פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכב ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
אמר להם: כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך לה, וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט פסול או בטל, אין כותבין גט אחר עד שימלכו בבעל. ואם לא נמלכו בו וכתבו גט אחר כשר ונתנוהו לשליח ונתנו לה, הרי זו ספק מגורשת (גיטין סג,ב ע"פ רמב"ם). הגה: וי"א דכל שנמצא הגט בטל או פסול כותבין גט אחר, אלא שאם נאבד מיד השליח דינו כמו שנתבאר (ע"פ רש"י,טור). וכל זה שאמר להם לכתוב וליתן, אבל נתן לשליח גט להוליכו ונמצא פסול, פשיטא שאינן יכולין לכתוב אחר בלא רשות שלוא (נ"י בשם תשובת הרשב"א וכן משמע מתשובת הרמב"ן סי' קמ"ה).
גיטין סג,ב: בעא מיניה רבא מרב נחמן: כתבו ותנו לשליח, מהו? סלוקי סליק להו, או דילמא לטירחא דידהו חייש? א"ל רבינא לרב אשי: ויוליך לה, מהו? תיקו.
רי"ף: הספק הוא אם רשאים העדים להוליך הגט עד לאשה או שיכולים רק ליתנו לשליח.
רש"י,רמ"א: הספק הוא אם נתנו לשליח ואבד, האם רשאים לכתוב ולתת גט חדש במקומו או שכבר נגמרה שליחותם. העיטור כתב שכן כתב גם הרי"ף בתשובה.
רמב"ם,שו"ע: הספק הוא אם נתנו לשליח ונמצא פסול, האם רשאים לכתוב ולתת גט חדש במקומו או שנגמרה שליחותם.
ב"י,רמ"א: לדעת רש"י הספק הוא רק באבד אך בנמצא פסול ודאי רשאים, ולדעת הרמב"ם הספק הוא רק בנמצא פסול אך באבד ודאי אינם רשאים. סברת החילוק היא שבנמצא פסול מתברר שהיה כבר פסול בעת שליחותם ואילו באבד לאחר שנתנו נוצרה הבעיה רק לאחר שסיימו שליחותם. הספק בנמצא לפי הרמב"ם הוא שמא כיוון שלא שלחם לבצע את הנתינה לאשה שהיא מעשה הגירושין לא תלויה שליחותם בכשרות הגט.
רי"ו ע"פ ב"י: רש"י והרמב"ם לא נחלקו, ולדעת שניהם הספק הוא גם באבד וגם בנמצא פסול.
רי"ו ע"פ ב"ש,ב"ש: הרמב"ם מודה לרש"י שהספק הוא רק בנוצר הפסול לאחר שנתנו לשליח, ועסק בנוצר פסול לאחר הנתינה ולא בנמצא אז פסול שהיה קיים כבר קודם, ובמקרה שנמצא פסול קדום לכו"ע רשאים. לפי"ז גם לרמב"ם תלויה שליחותם בכשרות הגט, אלא שכאן הפסול נוצר לאחר שסיימו שליחותם. הטור כתב בדעת רש"י שהספק הוא רק באבד ולא בנמצא, וא"כ הבין כב"י או כב"ש ולא כרי"ו ע"פ הב"י.
האם הוכרע להלכה הספק הראשון – כשלא אמר "ויוליך לה"?
טור: הוכרע שנגמרה שליחותם ואינם רשאים. כן פשט הטור וכן ביארו הח"מ. הח"מ ביאר שפסק כן ע"פ שיטת הגאונים שיש לפסוק תמיד כ"אם תמצא לומר", והט"ז ביאר שהבין שרבינא בא לומר שרבא לא נסתפק במקרה הראשון אלא במקרה שאמר שאמר "ויוליך לה".
רמב"ם: כתב רק הספק השני. הב"י ביאר ששני הספקות לא נפשטו ותמה מדוע לא הביא גם את הספק הראשון. הח"מ כתב שאולי סובר כטור שהוכרע הספק הראשון, וכתב רק השני וממילא מדוייק שדוקא בכך יש להסתפק ולא בראשון. הלח"מ ביאר שהספק הראשון הוכרע שלא נגמרה שליחותם ולכן רשאים. לדעתו האת"ל הפוך מרש"י, כלומר את"ל שלא נגמרה יש להסתפק באמר "ויוליך לה". הח"מ הביא את כל התירוצים.
ב"י,ב"ש: גם הספק הראשון לא הוכרע. הב"י כתב שכן גם דעת הטור. הב"י כתב שדברי הגאונים הם רק כשהגמ' מפרשת "אם תמצא לומר", אך כשאינה מפרשת גם לדעתם אין לפסוק כאת"ל אף אם האיבעיא השניה היא באמת באת"ל. הב"ש כתב שלדעת הרא"ש לא פוסקים כגאונים.
א. שליח הולכה בלבד: ב"ש – הטעם שאינם רשאים הוא שעשאו שליח רק לגט זה, ואפילו לא פירש ששולחו לגט זה אלא שלחו סתם ומסר לידו גט זה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.