פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קלב ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קלב ד

סעיף ד[עריכה]

המביא גט ונפל ממנו במקום ששיירות מצויות, או אפילו במקום שאין השיירות מצויות, ובעיר שנכתב הגט הוחזקו שנים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוים^א (רי"ף ורא"ש כל"ב דר' זירא בגיטין כז,ב), אם מצאו לאלתר שראה שלא עבר שום אדם שם משעה שנפל עד שמצאו (רי"ף ורא"ש כל"ק ברשב"א), או אפילו לא מצאו לאלתר ויש לו סימן מובהק או טביעות עין בגט, או אפילו אין לו סימן וטביעות עין בגט אלא שמוצאו בכלי שהיה בו הגט ויש לו סימן או טביעות עין בכלי^ב ויודע שלא השאילו לאחר או שמצאו קשור בכיס או בארנקי או בטבעת שחזקת כלים אלו שאינו משאילם לאחרים, או שמצאו בביתו בין כליו, כשר, ולא חיישינן שמא אחר הוא. אבל אם אינו יודע אם עבר אדם שם, ואין לו טביעות עין וסימן בכלי ולא בגט, חיישינן שמא לא זה הוא הגט שנאבד לזה (גיטין כח,א), ואפי' אם עדים מעידים שהאחר שהוחזק בשמו של זה לא היה בעיר כשנכתב (יבמות קיז,א). וכן אם ראה שעבר אדם שם, אפילו לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון, חיישינן^ג (גיטין כז,א), אפילו היה עובד כוכבים שעבר שם (ירושלמי), אא"כ עדי הגט אומרים: מעולם לא חתמנו על גט אחר ששמו כשם האיש הזה. אפי' מעידים בפירוש שזה היא חתימת ידם, כגון שאין הגט עתה בפנינו, כשר, וכגון דאיכא עדים דלא איתחזק אנשים ששמם כשמם של אלו (העדים). אבל יש עדים אחרים ששמם כשם אלו, חיישינן, עד שיעידו שזה היא חתימת ידם (רמ"ה) או שיאמרו העדים: אנו מכירים הגט שיש לנו בו סימן מובהק שיש בו נקב בצד אות פלוני (כז,א). ואפילו אינם אומרים הסימן עד אחר שיראו אותו. ואם התובעו אומר הסימן, אינו מועיל, אלא א"כ יאמר אותו קודם שיראה הגט, אבל בטביעות עין אין מחזירין אותו לתובעו, שאין מועיל טביעת עין להכשירו אלא כשמוצאו אותו בעצמו שאבד לו (תוס',רא"ש). ואם לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירות, מחזירין אותו בלא סימן, אפי' שהה כדי שיעבור אדם שם (ל"ב דר' זירא). ויש שפסקו שאם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות, אפילו מצאו לאחר זמן מרובה, לא חיישינן שמא אחר הוא, אפילו הוחזקו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים (ר"ח,בה"ג ורמב"ם כרבה). ואם אבד במקום שהשיירות מצויות, אם מצאו מיד ועדיין לא שהה אדם שם מהעוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש בו טביעת עין בארכו ורחבו של גט שהיה כרוך, הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו. ואם הוחזקו באותו המקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוין, אם אבד במקום שהשיירות מצויות, חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם אף על פי שלא שהה. אבל אם לא עבר אדם שם, הרי הוא בחזקתו (רמב"ם). הגה: י"א שאם הוזכר שם העיר בגט, אין לחוש לשיירות מצויות, דאין חוששין לשני עיירות ששמם שוה^ד (תשובת הרא"ש כלל נ"א).

גיטין כז,א: משנה: המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול. מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אם מכירו כשר. גמרא: ורמינהו מצא גיטי נשים... הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה? אמר רבה לא קשיא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות, ואפילו במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת... ר' זירא... משני כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות. איכא דאמרי והוא שהוחזקו הוא דלא ליהדר והיינו דרבה, ואיכא דאמרי אף על גב דלא הוחזקו לא ליהדר ופליגא דרבה... רבי ירמיה אמר כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון... רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלונית... תנו רבנן איזהו שלא לאלתר?... רבי שמעון בן אלעזר אומר כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם ויש אומרים שלא שהה אדם שם.

בה"ג,ר"ח: הלכה כרבה שמספיק תנאי אחד להכשיר, ולפיכך במקום שאין השיירות מצויות או כשלא הוחזקו כשר.

רא"ש: הלכה כר' זירא בלישנא השניה ולדעתו צריך את שני התנאים להכשיר, ובאחד מהם פסול אא"כ ראה שלא עבר שם אדם, וכשאף תנאי לא מתקיים פסול אפילו ראה שלא עבר שם אדם. את שיטת הרי"ף הסביר הר"ן בביאורו הראשון כדעת הרא"ש ואילו בביאורו השני הסבירו כדעת הרמב"ם.

רמב"ם: הלכה כר' זירא בלישנא השניה ולדעתו הדין תלוי בשיירות, שאם אינן מצויות כשר ואם מצויות פסול אא"כ ראה, ובכך יש חילוק, שאם יש תרתי לרעותא וגם הוחזקו שני יב"ש אנו מחמירים במחלוקת לגבי גדר לאלתר ומכשירים רק כשראה שלא עבר אדם, ואילו כשלא הוחזקו מספיק שראה שלא שהה אדם.

שו"ע: סתם כרא"ש וי"א כרמב"ם.

ב"ש: מכריע כרמב"ם. משום שזו דעה ממצעת בין הבה"ג ור"ח לבין הרא"ש.

סימן בחפיסה וטביעות עין בגט:

רמב"ם: צריך את שני התנאים כדי להכשיר, וטביעות עין לבדה מועילה רק לת"ח. גורסים במשנה "מצאו בחפיסה אם מכירו כשר".

רשב"א,רא"ש,ר"ן: מספיק אחד מהתנאים. גורסים "או מכירו". גם עמי ארצות בקיאים בטביעות עין אלא שאינם נאמנים אך כאן אין בעיה של נאמנות, לדעת המ"מ משום שע"א נאמן באיסורים^[1] ולדעת הרשב"א, הרא"ש והר"ן בגלל שיש לו מיגו שלא אבד לו לעולם, ואת הסברם הביא הב"ש, ונפק"מ שאם יש עדים שאבד לא יהא נאמן לשיטתם. הר"ן מבאר שאינו נאמן בלי המיגו כי חוששים שהשליח ישקר שמא יפסיד שכרו, והרשב"א מנמק שהשליח אינו רוצה שתהיה לו תרעומת משולחו ולפי"ז יש לחשוש אף בנשלח בחינם. הב"ש מוסיף שאם הבעל איבד אינו נאמן כי חוששים שמשקר משום שכר הסופר. ראה לקמן לגבי 'עדים המעידים שחתמו רק על גט אחד' שאיננו חוששים שאדם ישקר במזיד ויקלקלה אלא שבמקרים אלו חושב שבאמת הגט שלו כי אינו חושש שנפל מאחר ולכן יאמר שמכירו אף שאינו מכירו.

שו"ע: סתם כרשב"א והרא"ש וי"א כרמב"ם.

ב"ש: פסק כרא"ש. לפי שכן סוברים רוב הפוסקים.

לאלתר: רא"ש,רשב"א: פסקו כלישנא הראשונה – כל שראו שלא עבר שם אדם.

רמב"ם: במקרה שהוחזקו כשר רק אם ראו שלא עבר שם אדם, ובמקרה שלא הוחזקו מספיק שראו שלא שהה שם אדם. כמבואר לעיל, לשיטתו מדובר כאן דוקא בשיירות מצויות, אחרת כשר אף לאחר זמן. את שיטת הרי"ף הסביר הר"ן בביאורו הראשון כדעת הרא"ש ואילו בביאורו השני הסבירו כדעת הרמב"ם.

שו"ע: סתם כרי"ף וי"א כרמב"ם.

עדים המעידים שחתמו רק על גט אחד:

רש"י: מועיל דוקא כשמכירים את הבעל ומעידים שכתבו עבורו.

תוס',רא"ש,רמב"ם,שו"ע: אף כשאינם מכירים. מספיק שיעידו שחתמו רק על גט אחד, והבעל נאמן לומר שהם היו עדיו. אינו חשוד לשקר ולקלקלה, ודוקא בטביעות עין אינו נאמן כאשר אחרים מצאוהו משום שאנו חוששים שיסבור שהוא שלו לפי שאינו יודע שיש יב"ש נוסף. הב"ש מבאר שהטעם שאינו נאמן גם באמירת סימן לאחר שראה הגט משום שגם בכך יש לחשוש שהוא סבר שודאי הגט שלו וכנראה נעשה הסימן אחר שאבד.

א. שמות נשותיהם שווים: ב"ש – הקשה מהרמ"א בסי' קלו,ו שכתב שאם שמות האנשים שווה יש לעשות סימן גם אם שמות נשותיהם שונה, והטעם הוא שחוששים שמא אחד מהם עבר על תקנת ר' גרשום וקידש אשה נוספת במקום אחר ושמה שווה. ותירץ שלכתחילה יש לכתוב אמנם אם לא כתבו ונפל ומצא כשר ולא חוששים לכך.

ב. סימן בכלי: תוס': לא מספיקה ידיעתו שאבד בזמן שהיה בכלי אלא צריך סימן בכלי.

ב"ח,ב"ש: אך מספיק סימן אמצעי ולא צריך מובהק. הב"ש מנמקו שהידיעה שהיה בכלי גם נחשבת כסימן אמצעי, ושני סימנים אמצעיים נחשבים כאחד מובהק, כמבואר בסי' יז.

ג. ראה שעבר אדם: טושו"ע: פסול אפילו לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יב"ש.

ב"ח,ב"ש: כוונתו "או הוחזקו", אך אם שני התנאים להכשיר מתקיימים כשר אפילו ראה שעבר אדם. הב"ש הקשה שאין מקור לחומרא זו^[2].

ט"ז: כוונתו "וגם הוחזקו". כאשר רואה שעבר אדם גרע ממקום שהשיירות מצויות ולא ראה אם עברו או לא לפי שכאן ודאי עבר.

ד. שתי עיירות ששמם שווה: רמ"א: אין חוששים לכך. כתב כן בשם שו"ת הרא"ש, והב"ש פירשו באופן אחר.

ב"ש,גר"א: חוששים לכך. מדברי הטושו"ע "ובעיר שנכתב הגט הוחזקו" מוכח שהחשש באין שיירות מצויות הוא שמא יש בעיר הכתיבה עוד יב"ש אך אינו חושש שמא יש בעיר אחרת, וא"כ על-כרחך שעוסק במקרה שנכתב שם העיר בגט, ובכל זאת כשיש שיירות מצויות חוששים, וצריך לומר שחוששים שמא יש עיר אחרת ששמה זהה. וכן מוכח מהגמ' האומרת שחוששים לשני שוירי (ואמנם שם הוחזקו שני שוירי אך כתבו שם גם את שם הנהר ושני שוירי עם אותו נהר לא הוחזקו).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]