פרשני:בבלי:בבא בתרא קח ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:21, 1 ביולי 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קח ב

חברותא

ועוד, כדכתיב בפרשת ירושה, "איש כי ימות ובן אין לו", הרי שירושת הבן נזכרת בתחילה.
ומדוע שינה התנא וכתב את ירושת האב בתחילה?
ומתרצת הגמרא: תנא דמתניתין, איידי (כיון) דאתיא ליה דין ירושת האב את בנו מדרשא, ועמל עליו  11 , חביבא ליה. ולכן כתבו בריש המשנה.

 11.  כדארמרינן, "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו", כיון שעמל בו. (בבא מציעא לח' א. ועל פי רש"י שם).
ומאי דרשא?
דתניא, נאמר בפרשת ירושה, "ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה".
ודרשינן, "שארו", זה האב  12 .

 12.  כדכתיב, "שאר אביך הוא", וכן לענין טומאת כהנים לשבעת הקרובים נאמר, "כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו". ולקמן יבואר מנלן שהאב יורש את בנו ולא האם.
מלמד, שהאב קודם בירושה לאחין  13 . ולפי זה, סדר הנחלות הוא: בן, בת, אב, אח.

 13.  ואע"פ שבפסוק כתיב איפכא, "ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לשארו", יבואר בסוף הסוגיא, ד"קראי שלא כסדרן כתיבי". עיין שם.
יכול יהא אב קודם בירושה אף לבן  14 , ונסדר את הנחלות באופן הבא: אב, בן, בת, אח  15 .

 14.  לכאורה קשה, אם אב קודם לבן, אם כן, לעולם לא ירשו בן ובת את אביהם, שהרי אבי המת יורשו בקבר, וכן אבי אביו, וכן הלאה, עד יעקב אבינו. ומדוע נאמר בפסוק, "והעברתם את נחלתו לביתו"? וצריך להעמיד, בגר שמת בלא משפחה, אזי בנו יורשו. אי נמי, הוה אמינא שאם יש בן בת או אח אין הנחלה ממשמשת והולכת, אלא ירשו קודם הבנים הבנות והאחים. תוספות 15.  רשב"ם. אך ריב"ן פירש, "יכול יהא קודם לבן", ולא לאח. ולפי זה סדר הירושות, אח, אב, בן, בת. ועיין תוספות. ומהרש"א.
תלמוד לומר "הקרוב", ודרשינן, קרוב קרוב (הקרוב יותר למת) קודם בירושה  16 .

 16.  יש לחקור בדין "קרוב קרוב קודם": האם הוא סיבת הירושה, כלומר, שדין ירושה הוא מחמת הקורבה, וממילא כל הקרוב יותר קודם בירושה. או דילמא, כל ענין ירושה חידוש הוא. ואינו משום הקורבה, אלא גזירת הכתוב שכך סדר הנחלות. ונפקא מינא, האם יורש בכח, כגון אב במקום בן, וכיו"ב, נחשבים כיורשים מחמת קורבתם גם כאשר אינם יכולים לרשת בפועל. ועיין במה שנכתוב בזה בעזרת ה' לקמן (קל' א) בסוגיית הנחלה דרבי יוחנן בן ברוקא.
והבן קרוב למת יותר מהאב, כיון שקם תחת אביו לענין יעוד, ושדה אחוזה, כמו שיבואר בהמשך.
ומה ראית לרבות את הבן, ולהקדימו לאב, ולהוציא את האח, לומר שהאב קודם לו?
מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו  17  ליעדה, כגון אם קנה האב אמה העבריה, יכול ליעדה לבנו כשירצה, בכסף מקנתה, ואינו צריך קידושין נוספים על מנת לשאתה. כדכתיב, "ואם לבנו יעדנה"  18 .

 17.  בגמרא מבואר שדין ירושת הבן נקרא, "קם תחת אביו", דהיינו, אין כאן ירושה כשאר הירושות, אלא הבן עומד במקום אביו לכל ענין. (ועיין ספר החינוך מצוה ת', "משרשי המצוה, כדי שידע האדם ויתבונן כי העולם ביד אדון ומשגיח על כל בריותיו, וברצונו וחפצו הטוב זוכה כל אחד בחלק הנכסים שהוא משיג בעולמו, ומתנתו ברוך הוא מבורכת שתמשך לעולם לאשר יתננה לו, אם לא כי מחטא הקדמוני נקנסה מיתה בעולם, ומפני סילוק גופו אינו בדין להיות הפסק למתנת האל המבורכת, אבל תתפשט מאליה בגוף המשתלשל ממנו, שזהו בנו או ביתו:. "). ונפקא מינא, עיין בקצות החושן (רעח' ס"ק טו') שאם נשבע ראובן לתת חפץ מסויים לשמעון, ומת שמעון, חייב לתת לבניו. והיינו משום שהבנים קמים תחת אביהם. וכן עיין בתומים (סי' סו' ס"ק מג'), שבעל חוב של האב גובה מקרקעות היורשים, כיון ששיעבוד הגוף שהיה על האב עבר ליורשיו. הקמים תחתיו. וכן עיין ברש"י (כתובות לח' ב) לענין הורשת קנס לבניו.   18.  כתבו התוספות, "הוא הדין, דהוי מצי למינקט נמי, ולעבד עברי". וכוונתם, למשנה בקידושין (יז' ב), "עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת". ובמנחת חינוך (מצוה מב') כתב, שדין "עבד עברי עובד את הבן" אינו מדיני ירושה. אלא דין חדש מגזירת הכתוב, שהבן קם תחת אביו לענין עבד עברי. ולכן אינו עובד את הבת, אפילו במקום שאין בנים. (ועיין בספר המקנה, קידושין יז' ב, שעבד עברי אינו עובד את הנכד. כיון שהנכד אינו בר ייעוד. ומבואר כהיסוד הנ"ל, שדין ירושת עבד עברי אינו כשאר ירושות). ולפי זה יובן, מודע הגמרא לא הוכיחה מעבד עברי שירושת הבן עדיפא על ירושת האח, כיון שעבד עברי אינו מדין ירושה כנ"ל.
אך אחיו אינו יכול ליעדה, ואם ירצה לשאתה?, עליו לתת לה קידושין נוספים.
וכן לענין שדה אחוזה  19 . הבן יכול לפדות את השדה כאביו.

 19.  המקדיש את שדה אחוזתו, ומכרה הגזבר לאחר, ובא היובל, יוצאת מהלוקח לכהנים. אבל, אם המקדיש עצמו פדה את השדה מההקדש, ובא היובל, אינה יוצאת ממנו לכהנים. ולעינן זה, בנו כמותו. ואף אם הבן פדה את השדה אינה יוצאת לכהנים ביובל. אך אם פדאה אחיו, יוצאת לכהנים ביובל. ועיין עוד במסכת ערכין דף כה' ב.
אך האח נחשב כאחר לענין זה.
ומקשה הגמרא: אדרבה, מרבה אני את האח (היה לנו להקדים את ירושת האח לבן) שכן קם תחת אחיו ליבום, ואילו הבן, אינו יכול ליבם את אשת אביו?
ומתרצת הגמרא: כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא במקום שיש בן אין יבום.
דהיינו, גם לענין יבום הבן עדיף על האח  20 , שהרי פוטר את אמו מן היבום.

 20.  בתוספות מבואר, שהבן עדיף על האח לענין יבום, כיון, שענין יבום הוא הקמת שם לאח המת. ואם יש בן או בת, הם עצמם מקימים שם לאביהם, ואינם צריכים לעשות עוד מעשה יבום. לעומת זאת, האח, אינו מקים שם לאחיו המת עד שיעשה מעשה יבום.


דרשני המקוצר