פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכה טז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכה טז

סעיף טז[עריכה]

לא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל, שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה (רמב"ם). הגה: רגלי ה"א וקו"ף שנוגעין, יש לפסול אפילו בדיעבד (ת"ה סימן מ"ח ובפסקיו סימן מ"ה). מיהו אם תינוק יכול לקרותו, יש מכשירין במקום עיגון (מהרי"ק שורש ע"א). ולכתחלה אסור להפריד בסכין, אלא יכתוב גט אחר (שם שורש צ"ח). ודוקא שלא במקום עיגון, אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון, יתקן^א (סברת הרב). ועיין באורח חיים סימן ל"ב כיצד יתקן. ועיין סימן קכ"ו סעיף מ"ח. ואם צריך לתקן אותיות, כגון שלא נוגעים במקום שראוי ליגע או שהיו קצרים וצריך להאריכן, יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל (בהגהות סדר גיטין בקבלה בשם מהרי"ו כן מ"כ בשם מהר"ם מאור עינים), או לכל הפחות קודם החתימה^ב (מהר"ם פאדוואה). וצריך ליזהר שיגע כל מה שראוי ליגע, ושלא יגע מה שראוי שלא יגע, כספר תורה ותפילין ומזוזות (בסדר גיטין וכן משמע בהגהות מרדכי דגיטין). ואם אינו נוגע מה שראוי ליגע, כגון יו"ד שאחורי הצדי"ק ויו"ד שבאל"ף וכיוצא בזה, י"א דאפילו תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו, פסול אפילו בדיעבד (בת"ה ובפסקיו סימן מ"ג). וי"א דבמקום עיגון יש להכשיר בכי האי גוונא^ג. ואם הוא בטופס הגט, אפילו בלא עיגון יש להקל (ב"י). כתב למ"ד אל"ף של ישראל ביחד, י"א דכשר אם הוא בטופס (תשובת הרא"ש); ובמקום עיגון יש להקל. היה קוצו של יו"ד שעל האל"ף נוגע גם מלפניו כזה, כשר^ד (מ"כ בשם מהר"י מרפורק). נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאס"ן, עד שנראין כדבוקין ומכל מקום נראה שאין האותיות נוגעין, כשר (מ"כ בשם מהר"י ברי"ן).

א. רגלי ה ו-ק הדבוקים לגג:

תרוה"ד: פסול אפילו אם תינוק יכול לקרותו.

מהרי"ק: אם תינוק יכול לקרותו אזי במקום עיגון יש להכשיר, שאם כבר נתן כשר ואם לא נתן יכול לתקן ולהפריד.

רמ"א: הביא שתי הדעות. ב"ש – הרמ"א מכשיר (למ"ד) במקום עיגון דוקא אם כבר נתן. בכך מיישבו מדבריו בסע' ו שהתיר במקום עיגון דוקא לתקן ולא לתת בלי לתקן.

שו"ע קכו,מח,ב"ש: כשר במקום עיגון. ב"י^[1],ב"ש – או אם כבר נתן. ולגבי לתקן, נראה מהב"ש – שהשווה בין דין ה ו-ק לדין אותיות דבוקות^[2] – שלדעת השו"ע מותר בכל מקרה; לדעת הב"ש מותר בשעת הדחק; ולדעת הרמ"א דוקא בקיום ג' התנאים: א. שעת הדחק. ב. ברצון הבעל. ג. קודם שחתמו עדים. ראה רמ"א סע' ו. המשאת בנימין פסק לגבי אותיות דבוקות כשו"ע שמותר אפילו שלא במקום עיגון ואילו כאן פסק כרמ"א שמותר רק במקום עיגון, משום שכאן התיקון נעשה בגוף האותיות ולכן חמור יותר. ואילו הנחלת שבעה הקל גם כאן.

טעות גדולה: ח"מ – במקום עיגון מותר לתקן אף טעות גדולה כגון שינוי שם, ויתן בעדי מסירה משום שכשיש מחק יכול להזדייף.

ב. אותיות שבורות או קצרות – לפני שחתמו העדים:

סדר גיטין,רמ"א: לכתחילה ישלים ויתקן קודם שכותב "כדת משה וישראל".

מהר"ם פדאווה,רמ"א: ובדיעבד עד שיחתמו העדים. ט"ז,ב"ש – אפילו אם אינו שעת הדחק. הטעם שלכתחילה עדיף לפני "כדת משה וישראל" הוא כדי שלא יהא מחוסר מעשה בין הכתיבה לנתינה, אולם בשונה מהפרדת אותיות דבוקות כאן אין זה תיקון כל כך ולכן בדיעבד יכול עד החתימה גם ללא שעת הדחק. וסייגו הח"מ והב"ש שמותר דוקא לסופר הבעל או שיצווה כעת הבעל.

ג. אותיות שבורות או קצרות – אחרי שחתמו העדים:

תרוה"ד: אפילו כשתינוק יכול לקרוא פסול אף בדיעבד.

שו"ע קכו,מז: במקום עיגון יש להכשיר.

רמ"א: כאן הביא שתי הדעות, אולם בסי' קכו,מז לא השיג על השו"ע שהקל במקום עיגון, ומשמע שכך מכריע^[3]. ב"ש – הרמ"א מכשיר במקום עיגון דוקא אם כבר נתן.

בטופס: שו"ע קכו,מז,רמ"א כאן: כשר אף שלא במקום עיגון. ב"ש קכו,סק"מ – אע"פ ששינוי הגט פוסל אף בטופס כאן אף אם נשתנתה המילה כגון שרגל הה"א נדבקה ונעשה חי"ת אין זה שינוי הגט אלא שינוי המילה.

ד. קוצו של יו"ד: הח"מ הקשה שאו"ח סי' לב נפסק לגבי תפילין שפסול, וכתב שאין לסמוך על קולא זו אלא במקום עיגון. הב"ש יישב ששם מדובר שהיו"ד עצמה נוגעת ואילו כאן רק הכפיפה שבצד שמאל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]