עונה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
|ספרות הלכתית נוספת= אגרת הקודש ל[[רמב"ן]]{{ש}}[[בעלי הנפש]] ל[[ראב"ד]], שער הקדושה | |ספרות הלכתית נוספת= אגרת הקודש ל[[רמב"ן]]{{ש}}[[בעלי הנפש]] ל[[ראב"ד]], שער הקדושה | ||
}} | }} | ||
'''עונה''' זהו הכינוי למצוות האיש לקיים יחסי אישות עם אשתו, | '''עונה''' זהו הכינוי למצוות האיש לקיים יחסי אישות עם אשתו, וזוהי האפשרות המותרת היחידה לקיום יחסי אישות. לאיש ולאישה יש מחויבות הדדית לקיום יחסי אישות, שעל מנת כן הם עמדו ונישאו. וכאשר אחד מבני הזוג מונע קיום יחסי האישות, חל עליו דין [[מורדת על בעלה|מורד/ת]], שבהתאם להלכות אלו, עלול להוות עילה ל[[גירושין]] ולוויתור על כסף ה[[כתובה]]. | ||
ב[[חז"ל]] ובספרי ההלכה, מופיעות הלכות והנחיות לאיסור ולהיתר לגבי האופן והזמן והדרך לקיים יחסי אישות. כל אלו נסובים בזמן שהאישה טהורה לבעלה, אולם בזמן שהיא [[נידה]] נאסר אף המגע בין הבעל לאשתו, עד ש[[טבילה|תטבול]] כדין. | ב[[חז"ל]] ובספרי ההלכה, מופיעות הלכות והנחיות לאיסור ולהיתר לגבי האופן והזמן והדרך לקיים יחסי אישות. כל אלו נסובים בזמן שהאישה טהורה לבעלה, אולם בזמן שהיא [[נידה]] נאסר אף המגע בין הבעל לאשתו, עד ש[[טבילה|תטבול]] כדין. | ||
גרסה מ־19:43, 7 במרץ 2013
|
|
| עונה (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| מקרא | שמות,כא |
| משנה | משנה, כתובות הה |
| תלמוד בבלי | נדרים,כ |
| משנה תורה לרמב"ם | קדושה, איסורי ביאה, כא ט-י |
| שולחן ערוך | אורח חיים סימן ר"מ, אבן העזר סימן כה אבן העזר סימן עו |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם, לאו רס"ב ספר החינוך, מצווה מ"ו |
| ספרות הלכתית נוספת | אגרת הקודש לרמב"ן בעלי הנפש לראב"ד, שער הקדושה |
עונה זהו הכינוי למצוות האיש לקיים יחסי אישות עם אשתו, וזוהי האפשרות המותרת היחידה לקיום יחסי אישות. לאיש ולאישה יש מחויבות הדדית לקיום יחסי אישות, שעל מנת כן הם עמדו ונישאו. וכאשר אחד מבני הזוג מונע קיום יחסי האישות, חל עליו דין מורד/ת, שבהתאם להלכות אלו, עלול להוות עילה לגירושין ולוויתור על כסף הכתובה.
בחז"ל ובספרי ההלכה, מופיעות הלכות והנחיות לאיסור ולהיתר לגבי האופן והזמן והדרך לקיים יחסי אישות. כל אלו נסובים בזמן שהאישה טהורה לבעלה, אולם בזמן שהיא נידה נאסר אף המגע בין הבעל לאשתו, עד שתטבול כדין.
היהדות רואה את התאווה ואת ההנאה ביחסי אישות בין בני זוג כדברים חיוביים, ובלבד שהשימוש בהם יהיה לשם מצווה ולא לשם הנאה או מילוי תאווה גרידא. הרמב"ן אף מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות - נבל ברשות התורה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה הנכונה ובאופן של קדושה וצניעות.
כינויים נוספים לעונה
תשמיש המיטה (או תשמיש בקיצור), הוא הכינוי המקובל ליחסי אישות בכל מקורות היהדות מאז התנאים חכמי המשנה, כאשר בספרי קבלה מופיע רבות הכינוי חיבור. בנוסף, במשך הדורות נוצרו כינויים ומונחים רבים בלשון רמז, כגון: "דבר זה", "מילתא" (דבר), "דבר מצוה", "דרך ארץ", "דבר אחר", "הרגל דבר", "עשיית מלאכה", "עשיית צרכים", וכן "לספר" ו"לדבר". כן נעשה שימוש בביטויים שאולים נוספים מתחום האכילה והשתייה, לדוגמה: "אכל", "סעד", "נהמא" (לחם), "לחם סתרים", "טעימת תבשיל", "שותה בכוס", "עריכת שולחן".
בספר שולחן ערוך ההלכות הנוגעות ליחסי אישות נקראות הלכות צניעות. יש המבינים מכינוי זה שיחסי אישות צריכים להתקיים בצנעה, ויש הרואים בכך בפשטות רמיזה לנושאים "שהצנעה יפה להם".
רעיונות מרכזיים
במקורות היהדות ישנו מגוון של אמירות על משמעותה של מצוות עונה, על חשיבות קיום יחסי אישות מטעמים שונים, וכן התייחסות אל ההנאה מהם ושלילת ההתנזרות הקבועה מהם.
ההלכה מטילה איסורים שונים ביחסי אישות, מתוך השקפה שלא ניתן לספק את התאווה אלא על ידי הגבלתה, וכדברי חז"ל; "איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב"[1]. ישנן שתי הגבלות בולטות. האחת היא כי יש לקיים יחסי אישות רק במסגרת הנישואים, ובכלל זה לא בין קרובי משפחה מדרגת קרבה גבוהה. לחריגה מאיסור זה נקבעו עונשים שונים, ששיאם עונש מוות. השנייה היא כי במשך חלק ניכר מימי המחזור החודשי, שבהם האישה נידה, אסור לזוג לקיים יחסי אישות.
יחסי אישות על פי הרמב"ם: האישה
|
|---|
|
כן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה. ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור." |
| משנה תורה, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ח. |
בכל האמור להנאה והימנעות ממנה בעת קיום יחסי אישות, התפישה הרווחת אצל חז"ל היא דואליסטית. היא מושתתת על האמונה בקיומם של שני יצרים בנפש האדם, יצר הטוב ויצר הרע. יצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם התאווה. לפי חז"ל ישנה לתאווה, צד שלילי, העלול להביא לחטאים שונים, אולם יש בו צורך חיוני לקיום העולם.
יחסי אישות על פי הרמב"ם: האיש
|
|---|
|
"אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות. אין דעת חכמים נוחה ממי שהוא מרבה בתשמיש המיטה, ויהיה מצוי אצל אשתו תמיד כתרנגול; ופגום הוא עד מאוד, ומעשה בורים. אלא כל הממעט בתשמיש, משובח: והוא, שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו." |
| משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א. |
בתלמוד מובאת אגדתא, המיוחסת לימי שיבת ציון, ובה מסופר שלפתע יצר הרע המסית בני אדם לעבוד עבודה זרה בטל מן העולם ואתו בטל גם יצר התאווה. אולם לאחר שנענתה תפילתם של חכמי ישראל להשבתו (עקב חשש להפסקת קיום העולם כתוצאה מהפסקת פרייה ורבייה) הוחזר יצר זה, אם כי באופן חלקי (ואינו פועל להתאוות לקרובי משפחה)[2]. במדרש בבראשית רבה מובא רעיון דומה:
|
הנה טוב מאוד - זה יצר טוב, והנה טוב מאוד - זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאוד הוא? אתמהא!, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים. |
|
| – בראשית רבה, פרשה ט | ||
הרמב"ם במורה נבוכים צידד בדברי אריסטו, לפיהם ההנאה מיחסי אישות מגונה יותר משאר ההנאות הגופניות[3]. אך מחבר איגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן חלק על אריסטו, וכתב שיחסי אישות הנעשים באופן הנכון ובכוונה הראויה אינן דבר מגונה, אלא דבר קדוש ונקי[4].
הרב יצחק אייזיק שר טוען כי הרמב"ם והרמב"ן אינם חלוקים מבחינה עקרונית. לדבריו, הרמב"ם מתכוון לרדיפה אחר המשגל והאכילה, ואם אין האדם מכוון במעשה זה לשם שמים - גם לרמב"ן הוא מקולקל ומגונה, אבל אם האדם עושה מצווה זו בקדושה ובמידה הנכונה - הרי הוא מקדש את החומר[5].
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק כתב על מהותן של ההלכות ביחסי אישות:
|
|
הן הפילוסופיה היוונית והן הנצרות לא תפסו את הבחינה המטפיזית-מוסרית בהזדווגות המינית. רק בהלכה יש לפעולה זו יסוד מוצק בחיים הדתיים – מצוות פרו ורבו היא מצווה ראשונה בתורה... הלכות תשמיש המיטה מיוסדות על עקרון פסיכולוגי ועל היגיינה מינית והן מפליאות בפיקחותן וב"חדישותן". כמה תשומת לב והבנה עדינה ואינטימית טמונות בדינים אלה. ואותה ההלכה, הקשה כברזל, שאסרה הזדווגות לאשה בימי נידתה ועשתה כמה סייגים לאיסור זה, הטילה חובה מוחלטת על האדם להזדקק לאשתו מפרק לפרק מתוך אהבה וחיבה. ההלכה קבעה את המושג "בעילת מצווה". האדם עובד את בוראו בגופו, באכילתו ובפעולה המינית, ויפה עבודה זו מעבודת התפילה. |
|
| – "ובקשתם משם", איש ההלכה, עמ' 209. | ||
חכמי ישראל הגדירו מספר מטרות להיבט החיובי של יחסי האישות: קיום מצוות פרייה ורבייה, יצירת שלום ואחדות בין בני הזוג ותועלת רפואית לתיקון העובר והאישה ההרה, בהתאם לשלבי ההריון השונים[6].
הערות שוליים
- ↑ סוכה.
- ↑ יומא:.
- ↑ "ומה נכון הוא שהוא חרפה! כי הוא לנו מבחינת מה שאנו בעלי-חיים ולא יותר, ככל הבהמות. אין בו דבר מעניין האנושיות". הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ו.
- ↑ ואם כלי המשגל הם דברי גנאי איך ברא ה' דבר שיש בו מום, גנות, או חיסרון... נמצא כי הקב"ה הוא כל דרכיו משפט וטהרה ונקיות, ונמצא הכעור כלו מצד פעולת האדם"... "נמצאו דברי היוני הבליעל הבלים בטלים מצד אחד. והוא כשיהיה החבור לשם שמים אין דבר קדוש ונקי למעלה הימנו." אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן.
- ↑ בקונטרס "קדושת ישראל" מבוארים דברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק מט: "הוא (אריסטו) מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את המשגל ואכילת מאכלים טעימים בשם "הנבזים", ומאריך לגנות אותם וללעוג להם", ובהלכות דעות פרק ג הלכה ב וג'. כמו כן, הרמב"ן עצמו כתב בפירושן על ויקרא,יח: "ודע כי המשגל הוא דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין...".
- ↑ שם=נדה לא|נדה.