פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח יט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כח יט

סעיף יט[עריכה]

השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה, מקודשת^א (רא"ש). ואם לאו, הרי זו ספק מקודשת^ב (עיטור). הגה: וה"ה לשוכר כלי או חפץ מחבירו וקידש בו^ג (ת"ה סי' ר"י). שאל כלי מאשה שיש לה בעל, וקידש בו, חוששין לקידושין, אע"פ שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא שאל מן הבעל^ד (רשב"א אלף רמ"א ותשובת הרמב"ן סי' קמ"ד).

א. הודיעו ששואל כדי לקדש: רא"ש,שו"ע – מקודשת. הרא"ש מנמק שאנן סהדי שהמשאיל גמר בליבו לתת באופן שיועיל, ואם לא יועיל בשאלה יהא מתנה, והביא שתי אפשרויות: או שכוונתו אף למתנה גמורה או דוקא ע"מ להחזיר החפץ או דמיו. וכתב הח"מ שאם לא החזיר דמיו הדין תלוי בשתי האפשרויות וצ"ע למעשה.

ב. קידש בחפץ שאול ולא הודיעו:

ר"ש: מקודשת.

רא"ש: אינה מקודשת, אלא אם מתקיימים התנאים הבאים: א. שאל לזמן ידוע. אחרת יכול לתובעו מיד ואין לה הנאה. ב. הרשה לו להשאיל לאחר. ג. הודיע לאשה ששאל הכלי עד זמן פלוני. ד. הנאת הקישוט עד אותו זמן שווה פרוטה. ואע"פ שאי אפשר לקדש במעמ"ל כאן מועיל משום שנותן לה נתינה גמורה של כל מה שיש לו. תרוה"ד והב"ש כתבו שהתנאי השני הוא רק לכתחילה אך בדיעבד גם כשלא הרשה לו להשאיל מקודשת, והקרבן נתנאל חולק. תרוה"ד נימק ע"פ הרא"ש בב"מ (ג,ו) שאף שאין השואל רשאי להשאיל בדיעבד אינו נחשב פושע וכ"ש שלא גזלן. ב"ש – כשמפרש שמקדשה בהנאת הקישוט לא צריך לומר לה שהחפץ שאול.

עיטור,שו"ע: ספק מקודשת. נימק שי"א שמקודשת הואיל ומקדשה בההיא הנאת קישוט זמנית וי"א שאינה מקודשת משום שדומה למעמ"ל.

ח"מ: העיטור והשו"ע חלוקים על הרא"ש ולדעתם לא מועיל אפילו כשמתקיימים ארבעת התנאים, שמא דומה למעמ"ל. והתקשה שלפי"ז גם כשמפרש שמקדשה רק בהנאה הזמנית היא רק ספק מקודשת ומדוע הרמ"א בתחילת הסימן הבא פסק את דברי רי"ו שהמקדש במעמ"ל ופירש שמקדשה בהנאה הזמנית הריהי מקודשת.

ב"ש: העיטור עסק בשאל סתם ולא לזמן ידוע ואינו חלוק על הרא"ש, ואף אם נאמר שהשו"ע הבין שחולק על הרא"ש מ"מ במקרה שקידשה בפירוש בהנאת הקישוט מודה שמקושטת. ואף שנימוק העיטור הוא שדומה למעמ"ל, כאשר מפרש בהנאת הקישוט אין בעיה כי הנאה זו אינה חוזרת.

ג. כלי שכור: ב"ש – הראשונים נחלקו אם שכירות ליומיה ממכר הוא. אם הוי ממכר יכול לקדש בגוף הכלי ומ"מ צריך להודיע לה שהכלי שכור, והשו"ע כאן דימה לכלי שאול וא"כ לא הוי ממכר וא"א לקדש בגוף הכלי, כדעת התוס' בב"מ נו,ב והש"ך.

ד. שאל מאשה נשואה: שו"ת רשב"א,רמ"א: חוששין שמא אינם קידושין ויקדשה שוב. נטיית הרשב"א שהוי קידושין ויש חשש בעלמא.

ח"מ: נוהגים להקל. מסתמא אין הבעל מקפיד לתת ע"מ להחזיר.

ב"ש: אין להקל. אין ליישב המנהג משום שניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה כיוון שלא אומרים כן במקום שיש חשש להפסד הממון. האבני נזר^[1] תמה איזה הפסד יש כאן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]