פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כט א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כט א סעיף א - מתנה על מנת להחזיר

הגמרא בקידושין (ו, ב) אומרת שהמקדש אשה במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת, כי אשה לא נקנית בחליפין. תוס' ורא"ש נוקטים שזוהי גזרת חכמים, כדי שלא יטעו לומר שאשה נקנית גם בחליפין, אך רש"י והרמב"ם סוברים שאינה מקודשת כי גנאי הוא לה . לשיטתם אם נהנית בשווי פרוטה, מקודשת (ב"ח).

תוס' ורא"ש: במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת כלל.

☜ כך פסק השו"ע.

הגהות אלפסי ושלטי גיבורים: מקודשת מדרבנן, וצריך לחזור ולקדש אותה כראוי. אם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם (שלטי גיבורים).


⦿ מקרים דומים שבהם מקודשת

רבנו ירוחם ורמ"א: כשאמר לה שתתקדש בהנאה מהמתנה על מנת להחזיר בזמן שהיא אצלה, מקודשת.

מרדכי: אם נתן לה סודר בתורה שווה פרוטה, מקודשת.

רא"ש ורמ"א: אם האשה נתנה לאיש חפץ במתנה על מנת להחזיר, ובתוך זמן המתנה הוא קידש אותה בו, מקודשת .

ב"ח: אם לא כפל את התנאי, התנאי בטל ומקודשת.

ב"ש: זה רק ספק קידושין, כי הראשונים נחלקו בדין מעין זה. לתוס' התנאי בכל זאת קיים כי יש אומדנא דמוכח שהתכוון לתנאי ולרא"ש התנאי בטל.

שער המשפט (בפת"ש): כשנתנה היא ואמר הוא באדם חשוב, שמקודשת - אם נתנה לו במתנה על מנת להחזיר הוי ספק קידושין.

סעיף א[edit]

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי, אינה מקודשת (קידושין ו,ב). הגה: אבל האשה שנתנה לאחד מתנה על מנת להחזיר לה לאחר שלשים יום, כדי לקדשה בה תוך ל', ונתן לה תוך שלשים לקדושין, הוי מקודשת (תשובת הרא"ש כלל ל"ה). י"א דאם נתן לה מתנה על מנת להחזיר ואמר לה: בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן הרי את מקודשת לי, הוי קדושיןא (רבינו ירוחם).

מעמ"ל: קידושין ו,ב: אינה מקודשת. חכמים גזרו משום שדומה לחליפין. הש"ג כתב שמ"מ צריכה גט, ואילו התוס' והרא"ש כתבו שאפקעינהו לגמרי, וכתב הב"ש שכן דעת שאר הפוסקים.

תוס': כתב לגבי אתרוג במעמ"ל שכאן לא צריך לכפול התנאי משום שיש אומדנא דמוכח שנותן על דעת שיחזיר. ב"ש – ה"ה לדעתם בקידושין שהרי לשיטתם הסוגיא עוסקת בלא כפל.

רא"ש: מדובר בכפל, בין באתרוג בין בקידושין.

ב"ש: אם לא כפל היא ספק מקודשת שמא התנאי בטל והמעשה קיים. הב"ח כתב שצריך לכפול והבית הלל הקשה מהתוס', והב"ש יישבו שבא להסביר הטור שמסתמא סובר כרא"ש.

הקנתה לו הטבעת ע"מ שיקדשה בה: מקנה: אינה מקודשת.

קה"י: מקודשת.

להקנות הטבעת בסודר: ש"ג: אינה מקודשת. כיוון שדומה לקנין חליפין.

רש"ך: מקודשת.

ב"ש: הביא שתי הדעות. ובסק"י כתב שלדעת הרמב"ן והרשב"א שהחיסרון במנה אין כאן משכון אין כאן הוא שאגיד גביה, גם כאן אינה מקודשת משום שאגיד גביה. הבית מאיר דחה שכאן לא נותר חוב לבעל ולא אגיד גביה.

בית מאיר: לכו"ע מקודשת, והש"ג עסק בקידש במטבע ולפי שאינו נקנה בסודר הקנין רק יוצר חוב, ואי אפשר לקדש ביצירת חוב.

א. בהנאת השימוש במעמ"ל: עיין בסיכום לסימן כח,יט שלדעת הח"מרי"ו והרמ"א כאן סותרים לפסק העיטור והשו"ע שם לגבי מקדש בטבעת שאולה, ואילו הב"ש יישב שהעיטור עסק בשאל בסתם ולא לזמן קצוב או במקדש בגוף הטבעת ולא בהנאת השימוש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.