פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר א ג

From ויקישיבה
Revision as of 13:14, 19 May 2019 by Yair hashulchan (talk | contribs) (Updated article link)
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר א ג


סעיף ג - גיל הנישואים

המשנה בפרקי אבות אבות ה כאאומרת 'בן שמונה עשרה לחופה'. בגמרא יבמות סב ב נאמר שיש מעלה להשיא את הילדים סמוך לפרקן, ובמסכת קידושין קידושין כט ב מובאים דבריו של רב חסדא שהוא עדיף מחבריו בגלל שהתחתן בגיל שש עשרה, והייתה לו מעלה עוד יותר אם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה. הגמרא שם מביאה גם את דברי רבי ישמעאל, שעד עשרים שנה הקב"ה ממתין לאדם שישא אשה, ואם הוא עובר את גיל עשרים אומר עליו 'תפחנה עצמותיו'.

⦿ גיל הנישואים המוקדם ביותר

רש"י ותוס': מותר להתחתן שנה או חצי שנה לפני גיל שלוש עשרה.

דרכי משה: מותר להתחתן מגיל שתים עשרה.

מגיד משנה, טור וב"י: גיל שלוש עשרה, ואין להתחתן לפני כן.

שו"ע: אין להתחתן לפני גיל שלוש עשרה, דהוי כזנות.

ב"ח: כשנושא אשה בעצמו מגיל שלושה עשרה, וכשאביו משיאו מגיל שתים עשרה.


֎ דעת הרמב"ם: הב"י נקט שלשיטת הרמב"ם אסור להתחתן לפני גיל שלוש עשרה, אך הדרכי משה והב"ח השיגו עליו שאין לכך ראיה, ואפשר לומר שהרמב"ם מסכים לרש"י ותוס'. הב"ח כתב שגם בדעת הטור נראה שמותר להתחתן מגיל שתים עשרה, כשאביו משיאו.


⦿ באיזה גיל חל החיוב להתחתן

רמב"ם: שש עשרה או שבע עשרה.

טור ומגיד משנה: שמונה עשרה.

☜ כך פסק השו"ע.


⦿ עד איזה גיל מותר לדחות את החתונה

הגמרא בקידושין שם מביאה גם את דברי רבי ישמעאל, שעד גיל עשרים הקב"ה ממתין לאדם שישא אשה, ואם הוא עובר את גיל עשרים אומר עליו 'תפחנה עצמותיו'. טור ושו"ע: בכל מקרה אין לעבור את גיל עשרים מבלי להתחתן. הרמב"ם כתב שמבטל עשה .

⦿ איחור הנישואין בגלל לימוד תורה בקידושין קידושין כט ב הגמרא אומרת שאם אדם צריך ללמוד תורה ולישא אשה, שילמד קודם ואחר כך ישא אשה. אם אי אפשר לו בלי אשה, יתחתן קודם. מדיון האמוראים יוצא שלדינא תלוי האם מתאפשר ללמוד אחרי הנישואים, והדחייה מותרת רק אם יצרו לא מתגבר עליו.

רמב"ם וטור: העוסק בתורה יכול לדחות את הנישואים גם אחרי גיל עשרים. (טור: אם אי אפשר ללמוד אחרי החתונה. רמב"ם: כדי שלא יטרח במזונות ויתבטל מהתורה )

☜ כך פסק השו"ע.


֎ ב"ש: הרא"ש כתב שאמנם לא הגדירו עד מתי יכול להתאחר, אך ודאי שיש קצבה לזמן שניתן לדחות. לעומת זאת מדברי הרמב"ם משמע שאדם יכול לדחות ללא גבול, כל עוד יצרו של האדם לא מתגבר עליו ואם יתחתן הוא יתבטל מהלימוד בגלל טרדות הפרנסה.

☜ הב"ש והבאר היטב נקטו כדעת הרמב"ם ויכול לדחות ללא גבול, אך אחרונים אחרים השיגו עליהם וכתבו שגם הרמב"ם סובר שיש לדבר קצבה (לבוש, פרישה, ערוך השולחן ועוד).


⦿ כפייה על נישואים

רא"ש, טור ושו"ע: רווק שעבר את גיל עשרים ואינו רוצה לשאת אשה, בי"ד כופים אותו להתחתן.

מרדכי, אגודה ורמ"א: בזמן הזה אין לכוף על כך. אין לכוף את כל ענייני הנישואים, כל עוד אין איסור מוחלט בדבר (ולכן לא כופין על אדם שלא קיים פו"ר ונושא אשה שאינה בת בנים, כששהה עם אשה עשר שנים ולא ילדה, וכן בשאר העניינים).

סעיף ג

מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח (אבות ה,כא), והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר (קידושין כט,ב), אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנותא (רמב"ם מיבמות קיב,ב, דלא כתוס' צו,ב). ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה (קידושין כט,ב). ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישאב, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה (רא"ש ביבמות). מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחרג (רמב"ם מקידושין שם). הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגיםד. (ריב"ש סימן ט"ו), ובלבד שלא תהא אסורה עליו.

א. קודם י"ג: סנהדרין עו,ב: אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לנכרי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו. מיתיבי... המשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא? סמוך לפירקן שאני.

רמב"ם,שו"ע: הוי זנות. הב"י כותב שמקורו מיבמות קיב,ב שלא תיקנו לקטן נישואין, וסובר שכיוון שלא תיקנו ממילא הוי זנות. לדעתו "סמוך לפירקן" הכוונה לאחר י"ג.

רש"י,תוס': לא הוי זנות. והביאם הח"מ. "סמוך לפרקן" הכוונה בעודם קטנים שנה או חצי שנה קודם י"ג, ואע"פ שלא תיקנו לו נישואין מ"מ לא נחשב זנות[1], ומוקדם יותר הוי כזנות משום שחוששים שתזנה עליו. הד"מ כתב שאפשר לפרש גם את הרמב"ם כרש"י, ומה שאסר להשיא קטן כוונתו לשאינו סמוך לפירקו. והכנ"י כתב שרש"י ותוס' עוסקים בהשיאו אביו ואז לא הוי זנות אלא אדרבה מצווה, וכך אף נהגו דורות הראשונים ואנשי ירושלים, ואילו הרמב"ם והשו"ע עוסקים בנושא בעצמו.

ב. בן עשרים ואינו רוצה לישא: מהריק"ש – משמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה וכד' לא כופים אותו. ומ"מ אין להתאחר אלא עד עשרים וארבע.

ג. עוסק וטרוד בתורה: רמב"ם,רא"ש,שו"ע: רשאי להתאחר. ב"י,ב"ש – דוקא כשאין יצרו מתגבר עליו.

רא"ש: הבין שודאי יש לכך קיצבה כי דוקא לבן עזאי שחשקה נפשו בתורה מאוד הותר להתבטל כל חייו מפו"ר, אמנם כתב שאינו יודע מה הקיצבה.

רמב"ם,שו"ע: אין קיצבה. אפשר להבינם שכל אדם יכול להיות כבן עזאי אולם הב"ש מבאר שגם לדעתם ודאי יש חילוק, ומדייק מדבריהם שלבן עזאי הותר להיבטל אף אם היתה לו אפשרות להינשא ללא טירחת מזונות, ואילו שאר אדם רשאי רק אם מתיירא שטירדת המזונות תבטלו מהלימוד.

ד. כפייה בזיווגים: הריב"ש נימק שאם היו בי"ד נזקקים היו צריכים לכפות את כולם (רווקים, ע"ה שנשא בת ת"ח וכד') ותרבה הקטטה והמריבה, ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בענייני הזיווגים. וכתב הב"ש שמ"מ אם שהה עשר שנים ללא ולד רשאי לגרש בעל כרחה, משום שבכך לא גזר רבנו גרשום. אמנם עיין בסיכום לסימן קנד,י שהנו"ב חולק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים

  1. וביבמות סב,ב לשונו, שלענין שלא תהא בעילת זנות תיקנו לו נישואין.