פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמא לו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לו[עריכה]
נתן גט לשליח ואמר ליה: הולך גט זה לאשתי, אמר ליה השליח: איני מכירה, א"ל הבעל: תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה, הראשון לא נעשה שליח לגירושין רק להוליך הגט לאותו פלוני (כט,ב ע"פ רי"ף,רמב"ם,רא"ש, דלא כר"ח), (ולא יוכל לשלחו לו ע"י שליח), (טור) ואותו פלוני הוא שליח לגירושין ונותנו לה, או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס. ואם נתן לה הגט, הראשון או שלוחו, הרי זה ספק מגורשת (רשב"א – לחוש לר"ח). הגה: השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה, יתנהו לה על פי שנים שזאת אשתוא (טור).
גיטין כט,ב: ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו, אמר שליח: לא ידענא לה, אמר ליה: זיל יהביה לאבא בר מניומי, דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה. אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי, אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו, אמרו ליה: מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה, וליזיל וליתביניה לה. אמר להו רב ספרא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא! איכסופו. אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי. א"ר אשי: במאי קפחינהו? מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את? איכא דאמרי, אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא. א"ר אשי: מאי טעותא? מאי קא אמר ליה [גי' ר"ח: מי קאמר ליה] אבא בר מניומי ולא את.
גי' רי"ף,רמב"ם,רא"ש: באיכא דאמרי רב אשי סובר שלא נעשה שליח לגירושין.
ר"ח: גם לפי האיכא דאמרי סובר שנעשה שליח לגירושין, וכן הלכה.
שו"ע: פסק כרשב"א, שלכתחילה לא יתן כרי"ף אך בדיעבד יש לחוש לר"ח ולכן היא ספק מגורשת.
שליח עושה שליח לאחר חדר"ג: ראה סיכום לסי' קיט,ו שלפי חידוש הנו"ב שלאחר חדר"ג שליח לא יכול לגרש בע"כ, אין שליח עושה שליח לשיטת הקדוש מרדו"ש המובאת ברמ"א לה,ו ששליח לקידושין לא עושה שליח משום שאינו יכול לקדשה אלא מדעתה. ואף ללא חידוש הנו"ב, בד"כ המשלח לא רוצה לעבור על חדר"ג וממנה את השליח רק לגרש מרצונה, וא"כ אין בידו לגרשה בע"כ, וממילא לא יוכל לעשות שליח אחר. אך הישועו"י כתב שיש לחלק בין קידושין לגירושין, ובכך מיושב מנהגנו ששליח עושה שליח ולא חוששים לשיטת הקדוש מרדו"ש.
א. ע"פ עדים: תוס': הסתפקו אם על שליח צריך להכיר בעצמו ולא מועיל ע"פ עדים או שדוקא סומא כיוון שיכולים יותר להטעותו. בגיטין כג,א מוכח מהגמ' שסומא אינו יכול לתת ע"פ עדים.
רא"ש: אם אינו מכירה יתן ע"פ עדים שמכירים.
תרוה"ד: צריך דוקא עדים כשרים שאינם קרובים או פסולים. אע"פ שבגילוי מילתא מספיק אחד פסול כאן יש יותר חשש שיטעוהו כמו שראינו שהחמירו כאן בסומא לא לסמוך על עדים.
ב"ש,ט"ז,רדב"ז: בדיעבד או במקום עיגון מועיל אפילו ע"פ אשה או קרוב. הט"ז עצמו סובר שמועיל אפילו פסול ואפילו עד אחד כדין הכרת חלוץ בסי' קסט,ח משום שזהו גילוי מילתא, ודוקא בסומא חששו, אך למעשה לא רצה להקל לכתחילה כנגד תרוה"ד והרמ"א.
רמ"א: כאן כתב שצריך ע"פ שנים, ובסי' קמב,יא הביא דברי תרוה"ד שדוקא כשרים. ב"ש – מכך שכאן לא ציין דוקא כשרים משמע שדבריו בסי' קמב,יא נאמרו רק כחומרא לכתחילה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.