פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז ח

סעיף ח[עריכה]

אם עד א' אמר לאשה בינו לבינה: מת בעליך, אינה צריכה שוב לעדותו אלא באה לב"ד ואומרת: מת בעלי (ר"ן^[1]). אבל אם בא העד שאמרה בשמו: מת, ואמר שלא אמר: מת, לא מהימנא (רמב"ן,ר"ן, דלא כש"ג). הגה: ואין הב"ד צריכין לשלוח אחריו, אע"פ שהוא בעיר, אלא סומכין אעד מפי עד לכתחלה^א. (תשובת מהרי"ו סי' ט').

כשהעד מכחישה אח"כ: רמב"ן,ר"ן,שו"ע: אינה נאמנת. וכן בכל עד מפי עד ובא הראשון והכחיש כגון אשה שאמרה חכם פלוני טיהר לי הכתם ובא החכם והכחיש. אמנם השו"ע בסי' קטו,א פסק שלא נאמן החכם, ועיין בסיכום שם שגם ברא"ש יש סתירה, והח"מ חילק בין חכם שטיהר לחכם שתיקן מעשר שאינה חיה מפיו, והב"ש חילק בין איסורים שנאמן לממונות, ועפ"י דבריהם נראה ליישב גם הסתירה בשו"ע, וכן הב"ש כאן ציין לדבריו שם.

ש"ג: בכל זאת נאמנת.

ח"מ,ב"ש,רעק"א: הם חלוקים במקרה שהעד בא אחר שהתירוה. קודם שהתירוה אפילו עד אחר נאמן להכחישה ולא רק זה שמעידה מפיו.

קהלת יעקב: הרמב"ן והשו"ע עוסקים בבא קודם שהתירוה והש"ג בבא אחר שהתירוה. ואמנם קודם שהתירוה אפילו אחר נאמן אך תיחשב כספק ובניה מאחר יהיו ספק ממזרים, וא"כ החידוש כאן הוא שכשהעד הראשון בא נאמן לגמרי ובניה יהיו ממזרים גמורים.

שני עדים מפי ע"א ובא העד והכחישם:

ח"מ: העד לא נאמן להכחישם, אך לומר ששיקר יכול כי אמירתו הקודמת היתה מחוץ לבי"ד.

חת"ס: גם לא נאמן לומר שבדה דברים חוץ לבי"ד, כיוון שהגדת השני בבי"ד בשם הראשון נחשבת כאילו הראשון הגיד בבי"ד, וכך תיקנו חכמים בדין עד מפי עד משום דרכי נועם, שלא תותר ותינשא ואח"כ יבוא הראשון ויכחיש. ודברי הרמב"ן ששומעים לראשון הם דוקא כשאומר שהיא משקרת שלכך איננו חוששים מראש לפי ששניהם אינם חשודים לשקר (אך לבדות חוץ לבי"ד כן). ומטעם זה פושט החת"ס גם את ספקו של הח"מ אם בעד מפי שפחה יכולה האשה להכחישו, ופושט שאינה יכולה משום שכאן ודאי יש לחשוש שתשקר השפחה, וא"כ בכלל התקנה להעמיד עד מפיה תיקנו שלא תהא נאמנת להכחיש.

אמרה בשם שפחה והשפחה מכחישה: ח"מ: מסתפק.

שארית יוסף,חת"ס: השפחה לא נאמנת להכחיש. הב"ש הביא דברי שניהם.

א. לשלוח אחר העד הראשון: מהרי"ו,רמ"א,ב"ש: לא צריך אפילו אם הוא בעיר.

ח"מ: אם הוא בעיר צריך. אף המהרי"ו עסק כשאינו בעיר, וכן יש להוכיח מהסבר המ"מ ברמב"ם שנפסק בסע' ה, שסומכים על עד מפי עד למרות שעד שבא בעצמו בודקים עדותו משום שאין דנים אפשר משאי אפשר. הב"ש דחה שדוקא לגבי אופן העדות כיצד נודע לו מבררים כשאפשר כי אינו מבורר מדברי העד השני אך לגבי תוכן העדות הואיל והעד השני מברר דבריו הריהו נאמן ואין צורך לשלוח אחר הראשון.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]