פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמב ז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:16, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמב ז

סעיף ז[עריכה]

אם איחר מלאומרו יותר מתוך כדי דיבור, או שלא אמרו (בפני האשה) (טור), או שנתנו לה בינו לבינה, אע"פ שנשאת, נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים, ואומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. ואם לא נטלו ממנה, הרי זה פסול, עד שיתקיים בחותמיו (גיטין ה,ב). הגה: ולכן אלםא לא יוכל להביא גט, אף על פי שיוכל לכתוב: בפני נכתב ובפני נחתם, דצריך לומר בפיו (ריב"ש סימן ר"מ). וי"א דצריך לאמרו בלשון הקודש, דהיינו: בפני נכתב ובפני נחתם (כן משמע מהרא"ש פ"ק מסדר גיטין). ואם עם הארץ הוא, מקרין אותו מלה במלה ומודיעים לו בלע"ז הפירוש (גם זה בסדרים). מיהו בדיעבד אם אמרו בלשון לעז, נראה לי דכשר.

א. אילם: ר"ן: יכול להגיד מתוך הכתב. כמו שהקלו בעדות אשה להעיד שמת בעלה משום עיגונא כך לענין בפ"נ.

רמב"ם,תוס',טור,רמ"א: פסול מתוך הכתב. הב"י מבאר שדוקא בעדות על מות בעלה הקלו משום שלא מצוי שיבואו עדים אחרים, אך כאן אין זה כל כך עיגונא כי אפשר לקיים בחותמיו או לומר לבעל לשלוח גט נוסף, ואמנם לגבי עדות חמש נשים השונאות הקלו בבפ"נ יותר מבעודת מיתה, אך זה בגלל שטעם החומרא הוא משום נאמנות ובגט ששטר הגט מסייע נאמנות יותר מאשר במיתה, אך לגבי כתב אילם טעם החומרא הוא לא לחלק משאר עדויות ואין זה קשור לנאמנות ובכך בגט שהוי פחות עיגונא יש להחמיר יותר. הב"ש מדייק מדברי הב"י, שגם שאינו אילם אינו יכול לכתוב בפ"נ כדי לא לחלק משאר עדויות, אך מעיר שהריב"ש והרמ"א חו"מ מו,ז חולקים שהרי מכשירים קיום שטרות ע"י עדות בכתב וא"כ ה"ה לבפ"נ. ומביא שהריב"ש עצמו חילק בין עדות מיתה לבפ"נ באופן אחר מהב"י, שעקרונית תמיד בעדי מיתה מקלים יותר, אלא שבחמש נשים החשש שיקלקלוה לבעלה קיים רק בעדות מיתה ולא בבפ"נ, שהרי במיתה יש לחשוש שיתירוה להינשא ואז הבעל יבוא וכך תיאסר לשניהם, אך בבפ"נ אף אם יבוא הבעל לא יהא נאמן, וא"כ לא תיאסר לבעלה השני.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.