פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כא ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כא ד

סעיף ד[עריכה]

מותר לאדם להביט באשתו, אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו; אע"פ שיש לו הנאה בראייתה, הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול (רמב"ם). אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה (אבות דר"נ).

הבטה באשתו: רמב"ם,שו"ע: מותר אף בזמן נידותה.

ב"ש במ"מ: אף במקומות המכוסים. המ"מ כתב שמקורו מנדרים כ,א: "כל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני במקום הטנופת", משמע שבשאר מקומות מותר אף בזמן נידותה.

שו"ע יו"ד קצה,ב"ש: בזמן נידותה אסור במקומות המכוסים. נראה שלדעתם המקור הוא משבת סד,ב, שהתירו לאשה להתקשט בימי נידותה כדי שלא תתגנה על בעלה. ולגבי הסוגיא בנדרים יתכן שלדעתם רב יוסף ורשב"ל חלוקים בהסבריהם ולדעת רשב"ל לא מדובר בנידה.

במקום תורפה: ב"ש – המביט בזמן נידותה עונשו בנים שאינם מהוגנים; בטהרתה אסור משום שמגרה יצרו; ובזמן תשמיש נעשים בניו סומים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.