פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קלט טו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קלט טו

סעיף טו[עריכה]

היה ידה קטפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ, אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח, הרי זו מגורשת. ואם לא נח בתוכן, אלא נתגלגל מיד מתוכה לחוצה להן, הרי זו ספק מגורשת. נפל לתוך הים או לתוך האש, אינה מגורשת; והוא שתהא על גבי המים או סמוך לאש, שמתחלת נפילתו, לאיבוד היה עומד (גיטין עח,ב). הגה: וכל זה שאינה עומדת ברשותה, אבל אם עומדת ברשותה, אף על פי שנפל מידה ונתגלגל חוץ לארבע אמות, מגורשת, דהא לא נתגלגל רק לרשותה (ר"ן). מיהו לדידן דאין מגרשין על ידי רשותה, כמו שנתבאר, אם נפל הגט מידה צריך לגרש שנית. ועל כן תגביה האשה ידיה בשעה שמקבלת גיטה, שלא יפול מידה. גם יהיו ידיה גבוהות מן הארץ ג' טפחים (ג"ז בסדר גיטין).

אויר חצר וד' אמות:

גיטין עח,ב: אמר רב יהודה: היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה, אף על פי שהגיע גט לידה - אינה מגורשת. אמאי? הא כי נפיל - בארבע אמות דידה קא נפיל! בדלא נח. ותיגרש מאוירא דארבע אמות! תפשוט דבעי רבי אלעזר: ארבע אמות שאמרו, יש להן אויר או אין להן אויר? תפשוט דאין להן אויר? הכא במאי עסקינן - בעומדת על גב הנהר, דמעיקרא לאיבוד קאי.

ב"מ יב,א: בעי רבא: זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו? אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי, או לא?

ר"ן: ברשות של אדם אויר ודאי קונה משום שיש לו מתהום ועד רום רקיע, אך לגבי ד' אמות הגמ' מסופקת אם תיקנו לו גם אויר. הד"מ והב"ש מבארים שמדובר כאן (בגיטין ובשו"ע) באויר שסופו לנוח אלא שאח"כ היתה סיבה שגרמה לו להמשיך להתגלגל, ובכך בחצר ודאי קנה ובד' אמות ספק, אמנם בב"מ (ובסע' ח) מדובר באינו עומד לנוח ובכך הגמ' הסתפקה בחצר, ולדעת הרמב"ם הסיקה שאינו קונה ואילו לדעת הרמב"ן והרשב"א הספק לא נפשט.

האם מספיק קנין או שצריך 'בידה'?

תו"ג – סודר ואגב לא מועילים בגט כמוכח מב"ב קנא,ב שנאמר שגט לאו בר קנין הוא, וכן בגיטין עז,ב רש"י פירש שקונה הגט בקנין אגב ודחאו הר"ן שצריך "בידה", אמנם הגבהה או משיכה ודאי מועילים, שהרי אם נאמר שקונה רק מטעם יד יצטרך להיות הגט כולו מקופל בתוך ידה כמו שאי אפשר לקנות חפץ שרק חציו בחצר. זהו הטעם שהרמ"א הצריך להגביה ג' טפחים, שהרי מבואר בתוס'^[1] שיד קונה גם למטה מג' טפחים אלא שכיוון שלא כל הגט בתוך ידה קונה מטעם הגבהה ולפיכך צריך מעל ג' טפחים. ונראה שכשמגרשה בעל-כרחה מועיל רק חצר אך קנין הגבהה לא לפי שצריך כוונת קנין לכך, ונראה שזה הטעם לנאמר ברמ"א סע' יד שנוהגים להצריכה להכניס הגט תחת בגדיה. עוד נפק"מ שבקנין מועיל חזרה תוכ"ד, וא"כ בהגבהה צריך שלא תחזור תוכ"ד.

האם צריך שכל הגט יהיה בידה?

תו"ג: מטעם יד צריך, אמנם כשמתגרשת מדעתה יכולה לקנות בהגבהה ואז לא צריך.

רעק"א: הירושלמי הסתפק בכך ולפיכך יש לחוש. לדעתו צריך גם כשקונה מטעם הגבהה.

פת"ש: הרמ"א בסי' קלו,א הזכיר שנוהגים לכפול הגט בתוך היד, אולם מכיוון שנוהגים היום להצריכה להכניס הגט תחת בגדיה, שוב אין בכך צורך מדינא אלא רק חומרא, ומכיוון שכמה דורות לא נהגו להקפיד בכך במקומנו אין לעשות כך כי בדבר שהוא חומרא בעלמא יש לחוש שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים^[2].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]