פרשני:אגרות הראיה: אגרת שיח: הבדלים בין גרסאות בדף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת שיח |אגרות הראיה-|אגרת|שיח|}}
-= רקע לאגרת =
-= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
-= נמען האגרת =
-=האגרת=
- שיח
-ב&quot;ה, וחובות ת&quot;ו, ך&quot;ד תמוז תרעי&quot;ן.
-מבין המצרים יהילו אורים לכבוד רב רחימאי ומר חביבי הרב הגאון
-הגדול תפארת ישראל מוהר&quot;ר חיים ברלין שליט&quot;א.
-הגיעוני מכתבי כתר&quot;ה באיחור זמן, בהיותי יושב פה במושבה רחובות ת&quot;ו,
-ורואה שלו' אחי מישבי אדמת קדשנו וענות נפשם גם יחד.
-והנה בענין הצורך שהי' לי להציע את הדברים לפני גדולי ירושלים ונדון
-יחד בדבר, איני יודע על איזה נדון מכוין זה מר שי'. אם על עצם ענין ההפקעה
-שע&quot;י המכירה, הלא אין זה דבר חדש, ומה יש לנו להוסיף על הוראה שכבר יצאה
-ונתחזקה בפועל ונתקבלה בישראל, ע&quot;י גאוני עולם נוחי נפש ז&quot;ל, כי-אם לראות
-את המצב אם כבר פקע הצורך של שעת הדחק, שמא כבר קם ריוח והצלה להישוב,
-עד שאיננו צריך לתקנה זו. ענין זה לאו בקשישותא ולאו בטעמי תלי'<ref>ע' שבת פט.</ref>, אלא בידיעה
-והכרה ערוכה בתוכן הישוב, בדחקו ועניו וטיפולו המרובה. וזה הלא ידוע לכל,
-שהנני שקוע בעניני הישוב, בין בטובתי ובין שלא בטובתי, ואני יודע את כל
-מהות מעמדו יותר הרבה מרבני ירושלים, הרחוקים ממנו בין במקום בין ברוח-
-דף 357
-הכרה, ואיך אומרים למי שלא ראה את החודש שיבוא ויעיד<ref>ע' נדה ז:</ref>. על כן די היתה לי
-הסכמתנו, יחד עם הרה&quot;ג בד&quot;צ אשר בעה&quot;ק יפו ת&quot;ו, שהם באמת יודעים ומכירים
-את מצב הישוב, ואנו עובדים תמיד יחד בפרטי עניניו, וכולנו הסכמנו בדעה אחת,
-באין מקום כל דהו של ספק, שא&quot;א כלל להישוב לעמוד כ&quot;א ע&quot;פ סדר ההפקעה,
-שהיתה נהוגה עד כה, עם פרטי הוראותיה. ובענין ההכרח, לא די שלא נגרע דבר
-משמיטות הקודמות אלא שעוד נלחץ המצב בהרבה פרטים, ולפי התרבות הישוב
-בכמותו ושפלות מצב הפרנסה שלו, הענין מוכרח בהכרח עוד יותר גדול מאשר
-בשמיטות שקדמו, וכן נהגו יתר רבני הישוב, היודעים את מעמדו בהיותם שרויים
-בו, באין פקפוק כלל. ואיה בו מקום לשאלה והצעה? ואם כונתכתר&quot;ה שי' היא
-בענין השילוח של הענבים לירושלים עצמם, במה שרצו רבני ירושלים לחדש
-חומרא מה שלא נהגה בשמיטות הקודמות, הנה לא היה לי מקום לחוש לזה כל
-זמן שלא הודיעוני מצדם בזה שום דבר. ואע&quot;פ שאם היה הדבר הולך בשקט
-היה בדעתי ג&quot;כ להוסיף איזה פרטי דברים לרווחאדמילתא, להדר ולצאת ידי כל
-הדעות כמה דאפשר, אבל כל זה הוא בדרך הצעה ופיוס דברים ובלא רעש, ולא
-שייך לעשות בזה שקלא וטריא, שכפי מצב הרוחות בנידון זה,ורבוי החפצים לידע
-ולהודיע מכל, א&quot;א הדבר בלא פרסום, שהוא מונע בזה את המבוקש. על כן איני
-מוצא בעצמי שום דבר מה שהייתי צריך לעשות לכרמינו ולא עשיתי להם<ref>ע&quot;פ ישעיה ה ד</ref>. ובגופא
-דעובדא, הנה בראשון-לציון, ברחובות ובודי-חנין ת&quot;ו מלאו את בקשתי, כאשר
-הצעתי לפניהם, וחתמו על שטרי ההפקר ומסירה לבד&quot;צ, וע&quot;פ הרשאת בד&quot;צ
-ממילא יהיה כל מה שיקחו רק בעד הטורח והמכשירין, באין צורך להכנס לתוך
-עסקיהם ולקפח פרנסתם המצומצמת. ודי והותר בזה להחמיר יותר ממה שנהגו
-בשמיטות הקודמות ע&quot;פ הוראת רבנן קשישאי הגאונים ז&quot;ל. ולא נאמרו הדברים כ&quot;א
-כדי להפיס את דעתו של מי שרוצה להחמיר, כאשר בארתי במכתב הראשון
-לכתר&quot;ה שי'.
-וע&quot;ד מכתבו השני אני תמה היכן נמצא בדבר אף רמז כל דהוא שאותם
-חותרי המחתרת הם הרה&quot;ג בד&quot;צ הי&quot;ו. וחלילה לזקני ב&quot;ד לעשות כזאת, לפשוט
-יד, אחר העמדת הענין בדרך העמדת הדין האמת והשלום, במה שנוגע לחיי נפש של
-אחינו הכורמים, וביותרבענין שעלול להביא איבה ותחרות בין אחים. ומאד מאד
-דאבה נפשי על הפנים הנזעמים, שקבל ענין זה ע&quot;י אנשים צדדיים, שסכסכו,
-ואולי עדיין מסכסכים, את המצב. אמנם חובתם הקדושה של רבני הבד&quot;ציצ&quot;ו
-היא, לעמוד נגד אותם חותרי המחתרת, ולמחות בידם שלא יפיקו את זממם, להזיק
-לאחינו העמלים למצא לחמם בישוב ארצנו הקדושה, ע&quot;י המצאת הפדיון שהיה
-ראוי לבא לידם, בסכום הגון, הלוקח מקום חשוב לפי מצבו הדל של ישובנו, ולמסור
-אותו לידי זרים, הדוחקים את רגלינו על אדמת הקודש. ואין כדאי אותו ההידור
-הקלוש, שבענין סחורה ומסירת דמי שביעית וחשש משומר, שכ&quot;כ רבו בו דרכי
-ההיתר ע&quot;י כל העצות הנהוגות ע&quot;פ דרכה של תורה, לגרום על ידיערבוביא כ&quot;כ
-גדולה בעולמנו בא&quot;י. ובפרט שנגד היתרון הקל הזה, שידמו למצא בכרמי הנכרים,
-דף 358
-מה שהוא ג&quot;כ אינו לגמרי מובטח, מפני חשש מומרים, גלויים ונעלמים, המצויים
-ביניהם, שראוי לחוש לזה כשאנו באים לשקול הידור מול הידור. עוד עומדות
-שם חששות גדולות, משום ערלה וכלאי הכרם שהם איסורים יותר חמורים ביסודם,
-שהם ב&quot;ה מובטחים ומשומרים כראוי בכרמי אחינו, וכמובן מופקרים ונעזבים הם
-לגמרי בכרמי הגויים. וכבר היה כן משכבר הימים, בירושלמי (סוטה פ&quot;א ה&quot;ו)
-&quot;ויבאו עד כרמי תמנתה, מלמד שהיו אביו ואמומראין לו כרמי תמנתה זרועים
-כלאים&quot;. ועכשיו ע&quot;פ סדרי הנטיעות החדשים נתרבה החשש יותר ויותר, באופן
-שיתכן לומר בכ&quot;מ שכל הכרם כולו יהיה אסור, באין שייכות לביטול ברוב כלל.
-ואפילו אם נבדוק עכשיו ולא נמצא כלאים, אין זה מבטיחנו שלא היו שם כלאים
-בשנים שעברו, וראוי לאסור גם הענבים היוצאים אח&quot;כ מהגפן,שכבר נאסר&quot;
-כפשטם של דברי הירושלמי (כלאים פ&quot;ה ה&quot;ז), שעל מה שאמר בזרע איסור והעביר
-את הסכך הקשין אסורין והדגן מותר, פריך ר' זעירא גדל מתוך איסור ואת אמרת
-מותרין, ואמרי' ע&quot;ז ר&quot;ז כדעתי', דאמר ר&quot;ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם
-שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור, שאין גדולי איסור מעלין את האיסור.
-וזהו כדוגמא דארשב&quot;נא&quot;ר יונתן (בבלי נדרים נז:) בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם
-אסור,דקיי&quot;ל כותי', וראוי לחוש שהגדל מתוך איסור אסור. ואין מקום היתר
-לפ&quot;ז במקום שיש חששות קרובות ע&quot;ז כ&quot;כ בסדרי הנטיעות של עכשיו, כי אם
-בכרם שהוא ידוע ובדוק לנו מעת שהתחיל לעשות פירות, מה שהוא אינו מצוי
-כלל בכרמי הגויים.
-ואף אם יש לדחוק ולמצוא איזה צד לדרכי היתר מ&quot;מ ודאי אין כדאי לחפש
-אחרי קולות והיתירים בשל גויים, במקום שהדבר גורם הפסד ממונם של ישראל
-וקפוח פרנסתם. ובכלל בכל מקום שאנו נוטים להחמיר על עצמנו ראוי לחוש שלא
-תיפוק מיני' חורבא של הפסד או לעז על אחרים. ובירושלמי (ברכות פ&quot;ב ה&quot;ט)
-אהאדתני כל דבר של צער הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ותבא עליו ברכה,
-א&quot;רזעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין, וק&quot;ו שלא לגדום היזק לרבים. וביחוד בענין
-כללי של ישיב א&quot;י, שעיני כל ישראל נשואות אליו, לתקות ראשית צמיחת קרן
-ישועה לעם ממושך וממורט. ובפרט שאחינו אלה היקרים הם הם המקיימים את
-המצוות התלויות בארץ, שעולות להם בסכומים גדולים ועצומים מאד, ואפילו
-השביעית אחרי כל היתר ההפקעה ואחרי כל הקולות שהונהגו בה, ע&quot;פ הוראת
-חכמים, כדרך כל האופנים האפשריים להקל, עלתה להם בהוצאה חשובה ובמניעת
-ריוח גדול בכללות הישוב. ומה יש לדבר עוד בעניןתרומ&quot;ע, ביחוד מן היקבים
-והפרדסים, ואיסור ערלה וכלאים, שכל אלה בצירופם עולים להון רב ממש בכל
-שנה ושנה, ואיך לא תהי' חובת רבני ישראל, גם מצד חובת המצות עצמן לשקוד
-על תקנתם ולהתרחק מאד מגרם היזק להם. ויחיד הרוצה להחמיר ודאי אין מי
-ימחה בידו, אבל לעשות השתדלות להחמיר שלא מן הדין, ולגרום עי&quot;ז להם היזק
-ועלבון ופחד על כללות מצבם, הצריך כ&quot;כ חיזוק, אין מן הראוי כלל.
-ובעיקר ענין המכתב<ref>למעלה סי' שטו</ref>, לא חשבתי כ&quot;א להודיע את אנחתי, שיצאה אז מקרב
-לבבי, להדר&quot;ג אולי תעלה בידו איזה עצה לרפא את השבר. ושלא בידיעתי ושלא ברצוני
-דף 359
-נתפרסמו הדברים ברבים, ומתוך התרגשות הרוחות נמצאו ג&quot;כ משתדלים בפרסומם,
-מה שסיבב לי יגון ואנחה אין די באר. ועתה אנו צריכים להתחזק ולהאגד באגודה
-אחת, ולהשתדל עד כמה דאפשר להשקיט את הלבבות משני הצדדים. כי באמת
-נוח יותר היה אילו לא נתחדש שום דבר, והיה הענין מתנהג בשופי כמו שהיה
-נהוג בשמיטות הקודמות, עד ישקיף וירא ד' משמים וירים קרן עמו על אדמת
-הקדש, ויחיש גאולה לשאר עמו וישיב לנו שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה,
-ונלך באור תורה ונר מצוה, בכל מילואם וטובם, וישמח לב מבקשי ד'.
-ועד כמה עגמה נפשי, וממש רחפו עצמותי ולבי כדונג ימס, מרוב צער
-ועגמת נפש, על חילול כבוד התורה אשר סבב הענין הזה, ד' הוא יודע. ורופא
-לשבורי לב יחבש פצעי לבבי, ויזכני לעבדו באמת ותמים, ואל יצל מפי דבר אמת
-כתורה וכמצוה, וישובו אז כל יראיו ויודעי עדותיו בלב נאמן מלא אהבה, כלבבי
-התמים ומלא אהבת תורה ויראת שמים, לכל המחזיקים בעץ חיים, וכל למודי ד'
-העוסקים בתורה לשמה.
-והי' זה שלו' וברכה, באהבה נאמנה, כנפשו היפה ונפש דורש&quot;ת, דבק
-באהבתו, מצפה לתשועת ד' ולרוממות קרן תורתו על אדמת הקודש באהבה במהרה
-בימינו בקרוב.
-הק' אברהם יצחק הכהן קוק
-==הערות שוליים==
-[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

פרשני:אגרות הראיה: אגרת שיח: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:34, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

פרשני:אגרות הראיה: אגרת שיח: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־12:34, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

חיפוש