פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמב ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
כשם שאין צריך לקיים הגט כשאומר: בפני נכתב ובפני נחתם, כך אין צריך לקיים עדי השליחות, אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליחא (בעדים), אע"פ שאין מכירים חתימת עדי השליחות, או אפילו אין לו שום עדות בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי, נאמן (רא"ש) (ועיין לעיל סימן קמ"א סעיף י"א וסעיף ל"ד כיצד נוהגין לכתחלה).
א. נאמנות על השליחות: ב"ש – מדייק ברא"ש ובשו"ע שטעם הנאמנות הוא שמתוך שהאמינוהו לומר בפ"נ האמינוהו לומר שעשאו שליח. לכן דוקא שליח הולכה נאמן ולא שליח קבלה וכן דוקא בחו"ל ולא בא"י, שלא כרמ"ה, ומאידך נאמן אפילו בעיר אחת ואפילו כשהבעל מכחישו, אך צ"ע מהרמ"א בסי' קמא,נה שמשמע שבעיר אחת אינו נאמן. בסי' קמא,סק"פ כתב הב"ש שצריך להעמיד סעיפנו שאינם בעיר אחת.
נאמנות רב על גירושין: ט"ז,ב"ש – רב אינו נאמן להעיד יחידי שניתן גט אלא צריך כתב מעשה בי"ד, משום ששם הוא מוציא אותה מחזקתה, ולכן שונה מסעיפנו שנאמן לקיים השטר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.