פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז לג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז לג

סעיף לג[עריכה]

עד אחד אמר: ראיתי שמת במלחמה או במפולת או שנטבעא בים הגדול ומת, וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה, אם אמר: קברתיו, נאמן ותנשא על פיו. ואם לא אמר: קברתיו, לא תנשא, ואם נשאת לא תצא (רמב"ם מיבמות קטו,א).

יבמות קטו,א: איבעיא להו: עד אחד במלחמה, מהו? טעמא דעד אחד מהימן - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר, ה"נ לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד - משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא לא דייקא ומינסבא?... ת"ש: מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה, וטבעה, והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים; והא מים כמלחמה דמו, ונשים אפי' מאה כעד א' דמו, וקתני: השיא. ותסברא? מים שאין להם סוף נינהו, ומים שאין להם סוף - אשתו אסורה! אלא ה"ד? דאמרי: אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר, וקאמרי סימנין, דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים.

יבמות קכא,א: ההוא גברא דאטבע בדגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא, ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי.

יבמות קיד,ב: הדר אמר רבא: רעבון גריעה ממלחמה, דאילו מלחמה - כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא, הא מת על מטתו מהימנא, ואילו גבי רעבון - עד דאמרה מת וקברתיו.

ע"א במלחמה ובטביעה: תוס': ספק אם נאמן בין בסתם בין באומר קברתיו. בעד אין חשש שמדמה, והספק בגמ' הוא אם ע"א לבדו נאמן או שנאמן רק במקרה שהאשה דייקא ולא נפשט.

רי"ף: בסתם אינו נאמן[1] ובאומר קברתיו או שהעלוהו מהמים וראהו לאלתר מת נאמן. הגמ' בדף קטו נשארה בספק אך מדף קכא מוכח שנאמן אם העלוהו וראוהו מת וה"ה באומר קברתיו. הב"ש סקקמ"ג מבארו שחוששים שעד מדמה ולכן בסתם ודאי אינו נאמן והספק הוא באומר קברתיו האם ע"א לבדו נאמן אף כשהאשה לא דייקא. מהמעשה בת"ח אין ראיה שנאמן כי שם נתנו סימן מובהק שהיה במקום מוצנע שודאי לא ראוהו בחייו ומכך הוכח שראוהו במותו, אך הספק נפשט מהמעשה בדגלת כי שם נאמר שמתירים רק אם ראוהו לאלתר וא"כ מוכח שלא היה סימן מובהק כי במובהק מתירים גם לאחר זמן. התוס' העמידו במעשה בת"ח בסימן שאינו מובהק והקשה הב"ש כיצד התירו הרי לתוס' יש לחשוש שהעד משקר.

רמב"ם,רש"י,שו"ע: ספק אם נאמן ובאומר קברתיו נאמן. לדעת רש"י הספק הוא בלא אומר קברתיו – אם חוששים שע"א מדמה ולא נפשט, ובטביעה כשהעד ראהו מת וזיהה בסימנים אין חשש שמדמה ולכן במעשה בת"ח התירו. המ"מ מבאר כך גם ברמב"ם ולפיכך אם נישאת לא תצא ואם אומר קברוהו תינשא לכתחילה הואיל ואין חשש מדמה, ואילו הב"ש סקקמ"ג מבארו שבלא אומר קברתיו ודאי יש חשש מדמה ומ"מ נישאת לא תצא משום שזהו רק חשש, ואת הספק מבאר כרי"ף באומר קברתיו – אם ע"א לבדו נאמן גם כשאין חיזוק מכך שהאשה דייקא, ובדגלת נפשט שלא חוששים.

ראב"ד: נאמן אף בסתם. מדברי הגמ' לגבי חסא שאף במשאיל"ס אם נישאת לא תצא משמע שביש להם סוף תינשא לכתחילה, ומת במלחמה דומה לטבע במים. הרא"ש דחה שבמים שיש להם סוף אין חשש מדמה ושונה ממלחמה.

כמבואר בגמ', לגבי טביעה כשלא אמר קברתיו אין נפק"מ בספק אם נאמן משום שאף אם נאמן מ"מ אינה מותרת במשאיל"ס (ובמים שיש להם סוף ודאי נאמן כי אין חשש מדמה, חוץ מלדעת הראב"ד).

האם גם שני עדים מדמים?

רי"ף: כן, ולכן כשמעידים שמת במלחמה צריכים לומר שקברוהו.

רמב"ם,רמב"ן,רא"ש,שו"ע: לא, ולכן אינם צריכים לומר שקברוהו ובראוהו שטבע סומכים על טביעות עין. הגמ' בכתובות קטו,א מסתפקת בדין ע"א במלחמה אם חוששים למדמה ומנסה לפשוט ממעשה בשני ת"ח שטבעו והתירו ע"פ עדות נשים, ומדגישה הגמ' "ונשים אפילו ק' כע"א דמיא", מוכח שההסתפקות היא רק לגבי ע"א. מכך שנקט השו"ע עד אחד מוכח שבשני עדים לא מדמים, וכן פסק הרמ"א בסע' נ. לגבי עדות על טביעה – ראה מחל' בסע' כח.

א. נטבע ומת: ח"מ – כלומר, ששהה עליו כדי שתצא נפשו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. לשון הרי"ף: "לא סמכינן עלייהו", משמע שאין משמעות כלל לעדותם ואף אם נישאת תצא, וכן פירשו הגר"א סקק"ז, וכן משמע לי מפשט הב"ש סקקמ"ג שרק בהביאו דברי הרמב"ם שאם נישאת לא תצא נאלץ לחדש שאע"ג שנפסק שחיישינן מ"מ לא תצא כי זהו רק חשש. אמנם בח"מ סקק"ב הביא מחלוקת בהבנת הרי"ף, לדעת הריב"ש אכן תצא אולם מהריב"ל כתב שמצא בעיטור תשובת רי"ף שלא תצא.