פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנב ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רנב ד

סעיף ד | איסור הנאה בשבת ממלאכת הגוי

הגמרא בפסחים (נה:) אומרת שאסור להביא כלים בחול המועד אם הגוי גמר לעשותם בחול המועד. אבל לצורך המועד התירו (מו"ק יג:).

◄ ר"ן, רבו של השבלי הלקט, מהר"ם: מותר להשתמש בשבת בכלי שגוי עשה בשבת כאשר עשה אותו בהיתר. (ומה שהגמרא אסרה בחול המועד זה בגלל טרחה, ולכן לצורך המועד מותר, והוא הדין שיהיה מותר לצורך השבת^[1]).

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ הגהות אשר"י, מהרי"ל, רב צמח גאון, הגהות מימוניות: אסור להשתמש בו אם גמרו הגוי בשבת. (ומה שהגמרא אסרה בחול המועד זה בגלל הנאה ממעשה חול המועד וכ"ש בשבת ויו"ט. ורק בחוה"מ התירו לצורך המועד כיוון שמותר לקנות ולמכור בשוק, ובשבת דבר זה אינו שייך. וצריך לחכות במוצאי שבת בכדי שיעשו (אור זרוע)).

☜ כך פוסק רמ"א לנהוג לכתחילה (ועיין לקמן שגם הרמ"א מתיר במקרים מסוימים).

1. הסבר הסברות: מה שנאסר להנות מנר שגוי הדליק לצורך ישראל (בסימן רעו, א) שונה מהדין אצלנו, כיוון ששם הגוי עושה את זה בשביל היהודי, אבל אצלנו הגוי עושה בשביל עצמו ולכן התיר השו"ע. ואילו הרמ"א אסר כיוון שבסופו של דבר המלאכה נעשתה בשביל היהודי^[2] (משנ"ב). ובאמת אם הגוי אמר ליהודי שהוא עושה בשבילו, גם לשו"ע אסור (פרי מגדים).

2. הרמ"א מחמיר רק אם הגוי עשה מלאכות שאסורות מהתורה (ביה"ל).

3. אין הבדל בין אותו יהודי ליהודים אחרים לדעת הרמ"א, ובאליה רבה הקל לאחרים אם קצץ (משנ"ב).

❖ להביא כלים מבית הגוי

כנזכר לעיל, הגמרא אסרה להביא כלים מבית האומן בחול המועד. הראשונים מביאים כמה טעמים לטעם האיסור: 1. מראית עין. 2. טירחא. 3. עובדין דחול.

◄ ר"ן: מותר להביא כלים מבית הגוי בשבת עצמה כי האיסור במועד הוא משום טרחה ולא אסרו טרחה לכבוד שבת^[3].

◄ מרדכי, הגהות מימוניות, אור זרוע, הגהות אשר"י: אסור להביא כלים מבית הגוי בשבת משום מראית עין או טרחא.

☜ וכך פוסק רמ"א^[4].

1. אסור להביא כלים גם אם יודע שגמר אותם לפני שבת (אחרונים). ואפילו לצורך השבת (ב"י ומג"א).

2. אסור להביא כלים מבית אומן, בין אם האומן יהודי ובין האומן גוי (משנ"ב).

3. גם אם ילבש את הבגד עליו אסור (לבוש), וגם אם הגוי יביאם אסור (מג"א).

4. יש להסתפק אם מותר לקחת כלים מאומן יהודי לצורך שבת, כיוון שאין לחשוש מפני מראית עין באומן יהודי, וכן מצד טרחה אין איסור לצורך שבת. אלא שמצד עובדין דחול יש צד לאסור, וצ"ע (ביה"ל).

❖ היתרים לדעת הרמ"א

הראשונים מביאים מקרים בהם אפשר להקל להשתמש בכלים שהגוי גמר בשבת (גם למחמירים): א. גוי שעשה נעליים בחנותו. ב. אם צריך אותם לכבוד שבת. ג. אם אפשר לתלות שגמר אותם מע"ש.

1. גוי שעשה נעליים בחנותו

אם גוי עשה נעליים בשבת למכור בחנות נחלקו הראשונים האם מותר לישראל לקנות אותם ממנו:

◄ רי"ט: אסורים משום מוקצה.

◄ רבינו אליהו: אינם מוקצה כיוון שגמרו בידי אדם.

בית יוסף: ואינם אסורים מצד מעשה הגוי כיוון שהגוי לא עשה בשביל היהודי אלא טרח בשביל עצמו.

☜ כך פוסק רמ"א. והוסיף שלא יקצוץ איתו על תשלום.

1. לרמ"א מותר ללכת לחנות ואין בזה איסור של מביא כלים מבית האומן כיוון שכולם יודעים שלא עשה אותם בשביל היהודי. אך לשאר האחרונים הדבר נשאר באיסורו. אלא שאם הביא לבית היהודי מותר להשתמש בהם. (ואם הוא חנווני אפשר להקל יותר, ולעולת שבת ופרמ"ג אסור גם בזה משום עובדין דחול). (משנ"ב).

   2. אם צריך אותם בשבת

☜ רמ"א: אם צריך את הכלים לצורך השבת מותר להביא מבית הגוי.

1. הביה"ל מבאר שהרמ"א סמך בשעת הצורך על הר"ן, שהתיר להנות אם קצץ^[5].

2. 'שעת צורך' זה רק אם אין לו בגד לשבת (ביה"ל).

   3. אם אפשר לתלות שלא עשה אותם בשבת

הגהות אלפסי: אם אפשר לתלות שהגוי עשה את הכלי בערב שבת, מותר לקבל אותו בשבת.

☜ וכך פוסק רמ"א.

1. אם הכלי היה גמור בערב שבת, והגוי החליק אותו בשבת עצמה, מותר להשתמש בו שהרי הכלי היה ראוי לשימוש לפני שבת (מג"א).

הערות שוליים