פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
היה לו מלוה אצלה ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת מחילת מלוה, וכן אם אמר לה: הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח ליך הזמן, מקודשת ואסור לעשות כן משום רבית (קידושין ו,ב ע"פ רי"ף ורא"ש), ויש אומרים שאינה מקודשת (רמב"ם). הגה: ויש לחוש לב' הסברות, ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם (כל בו בשם הרמ"ה והטור הביאו). היתה חייבת לאחרים, ובא אחד ונתן פרוטה למלוה להרויח לה זמן, וקדשה בזה, הויא מקודשת (התוספות והמרדכי והר"ן ריש קדושין).
קידושין ו,ב: אמר אביי: המקדש במלוה - אינה מקודשת, בהנאת מלוה - מקודשת, ואסור לעשות כן, מפני הערמת רבית. האי הנאת מלוה ה"ד? אילימא דאזקפה, דאמר לה ארבע בחמשה, הא רבית מעלייתא הוא! ועוד, היינו מלוה! לא צריכא, דארווח לה זימנא.
בהנאת מחילת מלווה:
ר"ח,רמב"ם: מקודשת דוקא אם כעת מלווה לה ומקדשה בהנאת הרווחת הזמן[1]. הר"ן הקשה מדוע הרי אף אם כעת לא נותן מעות בעין הריהו נותן לה הנאה ויכול לקדשה בכך כמו בשחוק לפני שמבואר בקידושין סג,א שמקודשת למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף למרות שנותן רק הנאה ולא מעות. המ"מ מבאר שלא יתכן שתועיל הנאת מחילת מלווה יותר ממחילת המלווה עצמה.
רי"ף,רא"ש,רמב"ן,רשב"א,רש"י: מקודשת אף בהנאת המחילה או הארכת הזמן של מלווה שכבר הלווה לה בעבר. הר"ן הסתפק שמא דוקא בהנאת הארכת זמן מועיל אך כשמוחל לה לגמרי על החוב לא מועיל לומר בהנאה כי ודאי דעתה אזוזי, אך רש"י והרא"ש כתבו שגם בהנאת מחילה מועיל. ר"י סובר שגם המקדש במחילת מלווה נחשב כמקדש בהנאת המחילה, ודוקא כשאומר תתקדשי במעות המלווה שבידך אינה מקודשת.
מהרי"ט,ב"ש: צריך קודם למחול ואח"כ לקדש בהנאת המחילה, כי עצם דיבורו שמקדשה בהנאה עדיין לא מהווה מחילה.
שו"ע: סתם כרי"ף ורא"ש וי"א כרמב"ם.
רמ"ה,רמ"א: יש לחוש לשתי הדעות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין בסיכום לחו"מ קצט,ב שמשמע שבמו"מ אפשר לקנות במלווה (כגון קרקעות הנקנים בכסף), ונחלקו שם בדעתו אם בכל מו"מ או דוקא בדמי שור ששם נחשב כאילו קונה בשור עצמו ולא בחוב שנוצר כתוצאה ממכירתו. בכל מקרה, בקידושין סובר הרמב"ם שצריך שתהא נתינה ממש.