פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכא ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Added credit) |
מ (Updated article link) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
גירשה לאחר ל' יום ובינתיים חלה: '''רעק"א''' – הסתפק אם גם בכך יכשיר הרמב"ם מדאורייתא כיוון שרק בשעת הציווי צריך פיקחות או שמועיל דוקא בממנה שליח משום שהשליח עומד במקומו, אך כשמגרש בעצמו צריך להיות ראוי לגרש בשעת חלות הגירושין. ובתוס' רעק"א על המשנה (גיטין ז,א) כתב בפשיטות שאינה מגורשת. | גירשה לאחר ל' יום ובינתיים חלה: '''רעק"א''' – הסתפק אם גם בכך יכשיר הרמב"ם מדאורייתא כיוון שרק בשעת הציווי צריך פיקחות או שמועיל דוקא בממנה שליח משום שהשליח עומד במקומו, אך כשמגרש בעצמו צריך להיות ראוי לגרש בשעת חלות הגירושין. ובתוס' רעק"א על המשנה (גיטין ז,א) כתב בפשיטות שאינה מגורשת. | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/ | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־14:07, 19 במאי 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
היה בריא בשעה שצוה לכותבו, ואח"כ אחזו החולי, אין כותבין אותו בעודו בחליו (כר' יוחנן בגיטין ע,ב). ואם כתבוהו ונתנוהו קודם שיבריא, אם הוא חולי דסמיה בידן, הרי זה פסול (ע"פ רמב"ם); ואם לאו, אינו גט (ע,ב). הגה: אבל לאחר שנתרפא, כותבין ונותנין, אפילו מיחה בחליו שלא ליתנו (טור,גמ').
בריא שציווה ואח"כ חלה: רמב"ם,ב"ח: פסול מדרבנן. הב"י ביאר שכיוון שר"ל נחלק על ר' יוחנן והכשיר רצה הרמב"ם להקטין המחלוקת ולומר שר' יוחנן פסל רק מדרבנן, אך הקשה על הרמב"ם שאף ר"ל הכשיר רק משום שיש בידינו תרופות ולכן דומה לישן ולא לשוטה, ולפי"ז כשאין בידינו תרופות יש לדמות לשוטה ובשוטה אינו כלום. הח"מ מיישב שמדאורייתא שעת האמירה קובעת ולכן מגורשת לכו"ע, ובדרבנן נחלקו ר"ל ור' יוחנן, ולדעת ר' יוחנן אין חילוק בין אם יש בידינו תרופה או לא.
ש"ג,טור: אינו כלום אפילו מדאורייתא. הב"ש סק"ה מסתפק אם דוקא חולה בשעת כתיבה פסול מהתורה אך בשעת נתינה פסול רק מדרבנן או שאין הבדל, ורעק"א כתב שאין הבדל שהרי סברתו היא שבכל שליחות צריך שבשעת הביצוע יהיה בכח המשלח לעשות הדבר בעצמו.
שו"ע: אם יש בידינו תרופות למחלתו פסול ואם אין אינו כלום[1].
ח"מ,ב"ש: נטו לדעת הרמב"ם, אך לא למעשה. הח"מ סיים שעדיין צ"ע למעשה, וכן הב"ש סק"ה כתב שאין להקל.
ראוי לנתינה בשעת כתיבה: רעק"א – הסתפק אם הרמב"ם הכשיר מדאורייתא גם כשלא ציווה בתחילה "כתבו ותנו" אלא רק "כתבו" וחלה וכתב הסופר בעת חוליו ואח"כ נשתפה ונתן, או שמא צריך שבשעת הכתיבה יהיה ראוי לנתינה.
גירשה לאחר ל' יום ובינתיים חלה: רעק"א – הסתפק אם גם בכך יכשיר הרמב"ם מדאורייתא כיוון שרק בשעת הציווי צריך פיקחות או שמועיל דוקא בממנה שליח משום שהשליח עומד במקומו, אך כשמגרש בעצמו צריך להיות ראוי לגרש בשעת חלות הגירושין. ובתוס' רעק"א על המשנה (גיטין ז,א) כתב בפשיטות שאינה מגורשת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מלשון הב"ש משמע שהשו"ע סובר כן בדעת הרמב"ם, אולם בב"י מבואר שדחוק לומר כן ברמב"ם שהרי במקום קורדייקוס כתב מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו ולכך אין בידינו תרופות, ויתכן שבכל זאת מסתבר שידחוק כן אף ברמב"ם.