פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מב ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר מב ב סעיף ב - המקדש ללא עדים

במסכת קידושין קידושין סה א הגמרא אומרת שאין חוששים לקידושין כשקידש בעד אחד. כששניהם מודים רב יהודה הסתפק ולרב ושמואל היה פשוט שאין חשש קידושין. בסוף הסוגיה שם נחלקו רב כהנא ורב פפא האם יש קידושין כששניהם מודים, ולא נפסקה הלכה. הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש פסקו שאין חוששים לקידושין בעד אחד כלל. מאידך, הסמ"ג והיראים כתבו שראוי להחמיר.

טור, רי"ף, רמב"ם, רא"ש, רשב"א ועוד: כשקידש בעד אחד הקידושין לא תופסים, אפילו אם שניהם מודים. רשב"א ומהרי"ק: הגאונים והראשונים פסקו שאין לחשוש כלל לדעה המחמירה.

☜ כך פסק השו"ע.

תרומת הדשן: אם עד אחד מעיד שהתקדשה בפני שנים חוששים, גם אם העד השני מכחיש. ב"י: הסברא הזאת לא התקבלה, הרשב"א חלק עליה ותרומת הדשן עצמו חזר בו. לכן, אם השני מכחיש, אינה מקודשת.

רמ"א: אין הבדל בין אם העד מעיד לבדו, או שטוען שהיה עמו עד שני.

סמ"ג, רא"ם, מרדכי ותרומת הדשן: חוששים לקידושין וצריכה גט. תשב"ץ ורשב"א: גם לשיטתם צריכה גט רק כששניהם מודים שקידש אותה. אם אחד מכחיש את העד, אין הקידושין כלום - דרכי משה.

☜ כך פסק הרמ"א. במקום עיגון ודוחק יש לסמוך על המקילים. אם קידש בפני שנים אך אחד מהם קרוב, דינו כמו מקדש בעד אחד (במציאות שהשני לא נפסל בגלל הצירוף לקרוב, אם בשעת הראיה לא ראו ביחד [לדעת הרא"ש] או אם טוען שלא ידע שהוא קרוב [לשיטת הרי"ף] - ח"מ) .


⦿ כשיצא עליה קול שמקודשת

מהר"ם: אם בהתחלה יצא עליה קול שמקודשת, ורק לאחר מכן שהקידושין היו בפני עד אחד - צריכה גט.

ראבי"ה: מבטלים את הקול, ואינה צריכה גט.

סעיף ב[edit]

המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קדושין. ואפילו שניהם מודים בדבר (רי"ף,רמב"ם,רא"ש כר"נ קידושין סה,ב) ואפילו קדשה בפני עד אחד ואחר כך קידשה בפני עד אחר, זה שלא בפני זה, אינה מקודשתא (תוספתא). הגה: ויש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד (טור בשם סמ"ג) אם שניהם מודים; אבל אם אחד מכחיש העד, אין לחוש (כך מפרש הרשב"ץ לדעת הסמ"ג). ובמקום עיגון ודוחק, יש לסמוך אדברי המקילין. ואין חילוק בין אומר העד שנתקדשה לפניו לבד, או שאומר שנתקדשה לפני שנים והוא לבד ראה, והאחרים אומרים שלא ראו (ב"י וכן משמע בתשובת הרשב"א). וכן אם קידש לפני שנים, והאחד מהם קרובב, הוי כמקדש לפני עד אחד. וע' לקמן סימן מ"ז סעיף ג'.

המקדש בעד אחד:

קידושין סה,א: אמר רב נחמן אמר שמואל: המקדש בעד אחד - אין חוששין לקידושיו, ואפי' שניהם מודים... מאי הוי עלה? רב כהנא אמר: אין חוששין לקידושיו, רב פפא אמר: חוששין לקידושיו.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,רשב"א,מהרי"ק,שו"ע: אינה מקודשת. כרב נחמן.

סמ"ג,רא"ם,תרוה"ד: חוששים לקידושין. לחוש לרב פפא.

רמ"א: חוששים, ובמקום עיגון ודחק יש להקל.

כשאחד מהם מכחיש העד:

רשב"ץ,רמ"א,נו"ב: לכו"ע אין חוששים. המהרמ"פ חכך להחמיר, ולדעת החכ"צ נשאר בדעתו אך לדעת הח"מ והנו"ב חזר בו.

ב"ח: אם המכחיש טוען להד"ם דוקא הוא לא צריך לחוש אך השני צריך משום שויה אנפשיה, ואם טוען ששיטה אף השני לא צריך לחוש. ואמנם כנגד שני עדים לא טוענים השטאה אך כנגד ע"א טוענים משום שנאמן במיגו שיכל להכחיש העד.

ח"מ,ב"ש: גם בטענת השטאה צריך השני לחוש. גם כנגד ע"א לא טוענים השטאה, ואין מיגו כמו בנסכא. לדעת הח"מ בטענת השטאה גם הראשון צריך לחוש, כיוון שדברים שבלב אינם דברים[1].

כשאחד מעיד שקידשה בפני שניים:

תוס'[2],תרוה"ד: חוששים לקידושין אפילו אם העד השני מכחישו. ומסייגים שבמכחישו חוששים דוקא כשאין חזקת פנויה. תרוה"ד – במקרה שאינו טוען שהיו עוד עדים ונמצא שהעד שהוא מסתמך עליו מכחישו, הדין תלוי במחל' המובאת בסי' יז, לדעת הרמב"ן עדותו בטלה ולא חוששים ולדעת הרא"ש חוששים, ולפיכך לענין קידושין יש להחמיר. בכתובות כג,א נאמר שאם ע"א אומר שנתקדשה וע"א אומר שלא, לכתחילה לא תינשא. וקשה הרי ע"א בערווה אינו כלום. הרמב"ן והרשב"א גורסים שהסוגיא אליבא דרב פפא ומיישבים שרב פפא לשיטתו שהמקדש בע"א חוששים לקידושיו. אמנם התוס' לא גרסו כך, ולדעתם אף החולקים על רב פפא וסוברים שהמקדש בפני ע"א אינו כלום ואין אפי' לחשוש, מודים שאם ע"א טוען שקידשה בפני שניים חוששים לקידושין. גם לדעתם הכלל שאין דבר שבערווה פחות משניים עוסק גם בנאמנות ולא רק בחלות, אלא שמשום חומרת ערווה חכמים חששו לכתחילה לדברי העד[3], ובמקרה שהיה רק ע"א בקידושין לא שייך לחשוש כיוון שהקידושין כלל לא תופסים. ומסייגים התוס' שבמקרה שעד אחר מכחישו אין לחשוש כי נשארת בחזקת פנויה אא"כ הורעה החזקה כגון ששני העדים ראו שזרק הקידושין ומתווכחים העדים למי היה קרוב יותר. רואים מדבריו שרק במקום שדברי ע"א באיסורים היו מתקבלים לאסור יש מקום לחשוש כאן, ומבאר הב"ש שלדעת התוס' הדין שע"א באיסורים אינו נאמן בהכחשה הוא דוקא כשבעל דבר מכחישו משא"כ כשעד אחר מכחישו, שאז יש כאן עד מול עד והולכים אחר החזקה.

שו"ת רשב"א,ב"י,רמ"א: לא חוששים (הרמ"א כתב כן אליבא דמ"ד שאין חוששים לקידושין בפני ע"א). ב"ש – דוקא כשהעד שהוא מסתמך עליו מכחישו. אך אם טוען שהיו עדים נוספים וכ"ש אם אין אף עד שמכחישו מודים שחוששים. צ"ע שהרי כמובא למעלה הרמב"ן והרשב"א הקשו מדוע יש לחשוש הרי ע"א אינו כלום בערוה ותירצו שרב פפא לשיטתו. משמע שלדעתם הסברא שאין לחשוש להלכה היא שהואיל ואין נאמנות לע"א בערווה אין לחשוש כלל, ולפי"ז ה"ה כשאין העד שמסתמך עליו מכחישו ואפי' אם אף עד לא מכחישו כגון שאינו לפנינו או שמעיד שהיו עדים נוספים, אמנם הב"ש מנמקם שלדעתם עד הסומך בדבריו על חברו וחברו מכחישו דבריו בטלים, והעמידו את הסוגיא כרב פפא רק משום שלדברי החולקים צריך שני עדים ונמצא שחייב להסתמך על עדות חברו המכחישו, ולפי"ז כשאינו מסתמך על עד המכחישו מודים שחוששים, ואדרבה לדעתם חוששים אף כשיש חזקת פנויה שהרי לא העמידו הסוגיא דוקא כשאין חזקת פנויה. הח"מ מדייק שמדובר כאן דוקא כשהעד אינו יודע אם גם האחרים ראו אך אם טוען שראו יש לחשוש לקידושין. גם מדבריו משמע שאינם סוברים בצורה עקרונית שאין לחשוש לשום עדות של ע"א. וכן מוכח מהשו"ע מז,ג שכתב שע"א אומר קרוב לה וע"א קרוב לו לא תינשא, אע"פ שכאן פסק בב"י כרשב"א.

א. עדות מיוחדת בקידושין: עיין סיכום כללי בענין עדות מיוחדת בסיכום לסי' יא,א.

ב. אחד מהם קרוב: מדובר באופנים שלא מתבטלת כל העדות מחמת הקרוב. ומבאר הח"מ – לדעת הרי"ף והרמב"ם שנפסלים בשעת ראייה מדובר כשטוען שלא ידע בקורבה ונאמן על כך, ולדעת הרא"ש שכשבאים להעיד מדובר כשבשעת הראייה לא התכוון להעיד. והב"ש כתב שלרא"ש אפילו כשהתכוון להעיד, משום שהעדות בטלה לדעתו רק לענין שאין בי"ד פוסקים על פיהם, אמנם הקידושין חלים משום שבשעת הראייה עדיין לא בטלה העדות, ושוב גם אם יבואו להעיד לא יבטלו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[edit]

  1. עיין שו"ת רעק"א תניינא סי' מה שיש לדחות שהרוצה לקדש מסתמא מקדש כדין בפני שני עדים, וא"כ במקדש בפני עד אחד י"ל שגלוי לכל שלצחוק התכוונו.
  2. כתובות כג,א ד"ה תרוויהו
  3. ומבואר יותר בב"ש מז,סק"ג.