פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז לז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז לז

סעיף לז[עריכה]

בא עד אחד והעיד שמת בעלה, והתירוה לינשא על פיו, ואח"כ בא עד אחד והכחיש את הראשון, ואמר: לא מת, הרי זו לא תצא מהיתירה^א, ותנשא, שעד אחד נאמן בעדות אשה כשני עדים בשאר עדויות, ואין דבריו של אחד במקום שנים (משנה יבמות קיז,ב). (מיהו משום לזות שפתים לא תנשא^ב) (רא"ש,טור,דלא כרמב"ם). אבל אם בא השני קודם שהתירוה, הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא, מפני שהוא ספק^ג (טור מגמ' שם). ואם נשאת לעד שהעיד לה, והיא אומרת: ברי לי שמת, הרי זו לא תצא (ירושלמי,רמב"ם). וי"א תצא (ר"ח,רמב"ן,שו"ת רא"ש). ואם באו שנים ואמרו: לא מת, אע"פ שנשאת, תצא לדברי הכל (משנה שם). הגה: ודוקא שהיא שותקת, אבל אם היא גם כן אומרת: מת, הוי ליה כתרי ותרי, אם העדים הם נשים^ד, אבל הבעל שנשאה אינו נאמן על עצמו^ה (נ"י פ' האשה קמא). במה דברים אמורים, כשהיה האחד שנשאת על פיו כמו שנים שבאו והכחישו אותו, כגון שנשאת על פי איש ובאו שנים ואמרו: לא מת או שנשאת על פי אשה או על פי עצמו ובאו שתי נשים או שני פסולים של דבריהם ואמרו: לא מת. אבל עד כשר אומר: מת, ונשים רבות אומרות: לא מת, או פסולים אומרים: לא מת, ה"ז כמחצה על מחצה (כל"ב דנחמיה). הגה: ודוקא שבאו ביחד קודם שהתירוה על פי עד ראשון, אבל אם התירוה ע"פ עד הכשר, ואחר כך באו הפסולים, לא תצא מהתירה הראשון (טור). ואם נשאת לאחד מעדיה, והיא אומרת: ברי לי שמת, הרי זו לא תצא^ו (רמב"ם). הגה: ועו"ג המסיחים לפי תומם, דינן כשאר פסולי עדות^ז (מרדכי פרק האשה בתרא), וכל שאינו מסיח לפי תומו, אינו נאמן לא לאסור ולא להתיר.

א. לא תצא מהיתרה: תוס',ב"ש – הסיבה שבסוטה העד הפוסלה נאמן כשניים אפילו אם בא יחד עם מכחישו הוא ששם מהתורה נאמן כשניים, אך כאן שחכמים האמינו את המתירה נחשב כשניים רק כשפסקו הדין על פיו.

ב. עד אומר מת ואחר שהתירוה עד אומר לא מת:

יבמות קיז,ב: משנה: לא תצא. גמרא: לא תצא מהיתרה הראשון.

כתובות כב,ב: שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא... אמר אביי: תרגמה בעד אחד, עד אחד אומר מת - הימנוהו רבנן כבי תרי... אי הכי, אפי' לכתחלה נמי! משום דרב אסי, דא"ר אסי: הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך.

רמב"ם,שו"ע: תינשא לכתחילה ולא חוששים ללזות שפתים. דוקא לפי פירוש אביי נזקקה הגמ' לומר שחוששים ללזות שפתים אך לרבא לא חוששים.

רא"ש,רמ"א: לכתחילה לא תינשא משום לזות שפתיים. התוס' כתבו שאסורה להינשא מדרבנן ואילו הרא"ש כתב שמותרת מדרבנן אך טוב שלא תינשא, והב"ש מבאר שכן גם דעת ר"י המובא בתוס'.

ג. עד אומר מת ועד אומר לא מת – קודם שהתירוה:

ראשונים,שו"ע: אף אם נישאת תצא.

ב"ש בר"י: דוקא כשבאו בבת אחת, אך באו זה אחר זה לא תצא. אע"פ שבא קודם שהתירוה, וכשבא אחר שהתירוה עדיף בכך שמהדין מותרת להינשא ורק טוב שלא תינשא משום לזות שפתיים.

תוס',רשב"א,באר היטב בר"י,שו"ע: אף כשבאו בזה אחר זה. לדעת הבאר היטב לכו"ע כל שבא קודם שהתירוה נחשב כבאו בבת אחת. הב"ש מחלק בדעת ר"י אך בדעת התוס' הסוברים שבחשש לזות יש ממש איסור כותב שכיוון שאף בבא אחר שהתירוה יש איסור צריך לומר שבבא קודם שהתירוה גרע בכך שאפילו נישאת תצא.

ברי לה שמת ונישאת לעד:

ירושלמי,רמב"ם,טור: לא תצא. מ"מ – אמנם נאמר ביבמות כה,א שהמעיד שמת לא ישא אשתו שמא עיניו נתן בה, אך בדיעבד לא חוששים לכך.

ר"ח,רמב"ן,שו"ת רא"ש,ר"ן: תצא. הרמב"ן נימק שע"א בהכחשה לאו כלום הוא. והרא"ש נימק שמעמידים אחד כנגד אחד והריהי בחזקת אשת איש, ודוקא בתרי ותרי לא תצא לפי שיש שניים המוציאים אותה מחזקת אשת איש. ר"ח והר"ן סוברים שאינו נאמן שמא עיניו נתן בה ואפילו בדיעבד תצא. הר"ן הסביר שדוקא בשני עדים אומרת הגמ' בכתובות כב,ב שלא תצא משום שהעד השני אינו נוגע ומתוך כך השני מצטרף לו, ור"ח מבאר שם שדוקא בשלושה יכולה להינשא כדי שיהיו שניים חוץ מזה שנישאת לו.

שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש.

פי' ברי לי: רש"י: אין ליבי נוקפי כיוון שאם היה קיים היה בא.

ר"ן: ראיתיו שמת.

ד. כשהיא ואחרת אומרים שמת: נ"י,רמ"א: אם שתי נשים הכחישום הוי כתרי ותרי. ב"ש – כלומר, אם נישאת או התירוה לא תצא. אמנם בתרי ותרי עדים כשרים תצא אך בפסולי עדות לא.

ה. הבעל: נ"י: הבעל הראשון אינו נאמן לומר על עצמו שהוא היה בעלה.

רמ"א: הבעל שנשאה כעת אינו נאמן לומר שהראשון מת.

ח"מ: הבעל שנשאה כעת נאמן, וקשה על הרמ"א מהשו"ע בהמשך שעד אומר מת ונשים מכחישות הרי זה כמחצה על מחצה ואם נישאת לעד לא תצא. ומקור דברי הרמ"א מהנ"י אמנם הוא עסק בבעל הראשון ולא במקרה זה.

ב"ש: מיישב הרמ"א שמדובר בבעל המעיד רק לאחר שנשאה.

ו. עד אומר מת ואח"כ נשים רבות אומרות לא מת: רמב"ם,שו"ע: אם כבר נישאת לאחד מעדיה לא תצא. ח"מ – לרמב"ן ולרא"ש תצא. השו"ע סמך ע"כ שהביאם לעיל.

התירוה אך לא נישאת: רש"י,מ"מ ברמב"ם: לא תצא מהיתרה.

רמב"ן ורשב"א ברמב"ם: תצא מהיתרה.

ז. מל"ת לחומרא: מרדכי,שו"ת ר"ן: הגוי נאמן הן לקולא הן לחומרא. לכן אם אחד אומר חי ואחד מת לא תינשא ואם נישאת לא תצא (לשיטת הרמב"ם בע"א נגד ע"א). הר"ן דן בגוי שראה מת וצופה המגדל אמר שנפלט לפני שישה ימים, וכתב הר"ן שאף אם הגוי השני היה טוען שנפלט כעת הוי הכחשה.

רד"ך: נאמן להקל ולא להחמיר.

רמ"א: כאן בענין אשת איש פסק להחמיר כמרדכי ובסי' ז,ב לגבי שבויה פסק להקל כרד"ך. הח"מ חילק בין היתר אשת איש לשבויה, ואילו הב"ש חילק שדוקא כשהקלו ע"פ גוי מל"ת, נאמן גוי מל"ת להכחישו, אך בסתם אינו נאמן להחמיר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.