לשון הקודש

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף עברית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לשון הקודש היא השפה שבה מדבר הקב"ה, המלאכים, חיות הקודש וחלק גדול מהיהודים. עד אחרי מגדל בבל כל האנושות דיברה בשפה זו - " וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים"(בראשית, יא, א) ורש"י פירש:שפה אחת-לשון הקודש.

בלשון הקודש עשרים ושתיים אותיות. בכתב אשורי לכל אות צורה שמבטאת תכונה רוחנית מסוימת. ואלו הן האותיות לפי סידורם: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת. לחלק מהאותיות יש צורה סופית כאשר הן מופיעות בסוף מלה: מ-ם, נ-ן, פ-ף, צ-ץ. סוג נוסף של כתב שהיה בשימוש לתיאור לשון הקודש הוא הכתב העברי (עתיק) (נקרא גם: כתב דעץ, כתב רעץ).

זוהי השפה היחידה שצורת האות משקפת את הגייתה על פי חוקי הפיזיקה (ראו - תורה ומדע#פיזיקה סעיף ג- 'צורת האותיות שבלשון הקודש').

מבין אומות העולם, העם שזוהי שפתו הוא עם ישראל (או יותר נכון "העם היהודי"). יש מספר מגוון של דרכי הגייה של לשון הקודש בהתאם למוצא קהילה יהודית (דוגמאות להגייה: אשכנזית, ספרדית, עירקית, תימנית ועוד).

היום יש שנוהגים לקרוא ללשון הקודש בגרסתה המדוברת בשם "עברית". ישנן מספר סיבות לכך, אחת מהן היא כדי להבדיל בין הלשון המדוברת לזו שמופיעה בתנ"ך. [אמנם יש לדעת שבאמת לשון הקודש נקראת "עברית", וכמו שרואים במקורות, כגון [משנה מסכת גיטין, פרק ט משנה ח] - "גט שכתבו עברית". והמילים החדשות, לפי האמת אינם שייכות ללשון הקודש היא העברית. וכאמור היום יש נוהגים לקרוא ללשון המדוברת - עברית.]

מדוע נקראת לשון הקודש[עריכה]

  • רמב"ם במורה נבוכים מבאר שלשון זו נקראת לשון הקודש משום שאין בה ביטויים מפורשים לדברים מגונים. לדוגמה, צואה מבטאת בצורה עקיפה את מה שיוצא מהגוף.
  • רמב"ן בפירוש החומש מבאר שנקראת לשון הקודש משום שהיא השפה שבה הקודש נכתב - בה נתנה התורה לעם ישראל, ובה הקב"ה מדבר עם המלאכים.
  • חת"ם סופר (דרוש לח' בטבת, דרוש כד)[1] מוסיף שנקראת לשון הקודש משום שהמדבר בה והשומע אותה, אם הם בעלי רוח הקודש יכולים להעביר בה מסרים נוספים על המסרים המילוליים שהלשון עצמה מעמידה את עצמה באופן שיש בה יותר מהמסר המילולי על ידי שימוש ב'גנ"ת אגוז' היינו גמטראות, נוטריקון, ותמורה (- שיטות קידוד).

הגיית עברית[עריכה]

לקמן טבלות שמציגה את אופן הגיית העיצורים והתנועות בעדות שונות לפי שיטת 'האלפבית הפונטי הבינלאומי' או בקיצור 'IPA' (טברנית, לשון חז"ל ומקראית מבוססות על מחקרים, אז אפשר שיתהיינה טעויות)

ייצוג הגייה
ישראלית אשכנזית ספרדית תימנית טברנית משוחזר
משנאית (לשון חז"ל) מקראית
א [ʔ, -] [ - ] [ʔ, -] [ʔ, -] [ʔ, -] [ʔ, -] ʔ
בּ b b b b b b b
ב v [v~v̥] [b~β~v] β v β
גּ ɡ [ɡ~ɡ̊] ɡ ɡ ɡ ɡ
ג [ɡ~ɣ] ɣ ɣ ɣ
דּ d [d~d̥] [d̪~ð]
ד [d̪~ð] ð ð ð
ה [h~ʔ, -] [h, -] [h, -] [h, -] [h, -] [h, -] h
ו v [v~v̥] v w w w w
ז z [z~z̥] z z z z d͡z
ח [χ~ħ] x ħ ħ ħ [ħ] [ħ, χ]
ט t t [t̪] [t̴̪] [2] [t̴̪] [t̪ˤ] [3] [t̪ʼ] [4]
י j j j j j j j
כּ ךּ k k k k k k k
כ ך χ x x x x x
ל l [l~ɫ] l l l l l
מ ם m m m m m m m
נ ן n n
ס s s s s s s t͡s
ע [ʔ~ʕ, - ] [ - ] [ʕ, ŋ, - ] ʕ ʕ [ʕ] [ʕ, ʁ]
פּ ףּ p p p p p p p
פ ף f f f f f ɸ
צ ץ t͡s t͡s t͡s [s̴] [2] [s̴] [sˤ] [3] [t͡sʼ, t͡ɬʼ, t͡θʼ] [4]
ק k k k ɡ, ɢ, q q q [4]
רּ לא קיים לא קיים לא ידוע קיים (נדיר) קיים (נדיר)[5] לא ידוע לא ידוע
ר ʁ ɹ~ʀ r~ɾ r~ɾ ɾ ɾ ɾ
שׁ ʃ ʃ ʃ ʃ ʃ ʃ s
שׂ s s s s s s ɬ
תּ t t
ת s θ θ θ θ


ייצוגים חדשים לעיצורים בעברית
ייצוג הגייה ישראלית
ג׳
ד׳ ð
‏(וו), ו׳
(לא רשמי)[6]
w
ז׳ ʒ
ע׳ ɣ
צ׳ ץ׳ t͡ʃ
ת׳ θ


הגיית התנועות בעברית
הסימון העברי הגייה
שם הייצוג הייצוג ישראלית אשכנזית ספרדית תימנית טברנית
שווא נח ְ אין תנועה / e  ?  ?  ? אין תנועה
שווא נע ְ אין תנועה / e  ?  ?  ? ə
פתח ַ a  ?  ?  ? :a
חטף פתח ֲ a  ?  ?  ? a
קמץ ָ קמץ גדולa / קמץ קטן o  ?  ? o
חטף קמץ ֳ o  ?  ? o ɔ
צירה ֵ e  ?  ?  ? e
צירה מלא ֵי e  ?  ?  ? :e
סגול ֶ e  ?  ? a
חטף סגול ֱ e  ?  ? a ɛ
חיריק ‏ ִ i  ?  ?  ? i
חיריק מלא ‏ ִי i i i  ? :i
חולם ׂ o  ? ?  ? o
חולם מלא וֹ [əʊ, ɔj, ɛj, ɐʊ] [o] [œ] :o
קובוץ ֻ u  ?  ?  ? u
שורוק וּ u [uː, iː] [uː] [əw] :u


הערות שוליים

  1. דרשות חתם סופר/קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול < דרשות חתם סופר בדף זה מוצגים שינויים ממתיניםלא בדוק קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול[עריכה] ויגש אליו יהודה וכו' כי כמוך כפרעה וגו' ברש"י חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו, דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה ולא מצינו שהשיב יוסף שום תשובה רק מיד נתוודע להם ואמר אני יוסף אחיכם הנה ידוע מאמר חז"ל (סוטה לו:) דמלך מצרים צריך להכיר כל הלשונות ופרעה שלא היכר בלשון הקודש היה בסכנה על כן השביע את יוסף שלא יגלה את זאת. [...] אמנם, בעיקרן של דברים להבין כפשוטן שפרעה לא ידע לשון הקודש שהוא שפת ארץ עברים, וכבר כתב רמב"ן שקשה בעיניו מ"ש כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש וכי מאי ראה הוא זה כי ימצאו במצרים מדברים בלשון ההוא, הלא מצרים קרוב הוא ויודעים אותה ואף כי המושל, ועוד קשיא מ"ט לא בקש פרעה מיוסף שילמדנו בסתר לה"ק, ובאיזה חדשים יכול ללמדו הלשון ולא יהיה פרעה נכנע אצל יוסף כדי שלא יעבור שבועתו ויגלה סודו. והבט וראה בפר' כי תשא מה שנדחק רמב"ן (ל, יג), למה אנו קוראים לשון הקודש, מה קדושה יש בה, והעלה הואיל שכל דברי קדושה הנאמרים מהקב"ה אל נביאיו לא היה אלא בו ואם כי אמת נכון הוא, מ"מ אני כמוסיף שאין לשון עבר נקרא לשון קודש. ואקדים. כתיב 'אל גנת אגוז' ירדתי היינו לבית המדרש, ד' אמות של הלכה, ומצאתי גנת - ר"ת גמטראות, נוטריקון, תמורה, ר"ל שכל דיבור ודיבור יש בו - גמטרי' היינו חשבון מספרו, כמשאחז"ל (בעלי תוס' וישב): נסעו מזה מי"ב אחין; שמן משחת קודש יהיה זה לי בגמטריה יב להורות שי"ב הין היו שמן השמחה (כריתות ה:); בזאת יבא אהרן (אחרי) בזאת בגמטריה ת"י כימי בית ראשון (וי"ר שם); יהיה גמטריה שלושים יום לנזירות (נזיר ה'), היינו גמטריאות. ונוטריקון הם ראשי וסופי תיבות כמ"ש חז"ל שבת קה נצטדק ר"ת נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים אנחנו פחז פזתה חבתה זלית שם נה: וכדומה. תמורה היינו להמיר ולהחליף אלף בא"ת ב"ש היא תי"ו, ובאח"ס בט"ע כך, ובאי"ק בכ"ר כך (שם קד.). ואחז"ל באטב"ח של ר' חייא קורים לסהדי מנון, והאריך רש"י בסוכה פרק החליל (נב:) וכל שמות הקדושים של מ"ב וע"ב ושל ברכת כהנים, הכל יוצא מחלופי ותמורי אותיות והיינו גנת אגוז ובעוה"ר משהעתיקו התורה יונית לתלמי המלך ביום ח' טבת והיה חושך ג' ימים לעולם כי החשיכו מאור עינינו כי לא לבד שעל ידי שנמשכו אח"כ ללשונם ונתבטלו כל הכוונות הנזכרים שא"א בשום אופן להעמיסם בלשון אחר, אך נמשכו גם אחר חכמתם היוונית, והעמיסו בתורה בפשוטי המקרא העמיסו עליה חכמת חיצונים מים המרים המאררים. ועל כן יש באגוז ג' קליפות, העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא הקליפה חכמת יונית רע ומר ואינו אלא צבוע. קליפה שניה המשמרת הפרי היא פירוש הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבת סג. והיא משמר תוכו ועל ידה מטלטלים הפרי. והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי, היא כל דרשת חז"ל להוציא מהם עקרי המצוות, דינים חקים ומשפטים על דרך הפשט. ועיקר המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצוות. והיינו גנת אגו"ז. והנה לשון עבר, כשהוא מדבר בשפת זה אינו יודע מכל הנ"ל אלא כמדבר ללועזים בלע"ז, אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטריא, ונוטריקון, ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש, והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רוח הקודש. והיינו דקאמר יוסף אחר שאמר להם אותם העניינים, למחיה שלחני ולשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, והם הבינו מדבריו שטמון בדברים הללו כמה תמורות וגמטריאות וכמ"ש הבעל הטורים כי פי המדבר אליכם בגמטריא בעגלה ערופה, על כן מדהבינו כך ידעו כי ברוה"ק הוא מדבר, וידעו גם כן כי פיו כן לבו כי אין רוח הקודש שורה על שפת חלקות על כן אמר כי פי המדבר אליכם בלה"ק כנ"ל, ומזה תבינו כפי כן לבי. ואחר שדבר יוסף עם פרעה גם בלשון עבר, שוב דבר עמו באותו לשון עצמו והראה לו שיכול לדבר דבר והמובן ממנו באופן אחר, וזה אי אפשר ללמד לפרעה ולכיוצא בו, וק"ל.
  2. 2.0 2.1 מוולן או מלועלע.
  3. 3.0 3.1 מלועלע.
  4. 4.0 4.1 4.2 יש אומרים שזהו עיצור מסודק, אך סביר להניח שהוא מלועלע.
  5. ר' דגושה מופיעה פעמים ספורות בתנ"ך (כגון בספר משלי, פרק ג', פסוק ח'), ובספר יצירה יש התייחסות לאותיות בג"ד כפר"ת, כך שסביר להניח שבעבר האות הייתה הגויה בצורה כפולה בצורה מלאה כמו שאר אותיות בג"ד כפ"ת.
  6. כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית קובעים כי העיצורים [v] ו-[w] ייוצגו שניהם על ידי האות ו'. לעתים ה-ו' מוכפלת, אך לא לציון האבחנה בין [w] ל-[v], אלא כדי לציין בכתיב חסר הניקוד את הפונמה /v/ כאשר היא מופיעה באמצע המילה. לעומת זאת, ו' אחת באמצע המילה מציינת בכתיב חסר הניקוד את הפונמות /u/ או /o/. כדי להגות מילים זרות ומושאלות הכוללות את ההגה [w], קוראי העברית נאלצים אפוא להסתמך על היכרות מוקדמת עם המילה ועל ההקשר.