נוגע בשורשי שערותיו חייב נטילה. לדברי הכל הנוגע מבחוץ בשערות הראש אינו חייב נטילה.

המחכך בזקנו[edit]

לפי הדעה שבמקומות המגולים שבראש אין חיוב נטילה גם בזקן אין צריך נטילה. אך לחולקים גם בזקן צריך נטילה אם נוגע בשרשי השער.

דברים המחייבים נטילה משום רוח רעה[edit]

הקוצץ ציפורניו[edit]

ישנה מחלוקת לגבי הקוצץ ציפורניו בפיו וכן לגבי הקוצץ מקצת ציפורן. בשני המקרים החזון אי"ש סובר שאין רוח רעה. לגבי הקוצץ בפיו אחד מהראשונים, הרשב"ץ, פוסק שיש רוח רעה. מכיון שכך כתב הילקוט יוסף להחמיר לכתחילה כדעת הרשב"ץ.

המשמש מיטתו[edit]

מהמשנה ברורה משמע שדין זה הוא משום רוח רעה שכן לא הזכירו ברשימת הדברים שהם משום נקיות וכתב ששאר הדברים הם משום רוח רעה. מביאור הגר"א מדייקים בספר אשי ישראל שנטילה זו היא משום נקיות.

הקם ממיטתו[edit]

ישנה מחלוקת האם נטילה זו היא משום שינת הקבע או משום שעבר לילה. לכן כתב בפניני הלכה שהקם משנת קבע ביום ראוי שיטול שלוש פעמים לסירוגין אך אין צריך להקפיד לא ללכת ארבע אמות וכן אין להקפיד על נגיעה בפתחי הגוף.

כתוב במשנה ברורה לא ללכת ארבע אמות לפני נטילה זו. והביא דעת השבות יעקב שלענין זה כל הבית כארבע אמות אך כתב שאין לסמוך עליו. הגר"א נבנצל בהערותיו על המשנה ברורה מביא בשם הגרש"ז אויערבך שאמר שאין להקפיד בזה כל כך כיון שיש מסורת שהגר"א אמר לאחר מותו של גרף פוטוצקי שחלשה רוח רעה.

כמו כן יש מקום לצרף את דעת הסוברים שרוח רעה זו בטלה: בתוספות (יומא עז, ב) מובאת דעה זו. ובעל הלחם משנה כתב שמשמע מדברי הרמב"ם שאינו חושש לרוח הרעה שנזכרה בתלמוד (שביתת העשור ג, ב). גם המהרש"ל, שחי לפני כארבע מאות שנה, והיה אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שאין רוח-רעה מצויה בינינו (חולין פרק שמיני ל"א). וכך כתבו עוד כמה פוסקים.