פרשני:בבלי:שבת קלז ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing) |
Micropedia bot (שיחה | תרומות) מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==חברותא== | ==חברותא== | ||
<span style='color:RGB( | <B><U><span style='color:RGB(34,80,136);'>פרק עשרים - תולין</span><BR></U></B></span></center><br><hr><br><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>מתניתין:</b> | ||
< | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת</b> (מסננת) שמסננים בה את השמרים על הכלי <b style='font-size:20px; color:black;'>ביום טוב.</b> ואין חוששים משום עשיית אהל בפריסת המסננת מעל הכלי, שלא נאסר דבר זה אלא בשבת.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ונותנין</b> שמרי יין שמעורב בהם יין <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>מסננת שכבר <b style='font-size:20px; color:black;'>תלויה</b> על הכלי <b style='font-size:20px; color:black;'>בשבת.</b> ועל אף שהיין מסתנן דרכה, מותר לעשות זאת, משום שאין זה דרך ברירה <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 1 </b>. | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | |||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 1. </b> יש דיעות שונות בראשונים לבאר מדוע לדעת רבי אליעזר אין נחשב ה"משמר" כבורר או כמרקד. <b>הרשב"א</b> (קלח א ד"ה איבעיא) אומר, שמלאכת בורר או מרקד היא מלאכה הנעשית בידים, ואילו המשמר מניח את השמרים במשמרת, והברירה נעשית מאליה. <b>הפסקי רי"ד</b> אומר, שלדעת רבי אליעזר עיקר ברירת היין היא בגת כאשר מסננים אותו מהחרצנים, ואין איסור בורר אחרי שנעשתה כבר הברירה העיקרית. <b>והריטב"א</b> אומר, שלרבי אליעזר אין בורר אלא כשבורר להצניע ולא כאשר רוצה לאכול מיד. לדעת הריטב"א, אין באמת הבדל בין משמר לבורר, אלא שרבי אליעזר מיקל במלאכת בורר וסובר שאפילו בבורר בכלי אין איסור כאשר עושה זאת על מנת לאכול לאלתר.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין</b> שמרי יין <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>משמרת <b style='font-size:20px; color:black;'>תלויה בשבת.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אבל נותנין</b> את שמרי היין <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>משמרת <b style='font-size:20px; color:black;'>תלויה ביום טוב,</b> כי זו מלאכת אוכל נפש <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 2 </b>. | |||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 2. </b> המשנה במסכת ביצה (י"ד ב) מתירה לברור ביום טוב פסולת מתוך אוכל, ואוסרת לברור ביום טוב בנפה וכברה. <b>דעת הרשב"א</b>, שכל ברירה שיש בה חיוב חטאת בשבת - אסורה ביום טוב, ולא התירו ביום טוב אלא ברירה האסורה בשבת מדרבנן, ולכן אסור לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר. <b>המגיד משנה</b>. (פ"ג מהלכות יום טוב הט"ז) חולק וסובר שאף ברירה האסורה בשבת מדאורייתא - מותרת ביום טוב. ולכן מותר לברור לצורך יום טוב אף שאינו אוכל לאלתר הרשב"א (שבת קל"ח א' ד"ה איבעיא) תמה על המשנה שלנו המתירה לשמר ביום טוב, למרות שבגמרא מבואר שהמשמר בשבת חייב חטאת והרי המשנה במסכת ביצה אוסרת לברור בנפה. ונשאר בצריך עיון. לדעת המגיד משנה, שגם ברירה האסורה בשבת מדאורייתא מותרת ביו"ט, יובן מדוע מתירה המשנה כאן לשמר ביו"ט, אע"פ שהמשמר בשבת חייב חטאת, אבל עדיין יקשה מדוע המשנה בביצה אסרה לברור בנפה וכברה? <b>הביאור הלכה</b> (סימן תק"י, ס' ד ד"ה מותר ליתן) <b>מיישב</b>, שהאיסור לברור בנפה וכברה הוא מפני שהדרך היא לברור בהם לצורך ימים רבים, ולכן אסור להשתמש בהם אף לצורך יום טוב בלבד, מה שאין כן במשמרת שאף בחול רגילים לשמר בה לצורך אותו יום בלבד ולכן מותר. עוד כתב <b>הביאור הלכה</b>, (סימן תק"י, ס"ב ד"ה אם) שהרשב"א הוא לשיטתו שאין איסור דאורייתא לברור פסולת מתוך אוכל כדי לאכול לאלתר, אבל לפי מה שכתבו הפוסקים שבשבת אסור מדאורייתא לברור פסולת מתוך אוכל גם כאשר עושה זאת על מנת לאכול לאלתר, אם כן מזה שמותר לעשות זאת ביו"ט, מוכח שגם מלאכה שאסורה מדאורייתא בשבת, מותרת ביום טוב וכדעת המגיד משנה.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>גמרא:</b> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנתנו: רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב.</span> | |||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והוינן בה: <b style='font-size:20px; color:black;'>השתא</b> (הרי) רבי אליעזר סובר כי אפילו <b style='font-size:20px; color:black;'>לאוסופי</b> (להוסיף) <b style='font-size:20px; color:black;'>אהל עראי</b> בשבת על אהל שהיה קיים מערב שבת <b style='font-size:20px; color:black;'>לא מוספינן,</b> ואם כן, <b style='font-size:20px; color:black;'>למיעבד לכתחילה</b> אהל עראי, כמו פריסת המשמרת מעל הכלי - מי <b style='font-size:20px; color:black;'>שרי?</b></span> | |||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומבארת הגמרא: זה שאמרנו כי רבי אליעזר אוסר אפילו הוספת אהל עראי בשבת, <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי היא?</b> (היכן שנינו זאת?) <b style='font-size:20px; color:black;'>דתנן</b> לעיל (קכה ב): <b style='font-size:20px; color:black;'>פקק</b> (תריס) <b style='font-size:20px; color:black;'>החלון</b> של ארובת הגג <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 3 </b>, שרוצה לכסות בו את הארובה <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 4 </b>, ובכך הוא מאהיל על הבית. | |||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 3. </b> המשנה מדברת בארובה שהיא כעין חלון בגג הבית, ולא בארובה הגבוהה מהגג של הבית שיש לה מחיצות בפני עצמם. שכן כתבו הפוסקים, שארובה הבולטת אסור לסתום אפילו לפי רבנן, כי אין זו תוספת אהל אלא תחילת אהל. (<b>מגן אברהם</b> שט"ו ס"ק ז' ולבושי שרד שם, משנ"ב שם ס"ק כ). <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 4. </b> לעיל דף קכה ב, בסוגית פקק החלון, כתב <b>רש"י</b> (בד"ה אין עושין) כי מה שאיו עושין אהל ארעי בתחילה ביו"ט, הכונה היא לגג האהל, אבל מחיצת ארעי לאו אהל היא ומותר לפורסה לצניעות. רש"י ממשיך ומבאר לפי זה את ההבדל בין עשיית אהל ארעי האסורה לכו"ע, לפקק החלון שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים. ויש שתי גירסאות בבאורו של רש"י. לגירסת <b>הר"ן</b> עולה שפקק החלון הכונה היא לחלון הנמצא בכותל הבית ואע"פ שמחיצת ארעי מותרת כאמור לכו"ע, לדעת רבי אליעזר כיון שהכותל הוא בנין קבוע, כל שאסור לעשותו אסור להוסיף עליו, אבל לדעת חכמים, מותר להוסיף על הבנין בין במחיצה מהצד בין בגג מלמעלה. לגירסת <b>המהרש"ל</b>, פקק החלון הכונה היא למעלה בגג ונחלקו רבי אליעזר וחכמים אם מותר להוסיף על אהל ארעי ולפי זה בחלון שהוא בכותל, דין הפקק כמחיצה שמותרת לכו"ע. רש"י כאן מפרש פקק החלון - כגון ארובת הגג ומשמע כגירסת המהרש"ל. <b>התו"ס</b> (שם ד"ה הכל) כתבו שפקק החלון משמעו חלון שבכותל, שאילו היה מדובר בגג היה צריך לומר ארובה, לפי זה מחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים היא גם בחלון שהוא מחיצה, אמנם התו"ס מוסיפים שמסוגיא דידן המדמה פקק שבחלון למשמרת משמע שנחלקו גם בחלון שבגג, דומיא דמשמרת, שמאהיל מלמעלה. שיטת התוספות היא, שאסור להתחיל בעשיית מחיצה בשבת, אבל כשיש כבר מחיצות ורוצה אדם להוסיף מחיצה נוספת, אם מחיצה זו מועילה לצניעות או להגן מהחמה היא מותרת, אמנם אם המחיצה מתירה לטלטל בשבת או שהיא מתירה דברים אחרים, היא נחשבת כתחילת מחיצה ואסור לעשותה. <b>האבני נזר</b> אומר, שלשיטת התוספות גם אם נעשתה מערב שבת התחלת מחיצה בשיעור טפח, אסור בשבת להוסיף עליה אם התוספת מתירה איסור, כי עשיית תוספת המתירה נחשבת כהתחלת מחיצה. והוסיף האבני נזר, (שו"ת אבני נזר, או"ח סימן רכ"א) שלדעת <b>היראים והאור זרוע</b> כל איסור עשיית מחיצה הוא רק במחיצה המתרת, ואם כן מה שהתירו במחיצה שהתחיל לעשותה מערב שבת, שמותר להוסיף עליה בשבת, הוא רק במחיצה המתרת, אף אם ההיתר נעשה על ידי התוספת, ונפסקה הלכה כמותם. לדעת רבינו חננאל, עשיית מחיצה אסורה בשבת, ונביא את שיטתו בהערה 33.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אליעזר אומר</b>: בזמן <b style='font-size:20px; color:black;'>ש</b>הפקק <b style='font-size:20px; color:black;'>קשור</b> בחלון בחבל <b style='font-size:20px; color:black;'>ותלוי</b> באויר ומוכן לפקיקה - <b style='font-size:20px; color:black;'>פוקקין בו. ואם לאו,</b> שאינו קשור בחלון, או שהוא קשור אבל לא תלוי באויר אלא מונח על מקום מסויים, <b style='font-size:20px; color:black;'>אין פוקקין בו,</b> לפי שיש בכך משום עשיית אהל עראי, ואסור לעשות כן בשבת.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וחכמים אומרים: בין כך ובין כך</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>פוקקין בו.</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה</b> (להתחיל בניינו) <b style='font-size:20px; color:black;'>ביום טוב, ואין צריך לומר</b> שאין עושים אהל עראי בתחילה <b style='font-size:20px; color:black;'>בשבת.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לא נחלקו אלא להוסיף</b> אהל עראי כגון פקק החלון. <b style='font-size:20px; color:black;'>שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אליעזר</b> שהתיר פריסת המשמרת ביום טוב, על אף שאסור לעשות בו אפילו תוספת אהל עראי - <b style='font-size:20px; color:black;'>סבר לה כרבי יהודה</b> המתיר ביום טוב לעשות מלאכה המאפשרת לעשות מלאכת אוכל נפש.</span> | |||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא</b> עשיית מלאכות לצורך <b style='font-size:20px; color:black;'>אוכל נפש בלבד.</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי יהודה מתיר</b> לעשות ביום טוב <b style='font-size:20px; color:black;'>אף "מכשירי אוכל נפש"</b> כגון תיקון שפוד שהתעקם, על אף שאין בתיקון עצמו משום "מלאכת אוכל נפש, כי בכך יהיה ניתן לצלות בשר <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 5 </b>, שהוא אוכל נפש. | |||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 5. </b> בגמרא ביצה כח ב לומד זאת רבי יהודה מדכתיב "הוא לבדו יעשה לכם" "לכם" - לכל צרכיכם, להתיר את המכשירים. ונחלקו הפוסקים, האם הלכה כרבי יהודה. (עיין ביאור הלכה סימן תק"ט ס"א ד"ה אותו).</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכן מותר לפרוס את המשמרת, כי בכך יהיה ניתן לסנן את היין שזו מלאכת אוכל נפש.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ופרכינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה</b> שהתיר, <b style='font-size:20px; color:black;'>במכשירין</b> של אוכל נפש <b style='font-size:20px; color:black;'>שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב,</b> כגון שפוד שנתעקם ביום טוב.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>ב"מכשירין" שאפשר לעשותם מערב יום טוב,</b> כגון שפוד שנתעקם בערב יום טוב, <b style='font-size:20px; color:black;'>מי שמעת ליה</b> שהתיר? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 6 </b> ואם כן, איך התיר רבי אליעזר לתלות את המשמרת הרי אפשר היה לתלותה מערב יום טוב? ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>דרבי אליעזר עדיפא</b> (היתרו של רבי אליעזר גדול יותר) <b style='font-size:20px; color:black;'>מדרבי יהודה.</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 7 </b> כי רבי אליעזר מתיר אפילו במכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 8 </b>. | |||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 6. </b> בגמרא ביצה שם לומד רבי יהודה מן הפסוקים לאסור מדאורייתא עשיית מכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב, מכאן מוכיחים <b>התוספות</b> שמלאכת אוכל נפש עצמה מותרת מדאורייתא, אף שאפשר לעשותה מערב יום טוב בתוספות (ד"ה תולין) שואלים מהברייתא שהובאה בגמרא לעיל (קלד א) האוסרת לסנן חרדל ביום טוב, וקשה מהמשנה שלנו שמתירה לשמר לכל הדעות? <b>תוספות</b> מיישבים שחרדל גם אם יעשהו מערב יו"ט לא יתקלקל אבל במשנתנו אם היה משמר מאתמול לא היה היין טוב כל כך וחזק. יש פוסקים, שמלאכת אוכל נפש מותרת אף מדרבנן, גם כשאפשר לעשותה מערב יום טוב ולדיעה זו תשאר לכאורא הקושיא, מה ההבדל בין סינון חרדל לנותן למשמרת. (עיין ביאור הלכה סימן תצ"ה ס"א ד"ה וכן מכשירי). וכתב <b>הביאור הלכה</b>, (סימן תק"י ס"ג ד"ה אין) שלדעה זו תירוץ הסתירה הוא, כי מה שאסור לסנן את החרדל הוא משום שהדרך לסננו לימים רבים, ואילו סינון השמרים מותר מפני שאין הדרך לסננם לימים רבים. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 7. </b> <b>תוספות</b> (ד"ה דרבי) אומרים, שרבי אליעזר לא נחלק על הדרשה של רבי יהודה, ומודה לו שאסור מהתורה לעשות מלאכות דאורייתא במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב. ורק באיסורים דרבנן מיקל רבי אליעזר במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב. דעת <b>הרשב"א נוטה</b>, <b>ש</b>רבי אליעזר מתיר במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב, גם מלאכות דאורייתא, כי אינו סובר את הדרשה של רבי יהודה, ממנה למד רבי יהודה לחלק בין מכשירים שאפשר לעשותם מערב יו"ט לכאלה שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 8. </b> <b>הפני יהושע</b> מקשה, לפי רבי יהודה שמתיר מכשירים, ולפי ההלכה שאומרים מתוך שהותרה מלאכת אוכל נפש לצורך הותרה שלא לצורך, אם כן תהיה כל מלאכה מותרת ביום טוב מהתורה. שכן בכל מלאכה יש אופן שנעשית לצורך מכשירי אוכל נפש, ומתוך שהותרה המלאכה לצורך תותר נמי שלא לצורך? ומתרץ הפני יהושע, (ביצה י"ב א', ד"ה דאי ב"ה) שאין לומר במכשירים "מתוך", כי אף הם עצמם לא הותרו לגמרי אלא רק כשאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. <b>החתם סופר</b> (חדושי חתם סופר כאן) מוסיף ומסביר, שמלאכת אוכל נפש עצמה הותרה ביום טוב, ועל כן אפשר לומר בה "מתוך", אבל עשיית מכשירי אוכל נפש, מזה שלא הותר לעשותם אלא כשאי אפשר לעשותם מערב יו"ט, מוכח שהם רק דוחים איסור יו"ט ואין לומר "מתוך" אלא כאשר האיסור הותר ולא כאשר רק נדחה. וקשה לפי רבי אליעזר, לדעת הרשב"א הנוקט בדעתו, שגם מכשירים שאפשר לעשותם מערב יו"ט מותרים ואף במלאכה דאורייתא (ראה הערה קודמת) אם כן מוכח שעשיית מכשירים מותרת ביו"ט ולא רק דוחה יו"ט ושוב חוזרת קושיית הפני יהשע שנאמר מתוך להתיר כל מלאכה דאורייתא ביו"ט. ומיישב החתם סופר, שרבי אליעזר שמותי הוא וסובר כבית שמאי שלא אומרים "מתוך"</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנה: <b style='font-size:20px; color:black;'>וחכמים אומרים</b>: אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין צריך לומר בשבת.</span> | |||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איבעיא להו: תלה</b> את המשמרת בשבת, <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי</b> דינו? <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יוסף: תלה</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>חייב חטאת,</b> שעשיית אהל היא תולדה של מלאכת בונה.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא</b> (תלה כלי קטן על יתד) ונהיה הכלי כאהל, האם <b style='font-size:20px; color:black;'>הכי נמי דמיחייב</b> חטאת? והלוא מעולם לא שמענו שיהיה בכך איסור, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 9 </b> מפני שכל איסור עשיית אהל עראי הוא מדרבנן, ורבנן לא אסרו לתלות כלים על יתד! | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> מתוספות (ד"ה אלא) עולה שביאור קושייתו של אביי הוא, שאם כרב יוסף שתלה חייב מדאורייתא ומביא חטאת, אין מקום לחלק בין תלית משמרת לתלית כוזא שכן ההבדל ביניהם אינו גדול ומזה שתלית כוזא מותרת מוכיח אביי שגם תליית משמרת אסורה רק מדרבנן ובדרבנן אפשר לחלק גם חילוק קל כזה. נחלקו הראשונים אם לפי מסקנת אביי, איסור המשמרת הוא משום אהל, או משום עובדין דחול.</span> </span> | ||
<BR> | <BR> | ||
<!--$~--> | <!--$~--> | ||
<BR><nowiki name=" | <BR><nowiki name="HtmpReportNum0282_L2"></nowiki><nowiki name="דףBקלחB-Bא"></nowiki><br><span style="font-size:28px; "> | ||
</span> | </span> | ||
גרסה מ־16:13, 30 ביוני 2015
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
פרק עשרים - תולין
מתניתין:
רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת (מסננת) שמסננים בה את השמרים על הכלי ביום טוב. ואין חוששים משום עשיית אהל בפריסת המסננת מעל הכלי, שלא נאסר דבר זה אלא בשבת.
ונותנין שמרי יין שמעורב בהם יין למסננת שכבר תלויה על הכלי בשבת. ועל אף שהיין מסתנן דרכה, מותר לעשות זאת, משום שאין זה דרך ברירה 1 .
1. יש דיעות שונות בראשונים לבאר מדוע לדעת רבי אליעזר אין נחשב ה"משמר" כבורר או כמרקד. הרשב"א (קלח א ד"ה איבעיא) אומר, שמלאכת בורר או מרקד היא מלאכה הנעשית בידים, ואילו המשמר מניח את השמרים במשמרת, והברירה נעשית מאליה. הפסקי רי"ד אומר, שלדעת רבי אליעזר עיקר ברירת היין היא בגת כאשר מסננים אותו מהחרצנים, ואין איסור בורר אחרי שנעשתה כבר הברירה העיקרית. והריטב"א אומר, שלרבי אליעזר אין בורר אלא כשבורר להצניע ולא כאשר רוצה לאכול מיד. לדעת הריטב"א, אין באמת הבדל בין משמר לבורר, אלא שרבי אליעזר מיקל במלאכת בורר וסובר שאפילו בבורר בכלי אין איסור כאשר עושה זאת על מנת לאכול לאלתר.
וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין שמרי יין למשמרת תלויה בשבת.
אבל נותנין את שמרי היין למשמרת תלויה ביום טוב, כי זו מלאכת אוכל נפש 2 .
2. המשנה במסכת ביצה (י"ד ב) מתירה לברור ביום טוב פסולת מתוך אוכל, ואוסרת לברור ביום טוב בנפה וכברה. דעת הרשב"א, שכל ברירה שיש בה חיוב חטאת בשבת - אסורה ביום טוב, ולא התירו ביום טוב אלא ברירה האסורה בשבת מדרבנן, ולכן אסור לברור ביום טוב שלא על מנת לאכול לאלתר. המגיד משנה. (פ"ג מהלכות יום טוב הט"ז) חולק וסובר שאף ברירה האסורה בשבת מדאורייתא - מותרת ביום טוב. ולכן מותר לברור לצורך יום טוב אף שאינו אוכל לאלתר הרשב"א (שבת קל"ח א' ד"ה איבעיא) תמה על המשנה שלנו המתירה לשמר ביום טוב, למרות שבגמרא מבואר שהמשמר בשבת חייב חטאת והרי המשנה במסכת ביצה אוסרת לברור בנפה. ונשאר בצריך עיון. לדעת המגיד משנה, שגם ברירה האסורה בשבת מדאורייתא מותרת ביו"ט, יובן מדוע מתירה המשנה כאן לשמר ביו"ט, אע"פ שהמשמר בשבת חייב חטאת, אבל עדיין יקשה מדוע המשנה בביצה אסרה לברור בנפה וכברה? הביאור הלכה (סימן תק"י, ס' ד ד"ה מותר ליתן) מיישב, שהאיסור לברור בנפה וכברה הוא מפני שהדרך היא לברור בהם לצורך ימים רבים, ולכן אסור להשתמש בהם אף לצורך יום טוב בלבד, מה שאין כן במשמרת שאף בחול רגילים לשמר בה לצורך אותו יום בלבד ולכן מותר. עוד כתב הביאור הלכה, (סימן תק"י, ס"ב ד"ה אם) שהרשב"א הוא לשיטתו שאין איסור דאורייתא לברור פסולת מתוך אוכל כדי לאכול לאלתר, אבל לפי מה שכתבו הפוסקים שבשבת אסור מדאורייתא לברור פסולת מתוך אוכל גם כאשר עושה זאת על מנת לאכול לאלתר, אם כן מזה שמותר לעשות זאת ביו"ט, מוכח שגם מלאכה שאסורה מדאורייתא בשבת, מותרת ביום טוב וכדעת המגיד משנה.
גמרא:
שנינו במשנתנו: רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב.
והוינן בה: השתא (הרי) רבי אליעזר סובר כי אפילו לאוסופי (להוסיף) אהל עראי בשבת על אהל שהיה קיים מערב שבת לא מוספינן, ואם כן, למיעבד לכתחילה אהל עראי, כמו פריסת המשמרת מעל הכלי - מי שרי?
ומבארת הגמרא: זה שאמרנו כי רבי אליעזר אוסר אפילו הוספת אהל עראי בשבת, מאי היא? (היכן שנינו זאת?) דתנן לעיל (קכה ב): פקק (תריס) החלון של ארובת הגג 3 , שרוצה לכסות בו את הארובה 4 , ובכך הוא מאהיל על הבית.
3. המשנה מדברת בארובה שהיא כעין חלון בגג הבית, ולא בארובה הגבוהה מהגג של הבית שיש לה מחיצות בפני עצמם. שכן כתבו הפוסקים, שארובה הבולטת אסור לסתום אפילו לפי רבנן, כי אין זו תוספת אהל אלא תחילת אהל. (מגן אברהם שט"ו ס"ק ז' ולבושי שרד שם, משנ"ב שם ס"ק כ). 4. לעיל דף קכה ב, בסוגית פקק החלון, כתב רש"י (בד"ה אין עושין) כי מה שאיו עושין אהל ארעי בתחילה ביו"ט, הכונה היא לגג האהל, אבל מחיצת ארעי לאו אהל היא ומותר לפורסה לצניעות. רש"י ממשיך ומבאר לפי זה את ההבדל בין עשיית אהל ארעי האסורה לכו"ע, לפקק החלון שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים. ויש שתי גירסאות בבאורו של רש"י. לגירסת הר"ן עולה שפקק החלון הכונה היא לחלון הנמצא בכותל הבית ואע"פ שמחיצת ארעי מותרת כאמור לכו"ע, לדעת רבי אליעזר כיון שהכותל הוא בנין קבוע, כל שאסור לעשותו אסור להוסיף עליו, אבל לדעת חכמים, מותר להוסיף על הבנין בין במחיצה מהצד בין בגג מלמעלה. לגירסת המהרש"ל, פקק החלון הכונה היא למעלה בגג ונחלקו רבי אליעזר וחכמים אם מותר להוסיף על אהל ארעי ולפי זה בחלון שהוא בכותל, דין הפקק כמחיצה שמותרת לכו"ע. רש"י כאן מפרש פקק החלון - כגון ארובת הגג ומשמע כגירסת המהרש"ל. התו"ס (שם ד"ה הכל) כתבו שפקק החלון משמעו חלון שבכותל, שאילו היה מדובר בגג היה צריך לומר ארובה, לפי זה מחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים היא גם בחלון שהוא מחיצה, אמנם התו"ס מוסיפים שמסוגיא דידן המדמה פקק שבחלון למשמרת משמע שנחלקו גם בחלון שבגג, דומיא דמשמרת, שמאהיל מלמעלה. שיטת התוספות היא, שאסור להתחיל בעשיית מחיצה בשבת, אבל כשיש כבר מחיצות ורוצה אדם להוסיף מחיצה נוספת, אם מחיצה זו מועילה לצניעות או להגן מהחמה היא מותרת, אמנם אם המחיצה מתירה לטלטל בשבת או שהיא מתירה דברים אחרים, היא נחשבת כתחילת מחיצה ואסור לעשותה. האבני נזר אומר, שלשיטת התוספות גם אם נעשתה מערב שבת התחלת מחיצה בשיעור טפח, אסור בשבת להוסיף עליה אם התוספת מתירה איסור, כי עשיית תוספת המתירה נחשבת כהתחלת מחיצה. והוסיף האבני נזר, (שו"ת אבני נזר, או"ח סימן רכ"א) שלדעת היראים והאור זרוע כל איסור עשיית מחיצה הוא רק במחיצה המתרת, ואם כן מה שהתירו במחיצה שהתחיל לעשותה מערב שבת, שמותר להוסיף עליה בשבת, הוא רק במחיצה המתרת, אף אם ההיתר נעשה על ידי התוספת, ונפסקה הלכה כמותם. לדעת רבינו חננאל, עשיית מחיצה אסורה בשבת, ונביא את שיטתו בהערה 33.
רבי אליעזר אומר: בזמן שהפקק קשור בחלון בחבל ותלוי באויר ומוכן לפקיקה - פוקקין בו. ואם לאו, שאינו קשור בחלון, או שהוא קשור אבל לא תלוי באויר אלא מונח על מקום מסויים, אין פוקקין בו, לפי שיש בכך משום עשיית אהל עראי, ואסור לעשות כן בשבת.
וחכמים אומרים: בין כך ובין כך - פוקקין בו. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה (להתחיל בניינו) ביום טוב, ואין צריך לומר שאין עושים אהל עראי בתחילה בשבת.
לא נחלקו אלא להוסיף אהל עראי כגון פקק החלון. שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
ומשנינן: רבי אליעזר שהתיר פריסת המשמרת ביום טוב, על אף שאסור לעשות בו אפילו תוספת אהל עראי - סבר לה כרבי יהודה המתיר ביום טוב לעשות מלאכה המאפשרת לעשות מלאכת אוכל נפש.
דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא עשיית מלאכות לצורך אוכל נפש בלבד. רבי יהודה מתיר לעשות ביום טוב אף "מכשירי אוכל נפש" כגון תיקון שפוד שהתעקם, על אף שאין בתיקון עצמו משום "מלאכת אוכל נפש, כי בכך יהיה ניתן לצלות בשר 5 , שהוא אוכל נפש.
5. בגמרא ביצה כח ב לומד זאת רבי יהודה מדכתיב "הוא לבדו יעשה לכם" "לכם" - לכל צרכיכם, להתיר את המכשירים. ונחלקו הפוסקים, האם הלכה כרבי יהודה. (עיין ביאור הלכה סימן תק"ט ס"א ד"ה אותו).
וכן מותר לפרוס את המשמרת, כי בכך יהיה ניתן לסנן את היין שזו מלאכת אוכל נפש.
ופרכינן: אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה שהתיר, במכשירין של אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, כגון שפוד שנתעקם ביום טוב.
אבל ב"מכשירין" שאפשר לעשותם מערב יום טוב, כגון שפוד שנתעקם בערב יום טוב, מי שמעת ליה שהתיר? 6 ואם כן, איך התיר רבי אליעזר לתלות את המשמרת הרי אפשר היה לתלותה מערב יום טוב? ומשנינן: דרבי אליעזר עדיפא (היתרו של רבי אליעזר גדול יותר) מדרבי יהודה. 7 כי רבי אליעזר מתיר אפילו במכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב 8 .
6. בגמרא ביצה שם לומד רבי יהודה מן הפסוקים לאסור מדאורייתא עשיית מכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב, מכאן מוכיחים התוספות שמלאכת אוכל נפש עצמה מותרת מדאורייתא, אף שאפשר לעשותה מערב יום טוב בתוספות (ד"ה תולין) שואלים מהברייתא שהובאה בגמרא לעיל (קלד א) האוסרת לסנן חרדל ביום טוב, וקשה מהמשנה שלנו שמתירה לשמר לכל הדעות? תוספות מיישבים שחרדל גם אם יעשהו מערב יו"ט לא יתקלקל אבל במשנתנו אם היה משמר מאתמול לא היה היין טוב כל כך וחזק. יש פוסקים, שמלאכת אוכל נפש מותרת אף מדרבנן, גם כשאפשר לעשותה מערב יום טוב ולדיעה זו תשאר לכאורא הקושיא, מה ההבדל בין סינון חרדל לנותן למשמרת. (עיין ביאור הלכה סימן תצ"ה ס"א ד"ה וכן מכשירי). וכתב הביאור הלכה, (סימן תק"י ס"ג ד"ה אין) שלדעה זו תירוץ הסתירה הוא, כי מה שאסור לסנן את החרדל הוא משום שהדרך לסננו לימים רבים, ואילו סינון השמרים מותר מפני שאין הדרך לסננם לימים רבים. 7. תוספות (ד"ה דרבי) אומרים, שרבי אליעזר לא נחלק על הדרשה של רבי יהודה, ומודה לו שאסור מהתורה לעשות מלאכות דאורייתא במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב. ורק באיסורים דרבנן מיקל רבי אליעזר במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב. דעת הרשב"א נוטה, שרבי אליעזר מתיר במכשירים שאפשר לעשותם מערב יום טוב, גם מלאכות דאורייתא, כי אינו סובר את הדרשה של רבי יהודה, ממנה למד רבי יהודה לחלק בין מכשירים שאפשר לעשותם מערב יו"ט לכאלה שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט. 8. הפני יהושע מקשה, לפי רבי יהודה שמתיר מכשירים, ולפי ההלכה שאומרים מתוך שהותרה מלאכת אוכל נפש לצורך הותרה שלא לצורך, אם כן תהיה כל מלאכה מותרת ביום טוב מהתורה. שכן בכל מלאכה יש אופן שנעשית לצורך מכשירי אוכל נפש, ומתוך שהותרה המלאכה לצורך תותר נמי שלא לצורך? ומתרץ הפני יהושע, (ביצה י"ב א', ד"ה דאי ב"ה) שאין לומר במכשירים "מתוך", כי אף הם עצמם לא הותרו לגמרי אלא רק כשאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. החתם סופר (חדושי חתם סופר כאן) מוסיף ומסביר, שמלאכת אוכל נפש עצמה הותרה ביום טוב, ועל כן אפשר לומר בה "מתוך", אבל עשיית מכשירי אוכל נפש, מזה שלא הותר לעשותם אלא כשאי אפשר לעשותם מערב יו"ט, מוכח שהם רק דוחים איסור יו"ט ואין לומר "מתוך" אלא כאשר האיסור הותר ולא כאשר רק נדחה. וקשה לפי רבי אליעזר, לדעת הרשב"א הנוקט בדעתו, שגם מכשירים שאפשר לעשותם מערב יו"ט מותרים ואף במלאכה דאורייתא (ראה הערה קודמת) אם כן מוכח שעשיית מכשירים מותרת ביו"ט ולא רק דוחה יו"ט ושוב חוזרת קושיית הפני יהשע שנאמר מתוך להתיר כל מלאכה דאורייתא ביו"ט. ומיישב החתם סופר, שרבי אליעזר שמותי הוא וסובר כבית שמאי שלא אומרים "מתוך"
שנינו במשנה: וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין צריך לומר בשבת.
איבעיא להו: תלה את המשמרת בשבת, מאי דינו? אמר רב יוסף: תלה - חייב חטאת, שעשיית אהל היא תולדה של מלאכת בונה.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא (תלה כלי קטן על יתד) ונהיה הכלי כאהל, האם הכי נמי דמיחייב חטאת? והלוא מעולם לא שמענו שיהיה בכך איסור, 9 מפני שכל איסור עשיית אהל עראי הוא מדרבנן, ורבנן לא אסרו לתלות כלים על יתד!
9. מתוספות (ד"ה אלא) עולה שביאור קושייתו של אביי הוא, שאם כרב יוסף שתלה חייב מדאורייתא ומביא חטאת, אין מקום לחלק בין תלית משמרת לתלית כוזא שכן ההבדל ביניהם אינו גדול ומזה שתלית כוזא מותרת מוכיח אביי שגם תליית משמרת אסורה רק מדרבנן ובדרבנן אפשר לחלק גם חילוק קל כזה. נחלקו הראשונים אם לפי מסקנת אביי, איסור המשמרת הוא משום אהל, או משום עובדין דחול.