פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ג א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ג א

סעיף א[עריכה]

מי שבא בזמן הזה ואמר: כהן אני, אינו נאמן. ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו (רמב"ם). הגה: וי"א דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו בזמן הזה, שאין לנו תרומה דאורייתא שנחוש שמא יעלו אותו לתרומה (ב"י בשם הרמ"ך). וכן נוהגין האידנא בכל מקום שאין נוהגין בתרומה בזמן הזה וליכא למיחש למידיא. ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד (משנה כתובות כג,ב). אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים, ואם נשא או נטמא לוקהב, והנבעלת (לו אם היא פסולי כהונה) ספק חללהג (רמב"ם). ואם היה מסיח לפי תומו, נאמן. כיצד, מעשה באחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר: זכור אני כשהייתי תינוק והייתי מורכב על כתפו של אבא, הוציאני מבית הספרד, הפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול תרומה לערב וחבירי בדלים ממני והיו קורין אותי: יוחנן אוכל חלות, והעלה רבינו הקדוש לכהונה ע"פ עצמו (כו,א).

א. נאמנות לעליה בתורה:

כתובות כה,א: ת"ש: חזקה לכהונה - נשיאות כפים בבבל... [כה,ב] ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי, א"ל: מוחזקני בזה שהוא כהן, א"ל: מה ראית? אמר ליה: שקרא ראשון בבית הכנסת; בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול? שקרא אחריו לוי, והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו.

רמב"ם,ר"ן,שו"ע: הואיל ומעלים מעלייה לתורה ומנשיאות כפיים לתרומה אין אדם נאמן ע"פ עצמו לעלות כהן ולשאת כפיו.

רמ"ך: נאמן לעלות לתורה ככהן משום שאין לחשוש כל כך היום שתרומה היא מדרבנן. הר"ן ציין שהמנהג כרמ"ך, ויישב המנהג שהיום אפי' תרומה דרבנן אינה מצויה כל כך ביננו, אולם סיים שהעיקר כרמב"ם.

רמ"א: נוהגים כרמ"ך בכל מקום שאין תרומה מצויה, אך במקום שהתרומה מצויה לא (כגון בא"י, כמבואר ביו"ד סי' שלא).

נאמנות לנשיאת כפיים:

רמב"ם,ר"ן,שו"ע: אינו נאמן.

רמ"א,ב"ש,ישועות יעקב: נאמן. הח"מ הקשה שהרמ"ך התיר דוקא לעלות לתורה משום שאין בכך איסור אך בנשיאת כפיים יש איסור עשה לזר. הב"ש תירץ שלא חוששים שיעשה איסור בדבר שאין לו הנאה ממנו, והוסיף שהרמ"א למד זאת מהרמ"ך משום שאם לא היה נאמן לכך גם לא היינו יכולים להאמינו לעלות לתורה שהרי אם יעלה לתורה יוכל גם לשאת כפיו. והישועות יעקב תירץ שדוקא במקדש שמזכירים שם המפורש יש איסור עשה[1].

ח"מ: אינו נאמן אף לדעת הרמ"ך.

נאמנות לקבלת ה' סלעים של פדיון: באר היטב: הסתפק והתקשה שלכאורה אין להאמינו כיוון שבכך יש הנאה, אך א"כ מדוע נאמן לעלייה בתורה ולנשיאת כפיים הרי יש לחוש שמכך יעלה גם לפדיון.

ערוגת הבושם: אם אינו מוכר וכעת בפדיון טוען שהוא כהן אינו נאמן, אך אם הוחזק ע"י עלייה לתורה ונשיאות כפיים נאמן, ואין לחוש שיחזיק עצמו לנשיאות כפיים לצורך פדיון עתידי משום שפדיון זה דבר שאינו שכיח.

ב. לוקה: רמב"ם,שו"ע: אדם ששוויה אנפשיה שהוא כהן ונשא גרושה לוקה.

מל"מ,שב שמעתתא ו,י: מדובר דוקא בהוחזק שלושים יום ע"פ דיבורו אך רק מכח שוויה אנפשיה אינו לוקה, כמוכח מהרמב"ם בהל' איסורי ביאה א,כא: "איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקו בעיר שלושים יום שהיא אשתו הורגין עליו אבל בתוך שלושים אין הורגין עליו משום אשת איש". וכאן קיצר בדבריו לפי שסמך עצמו על דבריו שם. עיין עוד פת"ש סח,סק"ד שלמהריב"ל בשוויה אנפשיה כופים שלא יעבור על דבריו ולמהר"י הלוי אפילו לא כופים.

מ"מ,ברית אברהם: מדובר אף בלא הוחזק שלושים יום, ולוקים אף על שוויה אנפשיה. וכן משמע בפשטות מהב"ח, ט"ז, ח"מ וב"ש בסי' יט,ב שנחלקו אם בלא הוחזק נאמן באמתלא, משמע שללא אמתלא לכו"ע הורגים.

ג. ספק חללה: רמב"ם,שו"ע: הנבעלת ספק חללה.

תוס',גר"א: אינה חללה כלל. הגר"א תמה על השו"ע מיבמות מז,א שאדם טען שהוא גר ואמרו לו "נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך", וכן התוס' שם כתבו שאם בא על בת כהן לא פסלה. וכן הב"ש ד,סקנ"ג כתב שהאומר ממזר אני ובא על בת כהן לא פסלה. נראה ליישבם ע"פ המל"מ לעיל שמדובר כאן בהוחזק שלושים יום ע"פ דיבורו, ולכן כאן כן נפסלת.

ד. הוציאני מבית הספר: פרט זה מוזכר בגמ' ובטור השמיטו ובשו"ע חזר וכתבו. הב"ש ביאר שלדעת הטור הואיל וקי"ל שכל המשפחות בחזקת כשרות אין לחשוש שהוא עבד, ולכן איננו זקוקים לעדות שהיה בבית הספר, אך לדעת השו"ע במקרה שאין משפחתו ידועה לנו יש לחשוש שהוא עבד, ומכך שהרמ"א כאן לא השיג מוכח שכן גם דעתו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. תוד"ה אילו בשבת קיח,ב כותבים שלא ידע ר"י איזה איסור יש בעליית זר לדוכן אם לא משום הברכה, והרמ"א או"ח קכח,א כתב: "ואין לזר לישא כפיו, אפי' עם כהנים אחרים... (ותוס' פ' כל כתבי לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה, ואפשר דעם כהנים אחרים שרי וצ"ע)". והמ"ב העיר שמ"מ ודאי יש איסור מצד הברכה. ובשדי חמד ערך נשיאת כפיים תמה עליו מדוע יש איסור בברכה הרי קי"ל שנשים יכולות לברך על מצוות שהזמן גרמא. ויש להתקשות בתמיהתו שהרי לגבי נשים יש שנימקו שיכולות משום שמ"מ מקבלות שכר אם יעשו ויש שנימקו שכחלק מעם ישראל יכולות לברך "וציוונו" באופן כללי על עם ישראל, וכאן שני הטעמים אינם שייכים שהרי ודאי זר לא יקבל ע"כ שכר וכן נוסח הברכה כאן הוא "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון" וזה ודאי לא שייך בזר.