ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה: הבדלים בין גרסאות בדף
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
=== ספרים === | === ספרים === | ||
בספרים | בספרים לא נאמר הכלל "ניחא ליה", משום שהעיון הרב בהן מזיק להן והן יקרים. יש שכתבו שבימינו שהספרים זולים - מותר, ויש שהגבילו שיעיין רק בתוך ד' אמות. | ||
=== חסרון כיס === | === חסרון כיס === | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
=== מקום שמקפיד === | === מקום שמקפיד === | ||
כתב ה[[ערוך השולחן]] | כתב ה[[ערוך השולחן]] <ref>או"ח סימן י"ד</ref> שאם יש חשש שיקפיד - כגון בטלית חדשה ונקייה, או שאנשים מקפידים מטעם זיעה ונקיות - יש לחוש לזה ולא להשתמש. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
גרסה אחרונה מ־14:33, 13 בפברואר 2012
|
|
כלל הלכתי הקובע כי נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו. בשל הכלל הזה מותר לאדם להשתמש בממונו של חבירו לקיום מצווה, למרות שבדרך כלל "שואל שלא מדעת - גזלן הוי".
הגבלות[עריכה]
יחזיר כמו מקודם[עריכה]
המשאיל חפץ למצוה צריך להחזירו למקומו, ודוקא אם יודע שהבעלים אינו משתמש בו עכשיו, ואם היתה טלית או תפילין מקופלות - צריך להחזירן ולקפלן.
ואם אינו מקפלן נקרא שואל שלא מדעת והוי גזלן. ואינו צריך לקפלו באותו סדר קיפול כמקודם. ובשבת אינו צריך לקפלו כלל [1].
אסור להוציא ממקומו[עריכה]
אסור לאדם להוציא החפץ ממקומו, אלא משתמש רק במקום שהוא שם, כגון אם מצא הטלית מונחת בבית הכנסת אסור לו לקחתה לביתו, אע"פ שמחזירה אח"כ, לפי שאדם מקפיד על טלטול חפציו ממקום למקום.
אסור בקביעות[עריכה]
כל היתר זה הוא רק בשימוש אקראי, אבל בשימוש קבוע לא אומרים "ניחא ליה", שמקפיד על שעושה בו כשלו.
ספרים[עריכה]
בספרים לא נאמר הכלל "ניחא ליה", משום שהעיון הרב בהן מזיק להן והן יקרים. יש שכתבו שבימינו שהספרים זולים - מותר, ויש שהגבילו שיעיין רק בתוך ד' אמות.
חסרון כיס[עריכה]
במקום שיש הוצאת ממון וחסרון כיס - לא נאמר הכלל "ניחא ליה".
מקום שמקפיד[עריכה]
כתב הערוך השולחן [2] שאם יש חשש שיקפיד - כגון בטלית חדשה ונקייה, או שאנשים מקפידים מטעם זיעה ונקיות - יש לחוש לזה ולא להשתמש.