ספיקא דאורייתא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

ספק בדין דאורייתא, מחמירים בו.

לדוגמא, ספק שומן ספק חלב - אסור לאוכלו (גיטין ב:).

מקור וטעם[עריכה]

במקורו מצינו מחלוקת גדולה בראשונים:
  1. הרמב"ם וסיעתו סוברים שמחמירים רק מדרבנן, אך מדאורייתא לקולא (רמב"ם, ראב"ד ורמב"ן, הובאו בריש שב שמעתתא (לגבי הרמב"ן בחלק מההוצאות יש טעות בגירסא שם), וחלק מהתוס', הובאו ברד"ל כתובות ט: (נדפס בסוף המסכת)). והאחיעזר (ח"ג פג-ג ד"ה ומה) הוסיף שאפילו לדבריהם הוא חמור יותר משאר דיני דרבנן (והביא תוס' יבמות קיד. (ד"ה אמר) שספיקא דאורייתא חמור יותר מספיקא דרבנן (בתירוצם השני, ומשמע שתירוצם הראשון חולק על זה)).
  2. הרשב"א וסיעתו סוברים שמחמירים מדאורייתא (רשב"א ור"ן, הובאו בשב שמעתתא שם, רש"י וחלק מהתוס', הובאו בשו"ת פני יהושע יא. בביאור מחלוקת זו האריכו השב שמעתתא בתחילתו והשערי יושר בתחילתו).
אך במקרים רבים הרמב"ם מודה שלחומרא מדאורייתא, ואלו הן:
  1. בדבר שחייבים על זדונו כרת, שהרי העושה אותו חייב באשם תלוי, ומוכח שהוא אסור מדאורייתא (רמב"ם טומאת מת ט-יב).
  2. בספק ספיקא להחמיר (נודע ביהודה מהדורא תנינא לח, שער המלך טומאת מת ט-יב (לא: בדפיו)).
  3. בספק טומאה ברשות היחיד.
  4. בספק מצוות עשה, שצריך מדאורייתא להחמיר ולקיימה (מהרי"ט אלגאזי מ ד"ה והנה לפי, כסף משנה מילה ג-ו בשם שו"ת הרמב"ם. אך יש דעה אחרת שגם בספק מצוות עשה נחלקו הרמב"ם והרשב"א (מנחת חינוך א-א [ג] ד"ה ואם יש), ויש דעה שלישית שלהיפך, בספק מצוות עשה לכו"ע מדאורייתא לקולא (הסתפק בזה פרי מגדים אשל אברהם או"ח יז-ב)).
  5. באיקבע איסורא (פרי חדש יו"ד קי כללי ספק ספיקא).
  6. כשיש חזקה להחמיר (שער המלך גירושין ח-יא (נא: בדפיו)).
  7. יש אומרים שגם בספיקא דדינא, דהיינו שיש ספק כיצד לפסוק, כגון בתיקו בגמרא (המאיר לעולם כ, אך השב שמעתתא א-ג המובא בו חולק).
  8. יש אומרים שגם בספק שאפשר לבררו (מהרי"ט, והשער המלך טומאת מת ט-יב (לב. בדפיו) הביאו ודן בדבריו)[1].
ולאידך גיסא, יש שני מקרים שבהם הרשב"א מודה שלחומרא רק מדרבנן:
  1. כשיש חזקת היתר לכו"ע מדאורייתא לקולא (שער המלך גירושין ח-יא (נא: בדפיו)), ומחמירים רק מדרבנן (שו"ת פני יהושע יא).
  2. בספק מצוות עשה, אולי לכו"ע מדאורייתא לקולא ומחמירים רק מדרבנן, משום שעובר רק בשב ואל תעשה (הסתפק בזה פרי מגדים אשל אברהם או"ח יז-ב. אך יש דעה אחרת שגם בספק מצוות עשה נחלקו הרמב"ם והרשב"א (מנחת חינוך א-א [ג] ד"ה ואם יש), ויש דעה שלישית שלהיפך, בספק מצוות עשה לכו"ע לחומרא מדאורייתא (מהרי"ט אלגאזי מ ד"ה והנה לפי, כסף משנה מילה ג-ו בשם שו"ת הרמב"ם)).

טעם הסוברים שמדאורייתא לקולא הוא שמספק מעמידים כל דבר על העדר (כמו שב ואל תעשה, מוחזק, חזקה דמעיקרא) ונשאר היתר, משום שאיסור הוא חיוב, והשלילה היא היתר (המידות לחקר ההלכה ב-כ).בטעם שספיקא דאורייתא לחומרא (בין לדעה שהוא מדאורייתא ובין לדעה שהוא מדרבנן) חידש שיח השדה שספק הוא גם דין איסור וגם דין היתר בכל החפץ, וע"כ צריך לבטל את אחד מהדינים הללו, ולכן בדאורייתא מחמירים (שיח השדה כלל יא דף עב ע"ב בדפיו ד"ה ונשוב, מובא במפענח צפונות יא-יא).

במהותו כתב הרוגאצ'ובר שאיסור ספק אינו חלק מהאיסור עצמו אלא איסור נפרד, שיש איסור כללי על כל הספיקות. למשל, איסור ספק נבילה אינו פרט מדיני נבילה, ואיסור ספק חמץ אינו פרט מדיני חמץ, אלא שניהם פרטים של איסור מחודש - איסור ספיקות (מתנות עניים ד-ט, ומהדורא תנינא עמ' טו, דן בזה במשנת רבנו יוסף הרוגאצ'ובי עמ' 203)[2].

לגבי ודאותו, האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים (דין ספק):
  1. למאן דאמר שמותר מדאורייתא - נחלקו האחרונים האם מדאורייתא מותר מדין ודאי ואין בו שום חשש איסור (שב שמעתתא, מובא בשערי יושר א-ב ד"ה ובספר), או שהוא דין ספק ואין האיסור מתהפך להיתר אלא שמותר לסמוך על הצד שבאמת מותר (קובץ ביאורים שב שמעתתא יג ד"ה ואין השני. וכן דן בשאלה זו בקונטרסי שיעורים קידושין כג. והשערי יושר (א-ג ד"ה וע"כ, א-ד בתחילתו) חידש עוד שכיוון שהוא רק מדין ספק, אם באמת פגע באיסור עבר עבירה).ב) למאן דאמר לחומרא מדאורייתא - גם בזה נחלקו האחרונים האם איסורו ודאי, וגם אם פגע בהיתר עבר עבירה (גרנ"ט כה, שערי יושר א-ג ד"ה וע"כ, וכן משמע מהרוגאצ'ובר שהובא לעיל בסמוך)[3](, שספיקא דאורייתא אינו משום האיסור עצמו אלא דין מחודש), או שרק מדין ספק ואם פגע בהיתר - לא עבר (קהילות יעקב כתובות ח ד"ה ולפ"ז. וכן דן בשאלה זו בקונטרסי שיעורים כג).

אך לכל הדעות היא הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות לא ידועה לנו.

פרטי הדין[עריכה]

כשהספק אינו האם חייב בדין אלא האם יוצא בו ידי חובה, כגון שאין ספק האם מחויב בציצית אלא האם ציצית זו כשרה (למשל ספק האם זהו התכלת) לרוב הפוסקים גם בזה נאמר ספיקא דאורייתא לחומרא (ר"ן, פרי מגדים, כרתי ופלתי, חוות דעת) ויש חולקים (במחלוקתם דן בספר עין התכלת עמוד קעא, ספר התכלת עמוד 141).

ספיקא דאורייתא שנתגלגל לדרבנן דינו כספיקא דאורייתא. למשל, איסור תורה חשוב שנתערב אחד בשניים, וא"כ בטל מדאורייתא אך אסור מדרבנן. והתעורר בו ספק אולי הוא בכלל מותר - אין דנים אותו כספיקא דרבנן ולקולא אלא כספיקא דאורייתא ולחומרא (ערוך השולחן יו"ד קי-קז).

לפסול לעדות את מי שעבר על ספק עבירה, דן בזה מהרי"ל דיסקין (בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רכד) והביא שלושה צדדים:
  1. פסול מן התורה מספק, שהרי לצד שהיא עבירה פסול, ולצד שאינה עבירה כשר (רעק"א).
  2. פסול רק מדרבנן, שכיוון שעל ספק עבירה פטור ממלקות, לא עדיף משאר לאו שאין בו מלקות שפסול רק מדרבנן.
  3. כשר, שמספק אינו נפסל כלל.העוסק במצווה פטור מן המצווה. והעוסק בספק מצווה, לשאגת אריה אינו פטור ממצווה אחרת (לז), והאמרי בינה הוסיף שאפילו לדעה שספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא אינו פטור, שאין ספק מוציא מידי ודאי (או"ח יג, הובא בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב קד ד"ה אח"כ). אך הר צבי סובר שכן פטור, שהרי עכ"פ חייב לקיים גם ספק מצווה (שם ד"ה בשו"ת וד"ה והנני. והקובץ שיעורים ח"ב לב הסתפק בדין זה).

טועה בדבר מצווה - הטועה בספק מצווה דאורייתא נחלקו בו המפרשים: האשכול כתב שאינו כטועה בדבר מצווה (שפטור), והאחיעזר כתב שכן (ח"ג פג-ג ד"ה ומה, והביא גם את האשכול), והסביר שאפילו לדעות שספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן - הוא חמור יותר משאר דיני דרבנן (והביא תוס' יבמות קיד. (ד"ה אמר) שספיקא דאורייתא חמור יותר מספיקא דרבנן (בתירוצם השני, ומשמע שתירוצם הראשון חולק על זה)).

חוזק[עריכה]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[4].

בחזקת היתר מחמירים, אך הוא לכו"ע רק מדרבנן (שו"ת פני יהושע יא).

כל שאר ההכרעות עדיפות מספיקא דאורייתא ודינו לא נאמר בהן.

כללים[עריכה]

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בספק שאפשר לבררו, יש מקילים (ערוך השולחן יו"ד קי-קי), יש אומרים שצריך לברר אפילו מדאורייתא (פרי חדש, הובא בערוך השולחן שם), ויש אומרים שבזה גם הרמב"ם (שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא[5]) מודה שצריך לברר מדאורייתא (מהרי"ט, והשער המלך טומאת מת ט-יב (לב. בדפיו) הביאו ודן בדבריו).

בספיקא דדינא - כשאינו ספק במציאות אלא ספק בדין, המאיר לעולם ) כתב שבזה גם הרמב"ם (שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא[6]) מודה שלחומרא מדאורייתא, אך השב שמעתתא (א-ג, ומובא בספר המאיר לעולם שם) כתב שגם בזה הרמב"ם סובר שמחמירים רק מדרבנן.

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. עיין לקמן בסעיף "כללים" (ד"ה בספק שאפשר לבררו) שנחלקו בזה.
  2. לקמן בסמוך (ד"ה לגבי ודאותו) נחלקו האם הוא הכרעה ודאית או מסופקת למאן דאמר שאסור מדאורייתא, ומשמע שתלוי בזה.
  3. ד"ה במהותו.
  4. בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
  5. במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.
  6. במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.