סיפור יציאת מצרים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(עריכה מחודשת בהחרבה - שלב א') |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה|[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] ([[שיחת משתמש:למאי נ"מ?|שיחה]]) 16:49, 27 במרץ 2013 (IST)}} | {{בעבודה|[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] ([[שיחת משתמש:למאי נ"מ?|שיחה]]) 16:49, 27 במרץ 2013 (IST)}} | ||
מצות עשה לספר | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
'''[[מצות עשה]] לספר ב[[ליל הסדר|ליל ט"ו בניסן]] על [[יציאת מצרים]].''' | |||
== | == מקור המצוה == | ||
בשלושה מקומות מוזכרת מצות סיפור יצאת מצרים בתורה: | |||
# {{ציטוטון|וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח... וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל...|שמות יב, כא-כז}} | |||
# {{ציטוטון|וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם|שמות יג, ח}}. ואף על פי שכתוב "ביום", קיבלו חכמים שמצוה זו נוהגת בליל ט"ו בניסן, "בשעה שמצה ומרור {{מקור|ובזמן הבית - גם פסח|כן}} מונחים לפניך"{{הערה|מכילתא דרבי ישמעאל {{מקור|פרשת בא, מסכתא דפסחא פרשה יז, ד"ה והגדת לבנך|כן}}: "והגדת לבנך - שומע אני מראש חדש, תלמוד לומר: ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר: בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך". נוסח זה בשינויים קלים נמצא גם ב[[הגדה של פסח]] ובמדרשים נוספים {{מקור|פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת בא - שמות יג, ח; שכר טוב שם; ילקוט שמעוני רמז רכא; ועוד|כן}}, והובא ברמב"ם {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ז א$פ"ז מל' מצה ה"א|כן}} וברמב"ן {{מקור|רמב"ן שמות יג ח$בפרשת בא}}.}}. | |||
# {{ציטוטון|כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם<ref>בתורה לא נזכר שהדברים מתייחסים דווקא לקרבן פסח, ואדרבה לשון "העדות החוקים והמשפטים" [בפשטות] מתייחסת למצוות רבות {{מקור|רמב"ן דברים ו כ$וראה רמב"ן שם|כן}}, אך משמעות דברי חז"ל {{מקור|(}}{{מקור|ירושלמי פסחים י ד$תלמוד ירושלמי פסחים פ"י ה"ד}}{{מקור|;}} {{מקור|פסיקתא זוטרתא שמות יג, ח$ פסיקתא זוטרתא - לקח טוב שמות יג, ח}}{{מקור|;}} {{מקור|שכל טוב שמות יג ח$שכל טוב (בובר) שם}}{{מקור|)}} פירשו שהדברים מתייחסים לשאלת הבן על מצוות הפסח, והתשובה היא סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.</ref>: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ| דברים ו, כ-כה}}. | |||
הרמב"ם {{מקור|ספר מצוות עשה קנז|כן}}, הרמב"ן{{הערה|הרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בזה, והסכים עמו בהדיא בשכחת העשיין סוף מצוה טו.}}, החינוך {{מקור|ספר החינוך כא$מצוה כא|כן}} והסמ"ג {{מקור|סמ"ג עשין מא$עשה מא|כן}} מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר{{הערה|ראה דברי [[רבי ירוחם פישל פערלא]] בביאורו על ספר המצוות לרס"ג, עשה לג, מובאים בקצרה ע"י הרב צבי יברוב, בספרו פרקי השנה (המוזכר להלן), ח"א עמ' רמג-רמד.}}. | |||
== מצות הסיפור == | |||
" | מלבד מצות עשה דאורייתא לזכור יציאת מצרים בכל יום כל השנה, ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר. | ||
כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה{{דרוש מקור}}, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"[[הגדה של פסח]]". | |||
== מטעמי המצווה == | |||
אחד הטעמים לסיפור יציאת מצרים הוא{{הערה| ההסבר דלהלן הוא על פי ה[[רמב"ן]] {{מקור|רמב"ן שמות יג טז$בסוף פרשת בא|כן}}, ועל פי דברי [[ספר החינוך]] {{מקור|ספר החינוך כא$מצווה כא|כן}} ו[[ספר הכוזרי]]{{דרוש מקור}} ו[[ספר העיקרים]]{{דרוש מקור}}.}}, שבכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "[[בחירה חופשית]]", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים הייתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע. עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה בתורה שכל השישים ריבוא (600,000) יהודים שיצאו ממצרים, יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם נתחייבו לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן. לפיכך, נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. קשה מאוד, או פשוט בלתי אפשרי, כי מישהו, בשלב מסוים בהיסטוריה, הצליח "להמציא" את הסיפור המופלא של יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן היו. לכן, מובן היטב מדוע התורה נתנה דגש מיוחד לצורך בהעברת הסיפור של יציאת מצרים מדור לדור. | |||
כמובן שחלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו. | |||
=== מעלת מצות הסיפור === | |||
בזוהר הקדוש{{דרוש מקור}} מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי! | |||
== ייחודיות המצוה == | |||
== | רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה [[זכירת יציאת מצרים|לזכור את יציאת מצרים]] בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר: | ||
* יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים{{הערה|ראה להלן שהפרי מגדים {{מקור|פרי מגדים או"ח משבצות זהב תעד$או"ח סוף סי' תעד במש"ז}} כתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, הוא מפני שיוצא ידי חובה גם בהרהור בעלמא, ולכאורה הדבר סותר לתירוצו כאן, וצ"ע. (וכן סותר הדבר למובא בשמו להלן ובהערות).}}, אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור {{מקור|(}}{{מקור|פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד}}{{מקור|; שו"ת}} [[בשמים ראש]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ השני;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=91 ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד]{{מקור|; ועוד)}}, או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה{{הערה|ויש שנקטו שגם בליל הסדר אין צריך לדין שומע כעונה, כל שהוא חלק מהסיפור (הגדה של פסח מנחת אשר; ועוד).}}] {{מקור|שו"ת:חתם סופר או"ח טו$חת"ס או"ח סי' טו|כן}}.{{ש}}אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים {{מקור|שאגת אריה יג$שאגת אריה סי' יג|כן}} שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה {{מקור|מנחת חינוך כא א$מנ"ח ריש מצוה כא|כן}}. | |||
* ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים{{הערה|בגמרא {{מקור|בבלי:ברכות יג ב$ברכות יג:|כן}} מובא שרבי היה מחזר על "שמעתא" (- סוגיה) שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ומכאן למדו הפוסקים {{מקור|מגן אברהם סז א$מגן אברהם סי' סז ס"ק א|כן}} שיוצא ידי חובת קריאת שמע בהזכרת הלכה מעניין יציאת מצרים {{מקור|מ"ב סז ג$מ"ב שם ס"ק ג|כן}}.}}, ואילו בליל הסדר יש מצוה '''לספר''' ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים {{מקור|(}}{{מקור|חיים אדם קל, יא$חיי אדם כלל קל אות יא}}{{מקור|;}} {{מקור|פנים יפות שמות יג, ח$פנים יפות, פרשת בו, ד"ה ויש לפרש}}{{מקור|;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ הראשון;}} {{מקור|; ועוד)}}. | |||
== פרטי המצוה == | |||
דעת רוב הפוסקים גם ה[[אשה|נשים]] חייבות בסיפור יציאת מצרים {{מקור|שו"ת: יחווה דעת ב סה$שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה|כן}}, ואף על פי שנשים פטורות מ[[מצוות עשה שהזמן גרמן]], מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל [[חמץ]] ישנו בקום [[אכילת מצה|אכול מצה]]" {{מקור|בבלי:פסחים מג ב$פסחים מג:|כן}}, ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, או מטעמים אחרים{{הערה|וראה בברכי יוסף (להרב החיד"א) או"ח סי' תעג ס"ק טו; {{מקור|מנחת חינוך כא ו$מנ"ח מצוה כא ס"ק ו [אות י]}}; שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' כט אות ג; שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' כח ; שו"ת ויען יוסף או"ח סי' רצח אות ב; קהלות יעקב ח"י סי' נה; כתבי קהלות יעקב החדשים, בני ברק תשנ"ח, מועד, סי' קח, עמ' ריח-ריט; שו"ת יביע אומר ח"ט סי' קב אות ג; וספר מעדני אשר - פסח, עמ' מט-נב.}}. | |||
: | |||
"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". | |||
אין [[ברכת המצוות|מברכים]] על סיפור יציאת מצרים{{דרוש מקור}}, ונאמרו טעמים רבים לדבר{{דרושה הבהרה}}. | |||
== ראה גם == | |||
* [[ליל הסדר]] | |||
*[[ליל הסדר]] | * [[יציאת מצרים]] | ||
*[[יציאת מצרים]] | * [[הגדה של פסח]] | ||
*[[הגדה של פסח]] | * [[זכירת יציאת מצרים]] | ||
*[[זכירת יציאת מצרים]] | |||
== לקריאה נוספת == | |||
* [[ | * הרב צבי יברוב, '''פרקי השנה''', בני ברק תשנ"ד, ח"א פרקים מג-מד, עמ' רמא-רנו | ||
* הרב יום טוב זנגר, '''מצות סיפור יציאת מצרים''', מתוך: '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?157105& מעדני יום טוב]''' ח"ד סי' קטז, עמ' תרנג-תרס | |||
* הרב אשר אנשיל שוורץ, '''מעדני אשר''' - פסח, [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?166910&&page=40 עמ' מ]-נו | |||
* הרב אבישי נתן מייטליס, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147807& ודרשת בחגך]''' - פסח, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36064&st=&pgnum=69&hilite= עמ' סט]-צד | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 43: | שורה 60: | ||
*[[הרב יצחק פנגר]], [http://www.hidabroot.org/mediadetail.asp?mediaid=9423 מטרת סיפור יציאת מצרים], באתר הידברות. | *[[הרב יצחק פנגר]], [http://www.hidabroot.org/mediadetail.asp?mediaid=9423 מטרת סיפור יציאת מצרים], באתר הידברות. | ||
{{הערות שוליים|טורים=כן}} | |||
[[קטגוריה:ליל הסדר]] | [[קטגוריה:ליל הסדר]] | ||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | [[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־22:17, 28 במרץ 2013
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י למאי נ"מ? (שיחה) 16:49, 27 במרץ 2013 (IST) |
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מצות עשה לספר בליל ט"ו בניסן על יציאת מצרים.
מקור המצוה
בשלושה מקומות מוזכרת מצות סיפור יצאת מצרים בתורה:
- "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח... וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל..." (שמות יב, כא-כז)
- "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח). ואף על פי שכתוב "ביום", קיבלו חכמים שמצוה זו נוהגת בליל ט"ו בניסן, "בשעה שמצה ומרור (ובזמן הבית - גם פסח) מונחים לפניך"[1].
- "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם[2]: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" ( דברים ו, כ-כה).
הרמב"ם (ספר מצוות עשה קנז), הרמב"ן[3], החינוך (מצוה כא) והסמ"ג (עשה מא) מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר[4].
מצות הסיפור
מלבד מצות עשה דאורייתא לזכור יציאת מצרים בכל יום כל השנה, ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר.
כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה(דרוש מקור), תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".
מטעמי המצווה
אחד הטעמים לסיפור יציאת מצרים הוא[5], שבכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "בחירה חופשית", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים הייתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע. עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה בתורה שכל השישים ריבוא (600,000) יהודים שיצאו ממצרים, יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם נתחייבו לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן. לפיכך, נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. קשה מאוד, או פשוט בלתי אפשרי, כי מישהו, בשלב מסוים בהיסטוריה, הצליח "להמציא" את הסיפור המופלא של יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן היו. לכן, מובן היטב מדוע התורה נתנה דגש מיוחד לצורך בהעברת הסיפור של יציאת מצרים מדור לדור.
כמובן שחלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו.
מעלת מצות הסיפור
בזוהר הקדוש(דרוש מקור) מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!
ייחודיות המצוה
רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר:
- יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים[6], אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור (פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ השני; ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד; ועוד), או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה[7]] (חת"ס או"ח סי' טו).
אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים (שאגת אריה סי' יג) שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה (מנ"ח ריש מצוה כא). - ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים[8], ואילו בליל הסדר יש מצוה לספר ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים (חיי אדם כלל קל אות יא; פנים יפות, פרשת בו,; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ הראשון; ; ועוד).
פרטי המצוה
דעת רוב הפוסקים גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים (שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה), ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה" (פסחים מג:), ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, או מטעמים אחרים[9].
"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח".
אין מברכים על סיפור יציאת מצרים(דרוש מקור), ונאמרו טעמים רבים לדבר[דרושה הבהרה].
ראה גם
לקריאה נוספת
- הרב צבי יברוב, פרקי השנה, בני ברק תשנ"ד, ח"א פרקים מג-מד, עמ' רמא-רנו
- הרב יום טוב זנגר, מצות סיפור יציאת מצרים, מתוך: מעדני יום טוב ח"ד סי' קטז, עמ' תרנג-תרס
- הרב אשר אנשיל שוורץ, מעדני אשר - פסח, עמ' מ-נו
- הרב אבישי נתן מייטליס, ודרשת בחגך - פסח, עמ' סט-צד
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק פנגר, מטרת סיפור יציאת מצרים, באתר הידברות.
הערות שוליים
- ↑ מכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בא, מסכתא דפסחא פרשה יז, ד"ה והגדת לבנך): "והגדת לבנך - שומע אני מראש חדש, תלמוד לומר: ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר: בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך". נוסח זה בשינויים קלים נמצא גם בהגדה של פסח ובמדרשים נוספים (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת בא - שמות יג, ח; שכר טוב שם; ילקוט שמעוני רמז רכא; ועוד), והובא ברמב"ם (פ"ז מל' מצה ה"א) וברמב"ן בפרשת בא.
- ↑ בתורה לא נזכר שהדברים מתייחסים דווקא לקרבן פסח, ואדרבה לשון "העדות החוקים והמשפטים" [בפשטות] מתייחסת למצוות רבות (וראה רמב"ן שם), אך משמעות דברי חז"ל (תלמוד ירושלמי פסחים פ"י ה"ד; פסיקתא זוטרתא - לקח טוב שמות יג, ח; שכל טוב (בובר) שם) פירשו שהדברים מתייחסים לשאלת הבן על מצוות הפסח, והתשובה היא סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.
- ↑ הרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בזה, והסכים עמו בהדיא בשכחת העשיין סוף מצוה טו.
- ↑ ראה דברי רבי ירוחם פישל פערלא בביאורו על ספר המצוות לרס"ג, עשה לג, מובאים בקצרה ע"י הרב צבי יברוב, בספרו פרקי השנה (המוזכר להלן), ח"א עמ' רמג-רמד.
- ↑ ההסבר דלהלן הוא על פי הרמב"ן (בסוף פרשת בא), ועל פי דברי ספר החינוך (מצווה כא) וספר הכוזרי(דרוש מקור) וספר העיקרים(דרוש מקור).
- ↑ ראה להלן שהפרי מגדים או"ח סוף סי' תעד במש"ז כתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, הוא מפני שיוצא ידי חובה גם בהרהור בעלמא, ולכאורה הדבר סותר לתירוצו כאן, וצ"ע. (וכן סותר הדבר למובא בשמו להלן ובהערות).
- ↑ ויש שנקטו שגם בליל הסדר אין צריך לדין שומע כעונה, כל שהוא חלק מהסיפור (הגדה של פסח מנחת אשר; ועוד).
- ↑ בגמרא (ברכות יג:) מובא שרבי היה מחזר על "שמעתא" (- סוגיה) שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ומכאן למדו הפוסקים (מגן אברהם סי' סז ס"ק א) שיוצא ידי חובת קריאת שמע בהזכרת הלכה מעניין יציאת מצרים (מ"ב שם ס"ק ג).
- ↑ וראה בברכי יוסף (להרב החיד"א) או"ח סי' תעג ס"ק טו; מנ"ח מצוה כא ס"ק ו [אות י]; שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' כט אות ג; שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' כח ; שו"ת ויען יוסף או"ח סי' רצח אות ב; קהלות יעקב ח"י סי' נה; כתבי קהלות יעקב החדשים, בני ברק תשנ"ח, מועד, סי' קח, עמ' ריח-ריט; שו"ת יביע אומר ח"ט סי' קב אות ג; וספר מעדני אשר - פסח, עמ' מט-נב.