פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמא סח

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:16, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמא סח

סעיף סח[עריכה]

שליח שהביא גט, אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא (רמב"ם), ונותנו לה לאשה בחזקת שהוא חי, אפילו הניחו זקן או חולה (משנה גיטין כח,א). (וי"א דוקא חולה בידי שמים, אבל הוכה ונעשה טריפה, דינו כגוסס) (הגהות אלפסי). אבל אם הניחו גוסס, לא יתננו לה, שרוב גוססים למיתהא; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת (גמ'). ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן, דוקא בפחות מבן שמונים (או יותר ממאה, אבל מבן שמונים) (טור בשם הרמ"ה) עד בן מאה, דינו כגוסס (רמ"ה כרבה, דלא כרי"ף,רמבם,רא"ש כקושיית אביי).

זקן: גיטין כח,א: משנה: המביא גט, והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. גמרא: אמר רבה: לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות, וחולה, שרוב חולים לחיים, אבל זקן שהגיע לגבורות, וגוסס, שרוב גוססין למיתה לא. איתיביה אביי: המביא גט והניחו זקן, אפי' בן מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים! תיובתא. ואי בעית אימא: כיון דאיפליג איפליג.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,רשב"א: פסקו כאביי. כסתמא דמשנה ולא סמכינן אשינויא.

רמ"ה: פסק כרבה ע"פ תירוץ הגמרא.

שו"ע: סתם כרי" ויש מי שאומר כרמ"ה.

א. גוסס: ב"ש – בסוף סי' קכא מבואר שבגוסס שאינו מדבר אפילו אם ודאי חי הוי ספק גט שמא נטרפה דעתו, ולכן צריך לומר שכאן מדובר שדיבר בשעת הנתינה ומסתמא עודנו מדבר, או שהואיל ובשעת הנתינה היה מיושב ודיבר מועיל אף אם כעת אינו מדבר. אך אם נתן הגט לפני גסיסתו ונעשה גוסס אינו יכול לתת שמא נטרפה דעתו, שלא כב"ח.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.