פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנב א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים]] | [[קטגוריה:אורח חיים]] | ||
== סעיף א | עשיית מלאכה ביום שישי שתגמר בשבת == | |||
<blockquote>נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנה (יז.) האם מותר להתחיל מלאכה ביום שישי על מנת שתגמר מאליה בשבת. לדעת ב"ש אסור ולדעת ב"ה מותר. | |||
דוגמאות למלאכות שנחלקו בהם: שריית דיו במים, נתינת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו, נתינת צמר ליורה (בתנאי שהיורה סגורה שלא יבוא לחתות בה<ref>ואפילו אם אינה על האש אסור כשאינה סגורה שמא יבוא להגיס בה, והמגיס בקדירה אפילו שאינה על האש חייב משום מבשל '''(שו"ע על פי הגמרא בדף יח ע"א)'''.</ref>), פריסת מצודות, מכירת חפצים לגוי שהוא ייקח בשבת עצמה, או לתת לגוי עורות שיעבד אותם או שיתפור בגד. | |||
</blockquote> | |||
☜ טור ושו"ע: הלכה כבית הלל שמותר להתחיל מלאכות שיגמרו בשבת (והביאו את הדוגמאות מהמשנה). | |||
רמ"א (בשם המרדכי): יש מתירים למכור לגוי אם הגוי ייחד לו מקום בבית הישראל, ויש להחמיר. | |||
<blockquote>⤶ ואין להקל בזה, אלא אם כן יש הפסד וצורך גדול, וכן אם הגוי אלים, מותר אפילו בלי ייחוד מקום [אם השכיר לגוי בפרוטה את החדר לאותה שבת: '''עולת שבת''' התיר '''ושאר אחרונים''' החמירו] (משנ"ב). | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>כלל המלאכות המוזכרות במשנה ובשו"ע הן מלאכות שאם יעשה אותן בשבת יהיה חייב מהתורה<ref><p>ובפריסת מצודה יהיה חייב אם יניח את המצודה ומיד החיה תכנס אליה '''(משנ"ב בשם תוספות)'''.</p></ref>, ועם זאת, כיוון שהתחיל אותן מבעוד יום מותר (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>כשמוכר לגוי מערב שבת צריך שהגוי יצא מבית היהודי מבעוד יום משני טעמים: א. כדי שלא יהיה נראה שהיהודי ציווה את הגוי להוציא מרשות לרשות. ב. שלא יראה כאילו מכר לו בשבת. ולטעם השני אסור אפילו בעיר עם עירוב. וכן סתמו האחרונים (משנ"ב). '''החיי אדם''' הקל בשעת צורך גדול בעיר שיש לה עירוב (שער הציון).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אם הגוי בא לקחת את חפצו בליל שבת ולא רואים, מותר לתת לו גם אם הוא לא אלים כיוון שזה חשד בדבר דרבנן שמקילים בו אם לא רואים<ref><p>משמע מכך שאם מוכר לגוי חפץ בערב שבת והגוי לא הספיק לצאת מביתו של היהודי, אם אין רואים מותר. עוד עיין בסימן שא, ס"ק קסה שהביא '''המשנ"ב''' בשם התוספות והרא"ש שבמקום שמדובר באיסור דרבנן אין גזירה משום מראית עין, ומותר בצנעא.</p></ref> (ביה"ל).</p></blockquote></li></ol> | |||
==הערות שוליים== | |||
גרסה מ־18:31, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | עשיית מלאכה ביום שישי שתגמר בשבת
במשנה (יז.) נחלקו בית שמאי ובית הלל האם מותר להתחיל מלאכה ביום שישי על מנת שתגמר מאליה בשבת. לדעת ב"ש אסור ולדעת ב"ה מותר.
דוגמאות למלאכות שנחלקו בהם: שריית דיו במים, נתינת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו, נתינת צמר ליורה (בתנאי שהיורה סגורה שלא יבוא לחתות בה[1]), פריסת מצודות, למכור לגוי דברים שהוא ייקח בשבת עצמה, או לתת לגוי עורות שיעבד אותם או שיתפור בגד.
☜ טור ושו"ע: הלכה כבית הלל שמותר להתחיל מלאכות שיגמרו בשבת (והביאו את הדוגמאות מהמשנה).
רמ"א (בשם המרדכי): יש מתירים למכור לגוי אם הגוי ייחד לו מקום בבית הישראל, ויש להחמיר.
⤶ ואין להקל בזה, אלא אם כן יש הפסד וצורך גדול, וכן אם הגוי אלים, מותר אפילו בלי ייחוד מקום [אם השכיר לגוי בפרוטה את החדר לאותה שבת: לעולת שבת מותר ולשאר אחרונים אין להקל] (משנ"ב).
כלל המלאכות המוזכרות במשנה ובשו"ע הן מלאכות שאם יעשה אותן בשבת יהיה חייב מהתורה[2], ועם זאת, כיוון שהתחיל אותן מבעוד יום מותר (משנ"ב).
כשמוכר לגוי מערב שבת צריך שהגוי יצא מבית היהודי מבעוד יום משני טעמים: א. כדי שלא יהיה נראה שהיהודי ציווה את הגוי להוציא מרשות לרשות. ב. שלא יראה כאילו מכר לו בשבת. ולטעם השני אסור אפילו בעיר עם עירוב. וכן סתמו האחרונים (משנ"ב). החיי אדם הקל בשעת צורך גדול בעיר שיש לה עירוב (שער הציון).
אם הגוי בא לקחת את חפצו בליל שבת ולא רואים, מותר לתת לו גם אם הוא לא אלים כיוון שזה חשד בדבר דרבנן שמקילים בו אם לא רואים (ביה"ל).
אם הגוי השאיר את החפץ בביתו של היהודי ובא לקחתו בליל שבת, נראה שאין לאסור לתת לו אפילו אם אינו אלים, כיוון שכל האיסור הוא משום מראית, וכאשר מדובר באיסור דרבנן לא גזרו בזה חכמים במקום שלא רואים[3] (ביה"ל).
הערות שוליים
סעיף א | עשיית מלאכה ביום שישי שתגמר בשבת
נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנה (יז.) האם מותר להתחיל מלאכה ביום שישי על מנת שתגמר מאליה בשבת. לדעת ב"ש אסור ולדעת ב"ה מותר.
דוגמאות למלאכות שנחלקו בהם: שריית דיו במים, נתינת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו, נתינת צמר ליורה (בתנאי שהיורה סגורה שלא יבוא לחתות בה[4]), פריסת מצודות, מכירת חפצים לגוי שהוא ייקח בשבת עצמה, או לתת לגוי עורות שיעבד אותם או שיתפור בגד.
☜ טור ושו"ע: הלכה כבית הלל שמותר להתחיל מלאכות שיגמרו בשבת (והביאו את הדוגמאות מהמשנה).
רמ"א (בשם המרדכי): יש מתירים למכור לגוי אם הגוי ייחד לו מקום בבית הישראל, ויש להחמיר.
⤶ ואין להקל בזה, אלא אם כן יש הפסד וצורך גדול, וכן אם הגוי אלים, מותר אפילו בלי ייחוד מקום [אם השכיר לגוי בפרוטה את החדר לאותה שבת: עולת שבת התיר ושאר אחרונים החמירו] (משנ"ב).
כלל המלאכות המוזכרות במשנה ובשו"ע הן מלאכות שאם יעשה אותן בשבת יהיה חייב מהתורה[5], ועם זאת, כיוון שהתחיל אותן מבעוד יום מותר (משנ"ב).
כשמוכר לגוי מערב שבת צריך שהגוי יצא מבית היהודי מבעוד יום משני טעמים: א. כדי שלא יהיה נראה שהיהודי ציווה את הגוי להוציא מרשות לרשות. ב. שלא יראה כאילו מכר לו בשבת. ולטעם השני אסור אפילו בעיר עם עירוב. וכן סתמו האחרונים (משנ"ב). החיי אדם הקל בשעת צורך גדול בעיר שיש לה עירוב (שער הציון).
אם הגוי בא לקחת את חפצו בליל שבת ולא רואים, מותר לתת לו גם אם הוא לא אלים כיוון שזה חשד בדבר דרבנן שמקילים בו אם לא רואים[6] (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ ואפילו אם אינה על האש אסור כשאינה סגורה שמא יבוא להגיס בה, והמגיס בקדירה אפילו שאינה על האש חייב משום מבשל (שו"ע על פי הגמרא בדף יח.).
- ↑
ובפריסת מצודה יהיה חייב אם יניח את המצודה ומיד החיה תכנס אליה (משנ"ב בשם תוספות).
- ↑
משמע מכך שאם מוכר לגוי חפץ בערב שבת והגוי לא מספיק לצאת מביתו של היהודי, אם אין רואים מותר. עיין בסימן שא, ס"ק קסה שהביא המשנ"ב בשם התוספות והרא"ש שבמקום שמדובר באיסור דרבנן אין גזירה משום מראית עין, ומותר בצנעא.
- ↑ ואפילו אם אינה על האש אסור כשאינה סגורה שמא יבוא להגיס בה, והמגיס בקדירה אפילו שאינה על האש חייב משום מבשל (שו"ע על פי הגמרא בדף יח ע"א).
- ↑
ובפריסת מצודה יהיה חייב אם יניח את המצודה ומיד החיה תכנס אליה (משנ"ב בשם תוספות).
- ↑
משמע מכך שאם מוכר לגוי חפץ בערב שבת והגוי לא הספיק לצאת מביתו של היהודי, אם אין רואים מותר. עוד עיין בסימן שא, ס"ק קסה שהביא המשנ"ב בשם התוספות והרא"ש שבמקום שמדובר באיסור דרבנן אין גזירה משום מראית עין, ומותר בצנעא.