פרשני:אגרות הראיה: אגרת קי: הבדלים בין גרסאות בדף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קי |אגרות הראיה-|אגרת|קי|}}
-= רקע לאגרת =
-= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
-= נמען האגרת =
-=האגרת=
- קי
-ב&quot;ה, עה&quot;ק יפו ת&quot;ו, ך&quot;ט שבט תרס&quot;ח.
-לכבוד ידידי הרב הג' החכם הנשגב מו&quot;ה שמואל אלכסנדרובשליט&quot;א.
-שלו' וברכה, מקודש.
-זה לי איזה ימים שקבלתי את קבוצת מכתביו הנעלים, והי' ראוי לי להשיב
-מיד מפני הכבוד, אך עכבוני מניעות רבות ומטרידות, כמו שבכלל נתעכבתי על
-ידן עדן ועדנים מלכתבלכתר&quot;ה. אמנם כאשר ראיתי, שהענין נדחה יותר מדאי,
-הנני חוטף כעת וכותב מעט. הנני נותן לו את תודתי על התשורה היקרה בכלל,
-אף שבפרט יש בה כמה דברים שראוי להעיר עליהם, בעיקר צורתם ובמובן מגמתם.
-ואולי ירחיב ד' לי ונדבר בכל פרט בפ&quot;ע בהרחבה.
-כעת מונח לפני מכתבו האחרון. ואתפלא, שעל מה שכתבתי בענין אחדות
-ההפכים, משיב כבודו עלי מהדבר הידוע שאין אפשרות לשני הפכים שיהיו בנושא
-אחד. ותמיהני, וכי לזו אנו צריכים. הלא עיקר הצד של חידוש שבדברי הוא, מה
-שמצד המחשבה העליונה, הסוקרת את עמקם של דברים, אין במציאות כלל הפכים,
-וכ&quot;מ שיש הפכים יש שם בודאי איזה תנאי נעלם, שכשיתפרש נמצא ששני המשפטים,
-שנראו במבטא ובציור הפכים, שאחד מהם הוא בנוי על צד אחד מהמשפט והשני
-על צד אחר, ונמצא שע&quot;י שני ההפכים יחדיו אנו רואים את המשפט משני צדדיו,
-ונמצא שאין כאן הפכים בדרך החלט, ומצדם אין כאן נושא אחד, כיון שהיחושים
-של הנושא הם שונים. ובענין שאנו עסוקים, דהיינו מה שנוגע למצב הדעות, מתפשט
-זה המשפט על כל הרעיונות הרוחניים, וניגוד אמיתי לא נמצא כ&quot;א במה שנוגע
-להעובדות ההיסטוריות שהנן מבונות בידיעתנו ע&quot;י הקבלה והמסורת, שגם הן
-כל מה שהדעות הרוחניות מאירות יותר, נעשות הראשונות יותר מזוקקות ויותר
-קרובות אל הלב, עד שמגיע האדם גם בהן למדת המדרגה העליונה שבתמימות,
-אחר ההרחבה היותר בלתי-מוגבלת של חופש המחשבה, ודוקא על ידה.
-וע&quot;ד מציאות האין בדברי הנוטים לבודאיות, נראים הדברים שכונתם היא
-למציאות הכח השואף להעדיר ולאפם בערך מוחלט. ע&quot;כ הוא בעצמו בפנימיות
-ישותו הוא הויה ומציאות, אלא שישותו היא שאיפה להעדר, ואפילו להעדר של
-עצמו. כן אנחנו יכולים לצייר לנו את מציאות האפס שלהם, שעכ&quot;ז הוא אצלם
-מציאות. ובזה אין אנו נכנסים כלל למיסתיקה בלתי-מובנת. וההכרה הישראלית,
-בדעת ד' כי טוב, מביאה להכיר את המציאות המוחלטת בשאפה להויה גמורה
-ושלמה, והיא מתענגת על ד' ועל טובו, ובוטחת בו בכל לב, ההפך מטענות
-המתיאשים, שיסודם הוא חזיון הרע שבמציאות, שהוא נשאר אצלם במרירות טעמו,.
-דף 134
-כ&quot;ז שאינם מתרוממים לנעם ד', שעל ידו מתהפך כל מר למתוק. ונמצא שגם הניגוד
-הזה, שבין הבודאיות והיהדות, איננו ג&quot;כ הפך מוחלט, כי המציאות הנסקרת
-בשכחת ד' היא כולה רעה ומרה, ובקרבה מונחת שאיפה של העדר מוחלט, שסופה
-להתמלא. &quot;וחפרה הלבנה ובושה החמה&quot; דא חמה ולבנה דקליפה, &quot;והיה אור הלבנה
-כאור החמה&quot; וגו' דא הוא חו&quot;ל דקדושה, כד' הזוהר בתיקונים .
-ומה שכתב כבוד ידידי' על דברי שכתבתי שהתנועה הישראלית כמעט שלא
-נשתנתה מימי אברהם וכו', ממקרא מפורש של &quot;ושמי ד' לא נודעתי להם&quot;, תמיהני,
-והרי כתבתי שלפעמים היא מתעלמת, א&quot;כ משמע שלפעמים מאירה באור יותר
-בהיר ולפעמים באור כהה, ומה יש להעיר מעתה, וכי אין ההבדל בין שמות שונים
-על מושג נשגב ענין אחר כ&quot;א הגדרות על הארתו, בין מדרגה של אור מזהיר ובין
-מדרגה של אור כהה, או לפי שינויי המדרגות של פרטי ההארות, אבל התנועה
-היסודית, שהיא הגעיןהאלקי, שלא גרעין הוא, כ&quot;א יסוד הלכ, הכולל את כל
-המגמות מראש ועד אחרית במצב לחוץ מאד בתכונת ז&quot;א, זאת לא תשתנה, כ&quot;א
-תתרחב ותתעלה, עד שתמלא כבודה את כל הארץ.
-ומה שהעיר כבודו על ההבדל שבין הכלל להפרט, שאמנם הורגלו הלאומיים
-שלנו לדון, שע&quot;י שנחלש הרוח הלאומי בתקופות האחרונות הוחל הלימוד של
-הפרטיות להתחדש מקצת, אמת יש בדבר, אבל לא כדבריהם. הם סוברים, שהנצחיות
-הפרטיית היא תורה מחודשת, שנולדה מסבת החלישות הלאומית, אבל באמת כבר
-בימים היור עתיקים, שהרוח הלאומי היה בפריחתו, כבר נאמר &quot;והיתה נפש
-אדוני צרורה בצרור החיים&quot; , ובדברי התקועית &quot;ולא ישאאלקים נפש וחשב
-מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; , והלשון &quot;אסיפה אל האבות&quot; , שכבר העירו
-עכ&quot;ז הראשונים שעסקו באלו הענינים . והם דברים חיים וקיימים לעד, שהיסוד
-האינדיבידואלי לא יוכל לעולם להיות נשמט לגמרי מכל רוח כביר וכללי, אלא
-שכשהכלליות מתגברת הוא איננו ניכר כ&quot;כ ואינו בולט, מפני שאיננו משמש כ&quot;א
-בתור מרכז להעגולה הכללית הגדולה והרחבה, וכיון שהכלליות מתחלשת אז
-העגולה נעשית יותר ניכרת, והיא מתמלאת בפתגמים ובדרושים רבים, ומחזקת
-מקום יותר רחב בציור הפרטים הרבים שנתעלמו מהם חיי כלליותם. ע&quot;כ בשקיעת
-שמש האומה ברוח גאונה נקבעו הלימודים של חטיבת הפרט, של כל אישיות
-פרטית, ביותר הרחבה ויותר פרסום, וזה הכריח ממילא להתאמץ לגלות כמה
-סודות פנימיים מהעבר הרוחני של המציאות המוחלטת הרחבה מאד. מתוך החושך
-של הירידה הזאת יצא אור גדול של התפשטות הידיעות הרוחניות בעולם, שזקקו
-הרבה את התכונה האישית.
-ומה שהעיר כתר&quot;ה על מה שכתבתי, כי &quot;התכונה הפנימית הזאת אינה נשמרת
-כ&quot;א ע&quot;י אותה ההדרכה ההיגינית, הצריכה לשמירתה כו' לכל המצות המעשיות
-דף 135
-שבתורה שבכתב ושבע&quot;פ&quot;, שהלא מסתמא יש מושג רוחני לענין קיום כל התו&quot;כ
-של אברהם אבינו, ולא כפשוטו. ונראה שכבודו רוצה להוליד מזה, שא&quot;כ גם ענין
-התכונה הזאת הפנימית, שהוא הגרעין האלקי, ג&quot;כ אין לו יחש כ&quot;א למושג הרוחני
-של המצות. אני תמה, הלא על אבן מעמסה זו אנו מצטערים מימי האלכסנדרונים,
-שע&quot;י הנצרות אתגליבהתתייהוביחש לקיום האומה וקישורה. ואיך לא יספיק כ&quot;ז
-ללמדנו, שעכ&quot;פ איך שהיתה צורת החיים של האבות בכללם, הנה הם מתוארים
-בדרך יחושי של דימוי מצבם למצבנו, שאז היו מצד אותו הרעיון האלקי שלהם
-מקיימים את הכל כפשוטו, אפילו עירוב תבשילין, דהיינו אפילו אותם הקוים הדקים
-שמבדילים בין קודש חמור לקודש קל, שהם יותר נעלמים מאותם שמבדילים בין
-קודש לחול, ובין טמא לטהור וכו'. א&quot;כ המוסר היוצא מזה לנו הוא, שיש כח בידינו
-לפחת ג&quot;כ את הזיק הפנימי, עד שיתרחב ע&quot;פ תכונתו, וישיב את כל החיים ברוחו
-לכל התכונה השלמה, של המצות המעשיות כולן, שהן תולדה נאמנה ע&quot;פ שינויי
-המצבים מרוח ד' שעל אבות העולם לפי מעמדם הם, לא רק במושגים רוחניים
-אויריים, כ&quot;א בדרכי חיים מלאים ושלמים.
-כן מה שמזכיר כתר&quot;ה אותי, שהציורים של אהבה העליונה אינם מיוחדים
-דוקא לישראל, כי טובי חושבי אוה&quot;ע גם הם מדברים בזה. לא אמרתי מעולם,
-שהידיעות הלעיונות חסרות הן למין האנושי. אם היו חסרות בטבע, לא היתה
-שום תקוה להעלותם למרומי האושר שאנו מקוים לו, אלא שהן עלומות הרבה,
-ואינן חיות בלב האומות במהותן הלאומית, ובנחלת ד' האהבה האלקית היא צביונה
-הפנימי, שחייה הלאומיים נובעים ממנה. וממילא מוכרח הדבר, שיהיה ג&quot;כ הפרש,
-בין האישים הפרטיים, אע&quot;פ שההבדל הוא לפעמים מתעלם מאד, שמ&quot;מ רוח הכלל
-חלק ממנו שורה הוא על כל יחיד, ע&quot;כ אומר גם היחיד בשמחה &quot;שלא עשני גוי&quot;.
-ואל יחשדני כבודו, שהנני הולך אחר הרגש בלא הארת השכל. רק שהנני
-משנן תמיד, שהרגש הוא יותר שכלי כשהוא עומד במעלתו התמימה, מאותו החזיון
-הפסיכי שאנו קוראים לו שכל, שאפילו מה שאנו נוטים לאהבת השכל הוא מיוסד
-ברגש, ואלמלא הרגש הזה לא היו בעלי שבל מתגברים במושכלותיהם, וק&quot;ו שלא
-היו בעלי מוסר מתגברים במעשיהם הטובים, מפני שהשכל מביא לו את סמוכותיו
-מעולם אחר, והרגש טובי' גניז בגויה, ואינו צריך להביא ממרחק לחמו; - אבל
-לעולם לא יבא לתעודתו &quot;א לפי רוב הארת השכל עליו.
-מפני הטרדות הנני מקצר הרבה מאד. אחתום בברכה וכ&quot;ט לכתר&quot;הוכא&quot;ל,
-כנה&quot;י ונפש דוש&quot;ת, מכבדו ומוקירו,
-הק' אברהם יצחק ה&quot;ק הנ&quot;ל
-מצאתי לנכון להעיר ע&quot;ד הישיבה, שזכר כתר&quot;ה. לפי התכונה, שהנני
-מצייר לי את ההכרח ואת האידיאל הגדול במציאותה, הוא דוקא כשתתכונן כעת
-לא בירושלים, כ&quot;א במרכז הישוב החדש. עלינו להכין סביבה טובה, קדושה וחכמה,
-כדי שתוכל ירושלים עיה&quot;ק ת&quot;ו להיות מטרופולין עליה. הרעיון של תחיית האומה,
-במובני המעשי, חי הוא בפועל דוקא בישוב החדש, ובירושלים היא עומדת לגדולות,
-דף 136
-לעת יפוח היום, לכשיתרומם רוח האומה בגבורתו ובטהרתו בא&quot;י בכלל, ורוח חיים
-הנושב מצפונותיה של תורה, בהתאמה אל החיים והמציאות, ימלא כל לב הבאים
-מארצות נכרלהתישב על אדמת הקודש. אז יגיע זמן, שנוכל לדבר ע&quot;ד החזיון
-המרומם, להראות את מקור החיים לעמנו בהר הקודש בירושלים. לעת עתה משמשת
-היא עדיין ירושלים בתור מקום ומכון לאבלי ציון המזכירים את ד', בתור אות
-מוחשי על חרבננו, ועל עומק הכאב המוחש והדוקר בקרב נשמתה של האומה,
-ממכאובה וירידתה הנוראה. זעקה זו צריכה היא להתלבש בבגדי אבל, שהשממון
-נוטל בהם חלק גדול, אע&quot;פ שהוא מעוטר בהרבה רגשי קודש ומדות טהורות,
-נשגבות ונעלות, אבל כל המקודש מחבירו חרב מחבירו. ע&quot;כ אותם שמיסדים יסודות
-מתאימים לרוח התחיה בירושלים עיה&quot;ק כעת, מוכרחים הם לשכח את צער האומה,
-את גלות השכינה ועומק צרת הנשמה הישראלית, השרויה שמה גם בחורבנה
-ושוממותה. ירושלים בתור כלילת יופי ומרכז מקדש מלך לא התחילה עדין כלל
-להתנחם. היא תנחם רק כאשר תוכל לשמח בבניה. ע&quot;כ תחילה אנו צריכים להכין
-יסודות טובים ובריאים, מלאים רוח חיים ורוח קדושה, בישוב החדש, שבתור ישוב
-הארץ יש בו קצת סימני נחמה, כדי שתהיה הנחמה הולכת ומתבססת. ובזה הננו מכינים
-עז לירושלים לימים הבאים.
-ע&quot;כ מגמתי היא לקבע ישיבה ממולאה בתורה ודעה, ברגש ותחיית האומה,
-ברוח ד' מלא, שיקיף אותה וישכללה, לעת עתה פה, בעיה&quot;ק, שהיא עיר החוף
-לאה&quot;ק, ומרכז הישוב המתחדש ברוח התחיה הישראלית, בהתחלת הניצנים אשר
-נראו בארץ. והשי&quot;ת יעזרנו ע&quot;ד כבוד שמו. הנ&quot;ל
-[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

פרשני:אגרות הראיה: אגרת קי: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:16, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

פרשני:אגרות הראיה: אגרת קי: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:16, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

חיפוש