פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קנד ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קנד ג

סעיף ג[עריכה]

האומר: איני זן ואיני מפרנס, כופין אותו לזון (רי"ף ור"ח כשמואל בכתובות עז,א, דלא כבה"ג ורא"ש). ואם אין ב"ד יכולים לכופו לזון, כגון שאין לו במה לפרנס ואינו רוצה להשתכר להרויח ולזון, אם תרצה היא, כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה^א (רשב"א). וכן הדין למי שאינו רוצה לשמש. הגה: וכן איש שרגיל לכעוס ולהוציא אשתו מביתו תמיד, כופין אותו להוציא, כי ע"י אינו זנה לפעמים ופורש ממנה בתשמיש יותר מעונתה והוי כמורד ממזונות ותשמיש (תשובת הרשב"א סימן תרצ"ג). ועיין לעיל סימן ע' וע"ז. איש המכה אשתו, עבירה היא בידו כמכה חבירו. ואם רגיל הוא בכך, יש ביד ב"ד ליסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה, ולהשביעו שלא יעשה עוד, ואם אינו ציית לדברי הב"ד י"א שכופין אותו להוציא^ב, ובלבד שמתרין בו תחלה פעם אחת או שתים כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה עובד כוכבים הוא. וכל זה כשהוא מתחיל, אבל אם מקללתו בחנם או מזלזלת אביו ואמו, והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו, י"א דמותר להכותה, וי"א דאפילו אשה רעה אסור להכותה. והסברא ראשונה היא עיקר. ואם אינו ידוע מי הגורם, אין הבעל נאמן לומר שהיא המתחלת, שכל הנשים בחזקת כשרות, ומושיבים ביניהם אחרים לראות בשל מי הרעה הזאת, ואם היא מקללתו חנם, יוצאת בלא כתובה. ונראה לי דוקא ברגילה בכך, ואחר ההתראה, וכמו שנתבאר לעיל סימן קט"ו. ואם הלכה מביתו ולוותה ואכלה, אם יצאתה מכח שהכה אותה תמיד, חייב לשלם (כל דברי הגה זו תמצא במרדכי^[1] פרק נערה בשם מוהר"ם וב"ז סימן פ"ח), וכמו שנתבאר לעיל סימן ע'.

האומר איני זן: כתובות עז,א: אמר רב: האומר איני זן ואיני מפרנס - יוציא ויתן כתובה. אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל, אמר: אכסוה שערי לאלעזר! עד שכופין אותו להוציא, יכפוהו לזון. ורב? אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

רי"ף,ר"ח,שו"ע: הלכה כשמואל שכופים לזון. רשב"א,שו"ע – וכשאי אפשר כופים לגרש.

בה"ג,רא"ש: הלכה כרב שכופים לגרש. האשה בושה לבוא כל פעם לבי"ד ואם לא נכפה לגרש תמות ברעב.

גבו"א: אין כופין להוציא במורד מתשמיש (אא"כ באה מחמת טענה שרוצה בן שיסייעה) או במורד ממזונות (אפי' כשא"א לכפות לזון), ורק במונע שניהם אפשר מעיקר הדין לכפות^[2], ומ"מ למעשה יש לחוש לאומרים שאף בכך אין לכפות, וכ"ש במקרה שברמ"א שבעלה כעסן ולפעמים פורש ממנה מתשמיש וממזונות.

ב"ש: אם אינה רוצה לדור עימו אינה נחשבת מורדת כי יכולה לומר קים לי כרא"ש.

בית מאיר: כמבואר בסיכום לסע' א אינה יכולה לומר קים לי, כי הוא המוחזק בכתובה, אולם כאן בכל מקרה אינה נחשבת מורדת כיוון שאינה עושה זאת כנקמה על העבר או כדי לצערו אלא כדי שיזונה כראוי ועביד איניש דינא לנפשיה. עוד כתב שאפשר לכפותו בשוטים שיזונה וישמש עימה או שיתן לה גט (בדרך ברירה), וזה לא נקרא כפייה על גט (וכן מפורש בריב"ש וברמ"א סע' כא).

א. כפייה כשאין לו: בסי' ע,ג הרמב"ם והשו"ע פוסקים שמי שאין לו כופין אותו להוציא, והרמ"א מביא גם דעת ר"ת הסובר שלא כופין, וכתבו החת"ס והבית מאיר שבמקרה שיכול להשתכר ואינו רוצה לכו"ע כופין ולכן כאן לא השיג הרמ"א.

ב. כופין להוציא: ב"ש – אפילו אם קיבלה עליה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]