פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכד ב

סעיף ב[עריכה]

כותבין הגט על דבר שיכול להזדייף^א (כר"א בגיטין כא,ב), והוא שיתננו לה בעדי מסירה^ב (כב,א). כיצד, כותב על הנייר המחוק ועל הדפתרא (משנה כא,ב) ועל החרס ועל העלין ועל יד העבד ועל קרן הפרה, ומוסר לה העבד והפרה או שאר דברים בפני עדים. אבל לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ויתן לה, ואם כתב וחתך ונתן לה, אינו גט, משום דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לנתינה (משנה יט,א). הגה: וכותבין על כל דבר תלוש (טור); וי"א דוקא בדבר שהוא של קיימא, אבל אם כתב בעלה של בצלים או ירקות וכדומה לזה, פסול^ג (הר"ן פ"ב,תוספתא, דלא כרי"ף,רמב"ם,רא"ש). ולכתחלה יש לכותבו על קלף מתוקן לספר תורה, תפילין ומזוזות, אבל לא בעינן מעובד לשמו; אבל אין עכוב בדבר זה (כמ"ש בסדר גיטין) ואפילו אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר^ד, בכל כתב, כשר (גם זה שם, וע"ל ריש סימן קכ"ו).

א. דבר היכול להזדייף: עיין בסי' קכה,טו שלכתחילה איננו מכשירים דבר היכול להזדייף ע"י עדי מסירה אלא רק במקום עיגון.

ב. עדי חתימה: רמב"ם,שו"ע: גט על דבר היכול להזדייף כשר אם נותנו בעדי מסירה.

טור: אך בעדי חתימה פסול אף אם הם לפנינו ומעידים שלא נעשה בו זיוף.

ב"י א: הטור כתב כן לשיטת הרא"ש שגם לר"א אם ידוע שלא היו עדי מסירה הגט פסול, אך לרמב"ם וסייעתו שכשר, מועיל כאן גם עדי חתימה. אך הב"י התקשה לפי הסבר זה, מדוע הטור לא הביא גם את דעת הרמב"ם, ונראה שלפיכך הב"ש לא הביא הסבר זה (והח"מ הביאו), וא"כ להלכה צריך דוקא עדי מסירה.

ב"י ב: פסול גם לרמב"ם, כי בגלל שיכול להזדייף הוי כמזוייף מתוכו. הח"מ והב"ש ביארו שלא הוי מזוייף ממש הואיל וניכר הדבר ולכן אם יבואו עדי מסירה כשר, אך בכל זאת פסול לענין שלא יועילו עדי חתימה ללא עדי מסירה.

ב"י ג: פסול גם לרמב"ם, משום גזירה שמא יתירוה להינשא ע"פ עדים שיכירו חתימות עדי החתימה ולא ע"פ עדי החתימה עצמם, ואז קיים חשש שנעשה בו זיוף ולא ידעו מכך.

ח"מ: עדיין קיים הבדל בין הטור לרמב"ם ולשו"ע. לדעת הרמב"ם והשו"ע הצריכו עדי מסירה ולא עדי חתימה דוקא בשעת המסירה אך בשעה שבאה להוכיח שהתגרשה כדי להינשא מספיק שתביא עדי חתימה שיעידו שלא נעשה זיוף (וע"כ שנמסר לה בעדי מסירה נאמנת כשיוצא מתחת ידה), ואילו לדעת הטור גם בכך צריכה דוקא עדי מסירה. דקדק כן מכך שהטור כתב "שיהיו עדי המסירה לפנינו", משמע שמדובר על השעה שבאה לפנינו, ואילו השו"ע שינה וכתב "יתננו לה בעדי מסירה" ועוסק בשעת המסירה.

ב"ש: גם לדעת הרמב"ם והשו"ע הצריכו דוקא עדי מסירה אף בשעה שבאה להינשא. למד כן מהסברו השלישי של הב"י, שהרי גם בשעה שבאה להוכיח שהתגרשה ולהינשא קיים החשש שמא יבואו להכשיר גם בעדים אחרים שרק יקיימו את חתימתם ולא ידעו אם נעשה בו זיוף.

ג. דבר שאינו מתקיים: תוספתא,ר"ן,רמ"א: אינו כשר.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: כשר. המ"מ ביאר שלפי התוספתא עלה של זית כשר רק אם קרעו, וא"כ הבבלי שלא הזכיר זאת חלוק. הראשונים והשו"ע לא הביאו תוספתא זו.

ד. נייר: רמ"א: לכתחילה עדיף קלף ולא נייר.

ב"ח,ט"ז,גט פשוט,ישועות יעקב: נייר כשר לכתחילה. ט"ז – עדיף לכתוב על ניירות שלנו משום שהם פחות מזדייפים הואיל ואינם עבים כקלף ואי אפשר לגרדם. ובפת"ש קל,סק"ו כתב סברא להחמיר בנייר, הואיל ומיוצר ומחובר בידי אדם יש לדמות לשני קלפים המחוברים בדבק שפסולים משום "ספר אחד אמר רחמנא ולא שניים", אולם מעיקר הדין כשר כיוון שפנים חדשות באו לכאן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.