פרוג'ה

פרוג'ה (באיטלקית: Perugia) היא בירתה של מחוז אומבריה שבמרכז איטליה ושל נפת פרוג'ה, אשר במחוז אומבריה.

לעיר היסטוריה עשירה הבאה לידי ביטוי בשרידים ארכאולוגיים. בעיר עומדות על תילן שתי חומות המקיפות אותה: חומה אטרוסקית הבנויה לאורך רחוב בהווה ‏‏^[1] וחומה נוספת מימי הביניים. החומה אטרוסקית כוללת שער מקורי, מושלם, מהמאה ה-2 לפנה"ס . אמת המים עתיקה, עוברת בין מבני העיר. המרכז ההיסטורי של העיר כולל ארמונות, מבנים ורחובות, שנשארו ללא שינוי מאז ממאה ה-14.

העיר היא מרכז תרבותי וכלכלי. היא מוקד תיירות וסטודנטים. בעיר מצויה אחת האוניברסיטאות העתיקות באיטליה אשר הוקמה בשנת 1308. בנוסף אליה קיימת גם אוניברסיטת מיוחדת לתושבי חוץ.

יהודי העיר

היהודים הראשונים הוזמנו לעיר במאה ה-13, במטרה בהזמנת שליטי המחוז במטרה לפתוח דלפקים למתן הלוואות - לימים "בנקים". המסמך הראשון המזכיר יהודים הוא משנת 1287. בשנת 1322 הגיעה לאומבריה קבוצה של יהודים מרומא. הם סבלו מהטרדות אשר כללו שריפה של ספרי התלמוד שלהם.

בשנת 1422 התכנסה בפרוג'ה "ועדה השנים-עשר" של הקהילות היהודיות באיטליה במטרה למנוע תעמולה נגד היהודים שאורגנה על-ידי ג'ובני דה קפיסטרנו, שכונה "השוט של היהודים", ששמו הטיל אימה על יהדות איטליה. הועדה החליטה להטיל מס על היהודים על מנת להשיג את ביטול הגזרות ^[2].

על בית הכנסת הראשון ידוע לנו משנת 1457. הוא היה בארמון בויה ואקיה (Vecchia), בבעלות משפחה של אציל איטלקי. מבנה זה ומבנה נוסף נרכשו על-ידי אלאונצ'יו ואנג'לו ג'ולימו Aleuccio e Angelo di Guglielmo ונמסרו חינם לשימוש הקהילה. לאחר פטירתם בית הכנסת עבר לבעלות הקהילה. בשנת 1489 , הבנקאי ונטורה דה-אברמו נטל שליטה על הבניין . עם מותו, בית הכנסת עבר לבעלות הקהילה ‏‏^[3]

בשנת 1462 יזם הנזיר מיקלה דה-מילאנו חרם על פרוג'ה, העיר, בגלל ההסכם שהיה לה עם הבנקאיים היהודים להקמת מוסד להלוואות בעיר. הוא דרש כי יוקמו מוסדות נוצרים למתן הלוואות - Monti di Pieta - והם ימלאו את תפקידי הבנקים של היהודים. יוזמתו הצליחה במחוזות המרכז של איטליה, בין השאר בערי אומבריה:פרוג'ה, אסיזי ובעיר מחוז מארקה כמו אנקונה ועוד. היהודים כבר לא היו נחוצים לכלכלת הערים ובמקומות אחדים גורשו. וכך בשנת 1485 הנזיר, ברנארדינו דה פילטרה (Bernardino da Feltre), הביא לגירוש היהודים מפרוג'ה ^[2].

בראשית המאה ה-16 חזרו היהודים לעיר. וידוע על שני חברים יהודים שהיו באגודת הציירים בעיר^[2].

בשנת 1569 גורשו היהודים מהמחוז כמו שנהגו במדינת האפיפיור. רובם עברו לשני הגטאות היחידים שבהם היהודים הורשו לגור ברומא ובאנקונה. בעקבות צעד זה הוחלו הגזרות על מרבית יהודי איטליה. אך בשנת 1590 חזרו היהודים לפרוג'ה והקיצו להם אזור למגורים. כן ניתנו ליהודים הרשאות לפתוח מחדש בנקים בעיר. ^[2].

על יהדות פרוג'ה אין כמעט מידע מתקופת האמנציפציה ליהודים, הקמת איטליה ואפילו בעת החדשה. אם יש יהודים בעיר, הרי הם מהווים ציבור מאורגן. הקהילה היהודית ברומא מטפלת בבית הקברות היהודי המקומי.

ידוע על קיום שריד יהודי ברחוב ליבי (Via Vibi) ‏‏^[4] נמצא ארמון של משפחה היהודית, הנושאת שת שם הרחוב ושם יש גם כתובת המעידה על כך.

בית קברות היהודי העתיק חדל לשרת את יהודי העיר כבר לפני מאה שנה. קיימים תעודות על כך שפעל מהמאה ה-14. משנת 1874 יהודי העיר נקברים בחלקה מיוחדת בבית הקברות העירוני. יש בו כ-150 קברים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר העיר הייהת תחת שלטון הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית אב כנסיית סנט אנדריה ופורטה אנה סוסזנה (chiesa di Sant'Andrea a Porta Santa Susanna) , אנריקן ויצ'אנטי (Federico Vincenti) שיתוף פעולה עם המחתרת באסיזי במטרה להסתיר פליטים יהודים. הוא זכה על בתואר חסיד אומות העולם מיד ושם. ^[5]

לקריאה נוספת

• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.