עגלה ערופה: הבדלים בין גרסאות בדף

במשנה בסוטה {{#makor-new:סוטה ט ט|משנה-סוטה|ט|ט}} מבואר כי עם הזמן רבו הרוצחים עד כי כבר ידעו מיהם הרוצחים המועדים לבצע את הרצח וכבר לא היה ספק שקול מי רצח, עד שבימיו של אלעזר בן דינאי שהיה רוצח מפורסם {{הערה|כפי שמופיע בכתובות כז,א על אשתו של אלעזר בן דינאי כדוגמא לאשת רוצח}} בטלה מצוות עגלה ערופה. ב[[תוספתא]] {{#makor-new:סוטה  יד א|תוספתא-סוטה|יד|א}} מפורש שדין זה נלמד מהמילים "כי ימצא"- ולא בשעה שמצוי מיכן- שכאשר אין עוד ספק מיהו הרוצח כבר אין מקום למצווה זו, וכן פירש הרש"ר הירש את התוספתא: {{ציטוטון|מצוה זו נוהגת בזמן שיד שלטונות החוק היא תקיפה ומקרי רצח והריגה הם נדירים, ולפיכך חלל הנמצא באדמה הוא בגדר "מציאה" המעוררת תשומת לב. כנגד זה בזמן שניטל כח החוק, עד שמקרי רצח הם מעשים שבכל יום, כגון בתקופה הסמוכה לחורבן בית שני, גם מצוה זו איננה נוהגת... כמו כן מצוה זו איננה נוהגת במקום המופקע מהשפעת בתי הדין של ישראל והריגה מצויה בו אפוא לעתים קרובות}}.