ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה

כלל הלכתי הקובע כי נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו. בשל הכלל הזה מותר לאדם להשתמש בממונו של חבירו לקיום מצווה, למרות שבדרך כלל "שואל שלא מדעת - גזלן הוי".

הגבלות

יחזיר כמו מקודם

המשאיל חפץ למצוה צריך להחזירו למקומו, ודוקא אם יודע שהבעלים אינו משתמש בו עכשיו, ואם היתה טלית או תפילין מקופלות - צריך להחזירן ולקפלן.

ואם אינו מקפלן נקרא שואל שלא מדעת והוי גזלן. ואינו צריך לקפלו באותו סדר קיפול כמקודם. ובשבת אינו צריך לקפלו כלל ^[1].

אסור להוציא ממקומו

אסור לאדם להוציא החפץ ממקומו, אלא משתמש רק במקום שהוא שם, כגון אם מצא הטלית מונחת בבית הכנסת אסור לו לקחתה לביתו, אע"פ שמחזירה אח"כ, לפי שאדם מקפיד על טלטול חפציו ממקום למקום.

אסור בקביעות

כל היתר זה הוא רק בשימוש אקראי, אבל בשימוש קבוע לא אומרים "ניחא ליה", שמקפיד על שעושה בו כשלו.

ספרים

בספרים לו נאמר הכלל "ניחא ליה", משום שהעיון הרב בהן מזיק להן והן יקרים. יש שכתבו שבימינו שהספרים זולים - מותר, ויש שהגבילו שיעיין רק בתוך ד' אמות.

חסרון כיס

במקום שיש הוצאת ממון וחסרון כיס - לא נאמר הכלל "ניחא ליה".

מקום שמקפיד

כתב הערוך השולחן (א"וח סימן י"ד) שאם יש חשש שיקפיד - כגון בטלית חדשה ונקייה, או שאנשים מקפידים מטעם זיעה ונקיות - יש לחוש לזה ולא להשתמש.

הערות שוליים