פקוח נפש: הבדלים בין גרסאות בדף

הכלל הוא, שכל ספק פיקוח נפש שדוחה שבת הוא דווקא אם ספק הסכנה נמצא בפנינו, אבל אם החולה איננו בפנינו, ורוצים לעבור על איסורי תורה אולי יזדמן בעתיד חולה שיהיה לו צורך בזה, וודאי שאין דוחים שום איסור מחמת הנחה זו, ואפילו לא איסורי דרבנן, כי אם נקרא לחששות כאלו ספק פיקוח נפש, אם כן יהיו כל המלאכות מותרות בשבת, שמא יזדמן חולה באותו יום שיצטרך לזה, ואין מקום לחלק בין חשש לזמן קרוב, או חשש לזמן רחוק<ref>שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קלז; גליון מהרא"י על <makor>משנה ברכות ה א.</makor> וראה עוד בשו"ת מחנה חיים חיו"ד ח"ב סי' ס; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לז. אמנם ראה בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קסט, שלצורך פיקוח נפש מותר לעבור על איסור גם כשמתיירא שמא ישכנו עקרב ויבוא לידי סכנה, וי"ל. וראה <makor>תוס' פסחים מו ב</makor> ד"ה רבה, שאין אנו מתירים כל מלאכות שבת מדין הואיל וראויות לחולה שיש בו סכנה, לפי שחולה שיש בו סכנה אינו מצוי. וראה בחי' חת"ס פסחים שם, שאם אמנם יש לו חולה שיש בו סכנה בביתו, פטור על מלאכת שבת אף אם עשאה לבריא, הואיל וראויה לחולה, שהרי מצוי הוא בביתו. וראה מחלוקת שו"ת רעק"א סי' ה, ושו"ת חת"ס חאו"ח סי' עט, בעניין מלאכות המותרות לחולה שאין בו סכנה, אם אומרים בו הואיל, שהרי חולה שאין בו סכנה הוא שכיח, אלא שלא שכיח שיצטרך דווקא לאותו דבר.</ref>; ויש מי שכתב, שאין לחלק בין אם החולה מצוי לפנינו או לא, אלא בין אם הדבר מצוי, אבל לא בדברים עתידיים שבהווה אין להם זכר<ref>חזו"א אהלות סי' כב סקל"ב (יו"ד סי' רח אות ז). וראה בקובץ איגרות החזו"א ח"א איג' רב, ובתשובות וכתבים חזו"א סי' מח. וראה בע' נתוח המת הע' 266 ואילך. אמנם ראה מאמרו של הגר"ש ישראלי, התורה והמדינה, ו, עמ' שמד, ובספרו עמוד הימיני שער א סי' יז, ודבריו צ"ע. וראה מאמרו של א.י. נריה, תחומין, ג, תשמ"ב, עמ' 11 ואילך.</ref>, והיינו אם התהליך שגורם למצב של סכנה כבר מצוי בפועל, אף שטרם פגע באדם מסויים, הרי זה בגדר פיקוח נפש, אבל אם אפילו התהליך לא מצוי בפועל, ורק יש חשש שהוא יתהווה בעתיד, אין זה גדר של פיקוח נפש<ref>וכן כתב בשו"ת רעק"א סי' ס ד"ה ולענ"ד. וראה עוד מאמרו של הרב א. שרמן, תורה שבעל פה, לג, עמ' פב ואילך.</ref>.

אם הרודף (כגון המחלה) כבר נמצא בגוף האדם, הרי זה בכלל פיקוח נפש, אולם אין נחשב כרודף אלא אם כן מצבו של החולה הולך ורע, אבל אם אין שינוי במצבו, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה שבת<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' שמירת שבת כהלכתה פל"ב הע' ב.</ref>.