פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמא יא: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמא יא

סעיף יא[עריכה]

אין שליח הולכה צריך עדים, אם הודו השליח והמשלח (רמב"ם). ואם המשלח כופר, הרי זה ספק^א (הגה"מ). ויש אומרים ששליח הולכה צריך למנותו בעדים^ב (ר"י,רא"ש). הגה: מיהו השליח נאמן לומר שעשאו בעדים, ואין צריך עדות על כך^ג (ר"י ח"ג). ונוהגין להצריך הרשאה^ד ועדים על הרשאה שנעשה שליח (סדר גיטין). ועיין לקמן סעיף כ"ד.

א. הבעל כופר: הגה"מ,שו"ע: אם הגט לא ביד השליח הריהי ספק מגורשת.

ב"ש: מדובר שהשליח מסר הגט לידה בפני עדי מסירה ולא אמר בשעת המסירה שהוא שליח וכעת העדים בפנינו והגט נקרע. כיוון שאם מדובר שהגט ביד השליח או ביד האשה הרי אין הבעל יכול להכחיש כשאינם בעיר אחת (לפי הרי"ף, הרשב"א והרמ"א בסע' נה הסוברים שהסוגיא עוסקת גם בשליח הולכה), וכן מדוייק מדברי הגה"מ, ואם מדובר שהגט נקרע היא ספק מגורשת גם כשהבעל מודה. ואם הגט נקרע אך בשעת המסירה לאשה אמר שהוא שליח שוב לא נאמן הבעל להכחישו.

הבעל טוען שממנו נפל: רא"ש: נאמן אפילו כשהגט ביד השליח. אפילו רב חסדא מודה, כיוון שכאן טוען שכלל לא עשאו שליש ולא האמינו מעולם.

רשב"א: אינו נאמן. כיוון שזו טענה גרועה. הב"ש מוכיח שכן גם דעת הגה"מ, ושואל מדוע בטענת פקדון אין הבעל נאמן כאשר הגט ביד השליח במיגו דטענת ממני נפל, ועונה שהשליש נאמן כשני עדים ולכן נאמן אפילו כנגד מיגו^[1].

ב. עדים על מינוי השליח: לדעת הרמב"ם גם עדי חתימה כרתי ולכן אין צורך בעדי חלות על המסירה, ואף במקרה שאין עדי חתימה שאז צריך עדי מסירה, סובר הרמב"ם שצריך רק על המסירה לאשה ולא על המסירה לשליח, אמנם לדעת הרא"ש לא מספיק עדי חתימה וכן סובר שלא מספיק עדים על המסירה לאשה אלא הואיל ומוסר דרך שליח צריך עדי חלות גם על המסירה לשליח.

ג. רא"ש,רי"ו,רמ"א: השליח נאמן לומר שמינוהו בעדים. רא"ש – אפילו אם הבעל מכחישו.

ד"מ,ב"ש: מדובר שהגט ביד השליח ולכן נאמן. הב"ש כתב שבכך יש להעמיד דברי הרמ"א כאן כדבריו בד"מ אע"פ שהשו"ע עוסק במקרה שהגט לא בידו, כפי שהתבאר למעלה.

ב"ש: מדובר בשליח הולכה כשאינם בעיר אחת. אחרת לשיטת הרי"ף, הרשב"א והרמ"א בסע' נה שהסוגיא עוסקת גם בשליח הולכה, לשיטת רב הונא יכול הבעל להכחישו וא"כ לא היה לרמ"א לסתום שהשליח נאמן. ולשיטת הרא"ש ורי"ו הסוגיא עוסקת בשליח קבלה אך בשליח הולכה מודה רב הונא שהשליח נאמן אפילו בעיר אחת, וטעמם הוא שמתוך שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן גם לומר שעשאו שליח, ולכן בארץ ישראל שאי"צ לומר גם אינו נאמן. והרמ"ה סובר ששליח הולכה הואיל והגט בידו הריהו נאמן גם במקום שלא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. הרמב"ם כתב שכשהגט מקויים יכול השליח לעשות שליח אחר שלא בפני עדים, ומדייק מכך הב"ש שסובר כרמ"ה, שהרי כשהגט מקויים לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם^[2].

ד. הרשאה: סדר גיטין,רמ"א: נוהגים להצריך הרשאה. ב"ש – כמבואר למעלה, מדובר בשליח הולכה כשאינם בעיר אחת.

ב"ש: אם לא מצריכים הרשאה משמע שלא חוששים לאף טענה שיוכל הבעל לטעון, וא"כ מוכח שסברו כתרומה שאינו נאמן לטעון ממני נפל ואפילו לא לטעון השאלתי לך, שלא כתוס' הסוברים שנאמן בטענות אלו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]