פרשני:אגרות הראיה: אגרת קלה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added ben shmuel book.)
 
מ (Try fix category tree)
תגית: ריקון
שורה 1: שורה 1:
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קלה |אגרות הראיה-|אגרת|קלה|}}


= רקע לאגרת =
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
= נמען האגרת =
=האגרת=
קלה
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ז' אייר תרס"ח.
שלו' רב, מריבון טב<ref>ע' תענית כה: וזהר בלק קפז:</ref> לכבוד מר ידי&quot;נ גברא רבא ויקירא הרב הגאון
עוטה אורה, כליל תפארת, מלא וגדוש, בנגלות וגנוזות, עמוס בתורה ויראת
ד' טהורה, כקש&quot;ת מוהר&quot;ר יעקב שליט&quot;א, אבד&quot;ק דרבנד והגלילות, וכעת אוה
למושב לו עיר עז לנו ירושלים עיה&quot;ק תובב&quot;א.
ושלו' רב בכפילא כדאמרו רבנן<ref>ע' גיטין סב.</ref>.
יקרת ימין מר ידי&quot;נ שליט&quot;א, בצירוף המחזור היקר עם פירושו הנפלא
&quot;אהלי יעקב&quot;, לשמחת לבבי קבלתי. ומה רחב לבבי בגילה ורינה, לראות את
מעשי ידי כתר&quot;ה להתפאר, מה רב טובו אשר יעשה בזה לבית ישראל, וקהילות
קודש הספרדים ד' עליהם יחיו, בהאירו אור יקרות על כל הפיוטים הקדושים,
אוצרות אור וקדושת אמת משנים קדמוניות. ומה יקר הוא אוצרו הטוב, אשר קבץ
את השירים היקרים משרי קודש הקדמונים, אשר היו פזורים זה בכה וזה בכה,
ועתה הנה הכל שולחן ערוך מלא ברכת ד', מוכן לכל החפץ בעת רצון לדלות
פנינים ממעמקי לב עמוק. זכות הרבים תהי' תלוי' בו עדי עד.
ואשר דרש ממני כתה&quot;ר לבא בהסכמה על ביאורו היקר, קטנתי מאד ממדה
זו, כי דברי קדשו כולם חביבים ויקרים, מעידים על טהרת לבב אומרם, ועל ידיעתו
הרחבה בכל מקצעות התורה, ואנכי הצעיר ושפל אנשים, מה כחי לשבח את השבח
המגיע לכתבים כאלה, המפיקים אור וזוהר כמראה הבזק וכעין החשמל לחמדת
עינים ותאות כל נפש.
אין לי כ&quot;א לחתום בברכה, יאריך השי&quot;ת ימי כתר&quot;ה ושנותיו בטוב ובנעימים,
ותוסיף עוד ידו לתת לנו מטעמים מפרי תבונתו, להאיר עיני רבים, ותחזינה עינינו
בשוב לציון גאולים, ובעמד הכהן לאורים ולתומים, ושרי קודש שיר חדש ישאו
בגאון שם ד' בבית נכון ונשא, ויוסיפו ענוים בד' שמחה, ואביוני אדם בקדוש
ישראל יגילו בשמחת הר קדשו, כנפשו היקרה ונפש ענוד באהבתו, מציק לפניו
מעומק לבו את ברכתו, הק' אברהם יצחק הכהן קוק
עבד לעם ד' אלה, גוי קדוש על אדמת הקודש פה עיר הקודש יפו והמושבות תובב&quot;א.
הנני מליט בזה איזה הערות. אמנם מפני הטרדא א&quot;א לי כעת לעבור על כל
ד&quot;ק, ואם יהי' בחפץ ידי&quot;נ יואיל נא להודיעני, ובהמשך הזמן, אשר יזמין השי&quot;ת
מדי עברי, קמא קמא אשלח לידי כתר&quot;ה, ויוכל לעשות בהם כחפצו הטהור.
ידי&quot;ע הנ&quot;ל
דף ד' ע&quot;א. בפזמון &quot;קמתי באשמורת&quot; לרמב&quot;ע: &quot;ונפשי שחרחרת&quot; פי'
באה&quot;י, כי החטאים פוגמים בנפש. ואם כי הדבר ודאי אמת, אבל לענין פשט כונת
הסלח נלע&quot;ד, שהוא הציור הפשוט, שנפשו עצובה ושחורה בקדרות רעיון ועצב,
כלבוש שחורים, המודים על אבל ועוצב, ובזה הוא מבטא ענין של חרטה על החטאים,
שהוא אחד מעקרי התשובה כמש&quot;כ ר&quot;י בשע&quot;ת<ref>שערי תשובה, שער א סי' י.</ref>.
&quot;ותן כקדם סגולה&quot;, הגיה כת&quot;ר &quot;ותחילה&quot;, אבל אין הלשון נושא עליו
צחות השיר. ואולי צ&quot;ל &quot;דגולה&quot;, שהיא כנס&quot;י הדגולה מכל העמים, כמו שאנו
דף 166
אומרים על הקב&quot;ה &quot;דגול מרבבה&quot;. וכה&quot;ג דשבת פ&quot;ח, דנמשלה כנס&quot;י לתפוח
משום דכתיב &quot;כתפוח בעצי היער&quot; על הקב&quot;ה, וי&quot;ל דחביבא לי' להביא מדרשא,
שהשבח הנאמר אצל הקב&quot;ה ראוי להאמר על כנס&quot;י, יותר מקרא ד&quot;ריח אפיך
כתפוחים&quot; ומיושב קוהת&quot;ו שם ד&quot;ה פריו. ולקמן ד' ט&quot;ו א', בפיוט &quot;אראלי מעלה&quot; אי'
&quot;דגולי סגולה&quot;, והעיר יפה שם כת&quot;ר ע&quot;ש &quot;איומה כנדגלות&quot;, ע&quot;כ קרובה היא
הגהה זו לע&quot;ד, ומקיימת יפה את צלצול החרוז בנקודותיו, כשיר משובח ונאות
לרוח השיר.
שם ע&quot;ב &quot;בן אדם&quot;. פי' כת&quot;ר, ד&quot;ישראל נקראים אדם&quot; &quot;אתם קרויים
אדם&quot;, ויש להם תשובה. יל&quot;ה דהלא תשובה מועלת אפילו בב&quot;נ, וננוה תוכיח,
כמ&quot;ש חז&quot;ל<ref>מכילתא פ' א.</ref> שהם קרובי תשובה. ואולי י&quot;ל, דדוקא על עבירה דחמס מהני תשובה,
דמתקן בזה את הלאו ע&quot;י ההשבה, ולא בשאר עבירות, שא&quot;א לתקן העבר. אלא
דלפ&quot;ד רש&quot;י, עירובין ס&quot;ב א' ד&quot;ה לא, דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזילה,
אבל בעכו&quot;ם לא כתיב השבה כו', א&quot;כ גם בגזל מן הדין אין שייך תיקון, כיון
שהעשה לא קיימא עלייהו לנתוקי ללאו, ומ&quot;מ חזינן דבידי שמים מהניא תשובה.
אלא שהתוס' השיגו ע&quot;ד רש&quot;י, וס&quot;ל דב&quot;נ ג&quot;כ חייב להשיב, וי&quot;ל דאה&quot;נ מחולק
חמס משאר עבירות, דלא שייך בהו תיקון, ואפי' לד' רש&quot;י י&quot;ל ע&quot;פ דברי רד&quot;ק<ref>יונה א.</ref>,
דהקב&quot;ה מקפיד על החמס בב&quot;נ יותר משאר עבירות, מפני שהוא נוגע יותר לישובו
ש&quot;ע, וא&quot;כ י&quot;ל דכיון דשבו בפועל, ונתקן ישוב העולם, שוב אין הקב&quot;ה נזקק
להם לענשם בעוה&quot;ז, ומ&quot;מ י&quot;ל דבעוה&quot;ב עוד עונם בם. אבל הלא ידוע דאדה&quot;ר וקין<ref>ע' בראשית רבה סוף פכ&quot;ב ופכ&quot;א.</ref>
תרח וישמעאל<ref>ע' שם פ' לח.</ref> עשו תשובה ונתקבלו, והתוס' ע&quot;ז ג' ועוד כ&quot;מ כתבו דבני אדם מקרי
ג&quot;כ ב&quot;נ, כלומר בני אדה&quot;ר, ומשו&quot;ה נקרא יחזקאל בן אדם, כד' האריז&quot;ל בלקו&quot;ת<ref>לס' יחזקאל.</ref>,
משום שהי' ממש בנו של אדה&quot;ר משורש קין, וכ&quot;ה בגילגולים פכ&quot;ג, וי&quot;ל דה&quot;נ
אמר בן אדה&quot;ר שעשה תשובה, וראויים כל תולדותיו ללכת בעקבותיו ולשוב
אל ד' ורפא להם.
ד' ה' ע&quot;א, &quot;רחץ וטהר&quot;. ראוי להשלים עם ד' כת&quot;ר, כשם ששם אמרו
לו שהוא דבר קל, - והריוח מרובה, שרק ע&quot;י הרחיצה הקלה ישיג רפואה
שלמה, ה&quot;נ התשובה היא קרובה מאד וקלה, כעדות תוה&quot;ק &quot;כי קרוב אליך הדבר
מאד&quot;, והריוח גדול מאד רפואה שלמה לגוף ולנפש ולכל העולם כולו, כדחז&quot;ל
בשלהי יומא, שאפי' אחד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו ומביא רפואה לעולם,
וכמשל הר&quot;י בשע&quot;ת<ref>שערי תשובה שער א סי' ב.</ref> ע&quot;ד התפוסים ע&quot;י עון למלכות, שהשאיר להם מחתרת פתוחה,
והי' הקצף גדול על מי שלא ברח, כיון שראה המחתרת פתוחה לפניו, ש&quot;מ שרצון
המלך להנצל על ידה בנקל, כי חפץ חסד הוא.
שם, &quot;מאסונים&quot;. העיר כת&quot;ר שנקט יראת העונש, משום דלאו כולי עלמא
גמירי לאחוז בתשובה מאהבה ומיראה עילאה, וכהא דקיי&quot;ל דברכות וקללות או
אזהרות ועונשים נקראים ומתרגמים, מגילה כ&quot;ה ב' ולא חיישינן דלמא אתו למיעבד
מאהבה ומיראה. ומ&quot;מ י&quot;ל דאסונים כולל ג&quot;כ האסון היותר גדול של הריחוק
מקרבת ד' ב&quot;ה שהוא הטוב האמיתי, א&quot;כ הוי בכלל יראת אמת הבאה מאהבה.
דף 167
ד' ו' א'. &quot;אתה יודע רזי עולם&quot;. לא אמנע מהציג מה שפרשתי לע&quot;ד בנוסח
זה, שהוא מובא ג&quot;כ בהקדמה לוידוי &quot;על חטא&quot;, ולכאורה אינו כ&quot;כ מענין וידוי. אלא
דבאמת עקרי תשובה הם שלשה, כד' הר&quot;י בשע&quot;ת<ref>שם ס' י א מט.</ref>, חרטה על העבר, ועזיבת החטא
מהמחשבה והרצון בהוה, וקבלה על להבא, ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם בריש ה' תשובה נראה
שמצות וידוי הוא שיאמר אלו הענינים של החרטה העזיבה והקבלה, וכלשון הוידוי
שהוא ג&quot;כ בירושלמי שלהי יומא, אמנם בבבלי לא נזכר שבכלל מצות וידוי הוא
שיאמר עניני התשובה לחלקיהם כ&quot;א &quot;אבל אנחנו חטאנו&quot;, כדאמרי' ביומא פ&quot;ז ב' ש&quot;מ
עיקר וידוי האי הוא, וע&quot;כ לא מצינו במטבע התפילות של הקדמונים הקבוע לכל
ישראל מפורש פרטי חרטה עזיבה וקבלה, כ&quot;א הזכרת החטא שהוא ענין הרחבה
ל&quot;אבל אנחנו חטאנו&quot;, ונראה דהפרטים ע&quot;פ הבבלי הם בכלל תשובה שבמחשבה
ולא בכלל מצות וידוי. ולפי&quot;ז צ&quot;ע למה פסק הרמב&quot;ם, שצריך שיאמר אלו הענינים.
ואולי י&quot;ל שחילק בין יחיד לציבור, דבירו' וכן ברמב&quot;ם הוא לשון יחיד, וכדאמרי'
בברכות י&quot;ב ב' למען תזכרי ובושת דילמא ציבור שאני, וי&quot;ל דה&quot;נ יש להקל גבי
ציבור בהזכרת החטא בעלמא יותר מיחיד, שצריך ג&quot;כ לפרש פרטי התשובה
בוידויו, והכי שפיר לן שלא לאפושי במחלוקת בין התלמודים כמה דאפשר. וי&quot;ל
ומ&quot;מ רמוז כאן כל שלשת דרכי התשובה בוידוי, דהנה החרטה כבר כתב הר&quot;י
בשע&quot;ת<ref>שם סי' יב.</ref> דאינה דומה לפי מה שהחטא גדול בעיניו, שהרי הפסד דינר ג&quot;כ קשה
בעיני האדם ומתחרט ע&quot;ז ומ&quot;מ אינו דומה חרטתו למי שאבד כל הונו בענין רע,
וק&quot;ו הנשמה היקרה כבודה בת מלך ממ&quot;ה הקב&quot;ה, א&quot;כ א&quot;א שתהי' חרטה גמורה
כדינה כ&quot;א אם ידע האדם כמה החטא פוגם, וכאשר באמת פגמי החטא עולים הם
למעלה בסדרי העולמות והנשמות כולם, דחד בחד סביך, ע&quot;כ אמתת צורת החרטה
אינה גלויה כ&quot;א ליוצר בראשית ב&quot;ה, שהוא לבדו יודע רזי עולם ותעלומות סתרי
כל חי, ויודע עד היכן שפע החיים של כל חי נפגם ע&quot;י סתימת החטאים, ועל פיהם
ראוי שתהי' עמוקה החרטה, ולענין העזיבה כן לא יוכל האדם לדעת את לבבו
בעצמו, כי ישנן מחשבות נעלמות שאפילו בעל המחשבה לא ידע אותה, ולפעמים
היא מתגלה ע&quot;י התעוררות מן הצד ואתגלי בהתתא<ref>ע' חולין נו:</ref>, אמנם יוצר האדם חופש כל
חדרי בטן ובוחן כליות ולב צריך שיהי' ענין העזיבה על דעתו העליונה ב&quot;ה. ולענין
הקבלה להבא הלא צריך לקבל לעמוד בפני החטא גם אם יזדמנו סבות מזיקות
ומעוררות את כח הרע בנפש, מ&quot;מ יהי' גיבור לעמוד בפרץ, ואיך ידע האדם
כמה גדול הוא הכח העתיד לבא עליו בתור נסיון, אלא יודע תעלומות אשר &quot;אין
דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך&quot;, אתה יודע כל העתידות, וע&quot;פ כל האופנים
העתידים החקוקים בידיעה העליונה תבא הקבלה על להבא להתגבר על יצרו
ולהמנע מן החטא. וזהו ענין &quot;יעיד עליו יודע תעלומות&quot; האמור בהר&quot;מ<ref>ה' תשובה פ&quot;ב ה&quot;ב.</ref>. וכללו כאן
ברמיזה ג' תוכני התשובה לצאת ידי הירושלמי גם בוידוי הנאמר בדיבור.
דף 168
==הערות שוליים==
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

גרסה מ־12:18, 7 במאי 2021