סמכות חז"ל בפסיקת ההלכה

כידוע, בפסיקת ההלכה לא ניתן לחלוק על פסיקות שהוכרעו בתקופות שעברו. למשל, אמוראים לא יכולים לחלוק על תנאים, ראשונים לא יכולים לחלוק על אמוראים, וכן אחרונים על ראשונים. רבות מהקושיות בגמרא מבוססות על כלל זה, כאשר מקשים על אמורא ממשנה או מברייתא. בערך זה נדון מה הטעם לכלל זה.

הטעמים לכלל זה

ובכן יש בזה שני צדדים:

1. הדורות הקודמים היו גדולים יותר בחכמתם, ולכן לא שייך לחלוק עליהם.
2. בסופה של כל תקופה עם ישראל קיבל על עצמו את ההכרעה של חכמי התקופה הקודמת: בסוף תקופת התנאים - חתימת המשנה, בסוף האמוראים - חתימת התלמוד. ואי אפשר לחלוק על הכרעה זו.

בדיונים ההלכתיים המקובלים אין נפק"מ בין שתי השיטות, אך בנושאים שאינם הלכתיים, וכן במקרים נוספים יש נפק"מ בין השיטות הנ"ל, ונפרטם לקמן.

ראיות מהגמרא לשני הצדדים

בגמרא עצמה יש ראיות בסוגיה זו לכאן ולכאן:

ידועים דברי הגמרא (שבת קי"ב:): "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים", וכן גמרות שמשבחות את הדורות הקודמים בין בעניין הבקיאות ובין בעניין הסברות (עירובין נג.). ממקורות אלו ניתן להבין כי לא שייך שהדורות האחרונים יחלקו על הדורות הראשונים מחמת גדלותם בתורה.

אמנם יש גם מקורות הסותרים לכאורה את כלל זה: הגמרא (ברכות כ. ותענית כד:) מספרת שלדורות האמוראים המאוחרים יותר הייתה בקיאות רבה יותר בכל חלקי המשנה , וכן יש אגדה על כך שהקב"ה הראה למשה רבנו את רבי עקיבא שדורש, ומשה רבנו לא הבין את דבריו של רבי עקיבא משום חריפותו הרבה (מנחות כט:, ובהקדמה לספר עיון בלומדות קישר זאת גם לשיטת הלימוד הלמדנית שהתפתחה רק במאה השנים האחרונות, ולא הייתה בדורות הקודמים אע"פ שהיא עמוקה יותר לכאורה). ואם כן מוכח שלעיתים הדורות האחרונים גדולים יותר בחכמתם מהדורות הקודמים, וא"כ מה שאינם חולקים על הדורות הקודמים הוא רק מפני שכך הוכרעה ההלכה.

מדע וענייני העולם הזה

רבים דנו כיצד עלינו להתייחס לעניינים מדעיים (כגון רפואה, אסטרונומיה ועוד) שנמצאים בש"ס ובראשונים - האם ניתן לחלוק עליהם בסוגיות אלו. דוגמאות לזה הן המחלוקות על הריגת כינה בשבת (שבגמרא שבת קז: מבואר שהכינה נוצרת מהזיעה ולא בוקעת מביצה, ולכן מותר להורגה בשבת), וכן היחס בין כדור הארץ לשמש (שברמב"ם ובשאר הראשונים מבואר שכדור הארץ במרכז והשמש וכוכבי הלכת נעים סביבו. דן בזה למשל בספר חזון שמיים עמוד ז. בדומה לזה (אך בשינויים מסוימים), המושג "דעת תורה", שמייחס הבנה לגדולי התורה גם בענייני העולם הזה, וחובה על הציבור לשמוע בקולם גם בעניינים אלו - שנוי במחלוקת. דנו בזה בספרים הסנהדרין הסמכות והחידוש ב-ב, דרכה של תורה עמוד 213).

לפי הטעם שעם ישראל קיבל את פסיקת ההלכה של הדורות הקודמים - טעם זה לא שייך בעניינים מדעיים, אך לפי הטעם שהדורות הקודמים היו גדולים יותר בחכמתם, לכאורה גם בעניינים אלו לא ניתן לחלוק עליהם, ובאמת לפי זה קשה שהרי היום המציאות הידועה לנו שונה מדברי חז"ל, וקצת קשה כיצד חז"ל סמכו, למשל, על דברי רופאי זמנם, שבמקרים רבים דבריהם היו השערות בלבד.

פירוש לפסוקי התנ"ך נגד דברי הגמרא

כמה ממפרשי התנ"ך לא נמנעו מלחלוק על דברי הגמרא בפירושיהם, כגון הרד"ק והאבן עזרא.

לטעם שקיבלנו את פסיקת ההלכה - מובן שבפרושי הפסוקים אפשר לחלוק על חז"ל, אך לטעם שהם הו גדולים בחכמה ובתורה - גם בנושאים אלו לא ניתן לחלוק עליהם.

פירוש למשנה נגד דברי הגמרא

מקובל לפרש את המשנה כדברי הגמרא. אמנם התוספות יום טוב כתב שאפשר לפרש את המשנה בשונה מדברי הגמרא, אם לא פוסקים מכך הלכה למעשה. דבריו מובנים רק לצד שקיבלנו רק את פסיקת חז"ל, אך אם אנו סוברים שא"א לחלוק עליהם מחמת גדלותם בתורה - גם בפירושי המשנה א"א לחלוק עליהם.

גאוני ישראל שחלקו על הדורות הקודמים

אע"פ שהדבר לא מקובל, היו מגדולי ישראל שחלקו על פסיקת הדורות הקודמים, כגון הגר"א והרוגאצ'ובר (רבי יוסף ראזין מרוגאצ'וב). לטעם שחז"ל היו גדולים בחכמה - ניתן לומר שגאוני ישראל מסוימים יכולים לחלוק על הדור שעבר, כאשר נראה שגדלותם בתורה אינה כשל הדור בו הם חיים אלא כשל הדורות שעברו. אך אם קיבלנו את פסיקת הדור שעבר בלי קשר לחכמתו - גם גאוני ישראל לא יכולים לחלוק על הדור שעבר.