פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
ישראל שהמיר, או שהוא מחלל שבתות בפרהסיא, הרי הוא ככותי לכל דבריו (רמב"ם).
ב"ש – טעם הפסול במומר אינו ממש כמו נכרי מטעם כריתות שהרי הוא בן כריתות אלא פסול מטעם שכותב על דעת עצמו ולא לשמה.
כשגדול עומד על גביו: מ"מ,ב"ש – אין כתיבת הנכרי והמומר ודאי לא לשמה אלא ספק שמא כתבו על דעת עצמם ולא לשמה. הב"ש הסתפק שמא אף כשאין גדול עומד ע"ג הוי ספק, אך במסקנת דבריו מוכח שנוקט להלכה שודאי לא הוי גט[1].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כך ביאר מחצית השקל, שהרי בסיכומו ההלכתי כתב הב"ש שהוי ספק רק לגבי גדול עומד ע"ג.