פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | שהייה, סמיכה והטמנה
המשנה אומרת (לו:) שכירה[1] שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עליה תבשיל. אבל בגפת ועצים לא ייתן עד שיגרוף או שייתן עליה אפר.
הגמרא מסתפקת האם האיסור במשנה כשלא גרף וקטם הוא להשהות ('להשהות תנן'), וכדעת חכמים שאסרו להשהות תבשיל על כירה שאינה גרופה. או שרק להחזיר אסור, אבל להשהות תבשיל מבושל בן דרוסאי מותר ('להחזיר תנן') וכדעת חנניה שהתיר להשהות תבשיל בן דרוסאי[2] על כירה שאינה גרופה. הגמרא דנה בצדדי הספק ולא פושטת את כוונת המשנה.
בהמשך הגמרא (לז.-לז:) האמוראים נחלקו האם הלכה כחנניה או כחכמים. גם הראשונים נחלקו בדבר בעקבות כך:
◄ רב יצחק בר נחמני, רב בר בר חנה, שאילתות, רב יהודה ברצלוני, רי"ף, רמב"ם, רבינו יונה ורמב"ן: הלכה כחכמים, ואסור להשהות על כירה שאינה גרופה או קטומה תבשיל בן דרוסאי או תבשיל מצטמק ויפה לו.
☜ כך פוסק שו"ע (שו"ע מביא דעה זו בסתם ודעת חנניה כיש אומרים[3]).
◄ רב ששת, רבא, רב האי גאון, ר"ח, רש"י, רא"ש, תוספות, רשב"א, סמ"ג, סמ"ק, תרומה, הגהות מימוניות, אור זרוע: הלכה כחנניה ומותר להשהות על כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל בן דרוסאי.
☜ כך פוסק רמ"א.
⤶ לכתחילה עדיף יותר להשהות על גחלים רק תבשיל שמבושל כל צרכו כדעת השו"ע. אבל אם יש לו צורך בדבר יכול להשהות כדעת הרמ"א (ביה"ל).
◄ רז"ה: הלכה כחנניה רק בתבשיל שמצטמק ורע לו, ותבשיל שמצטמק ויפה לו, אם התבשל בן דרוסאי אסור, ואם התבשל כל צרכו, (יש בזה מחלוקת בגמרא ו-) נהגו להקל.
יש איסור גם להשאיר קדירה שיש בה תבשיל על גבי הכירה. לכן צריך לסלק סמוך לשבת קדירה מעל כירה, אם יש בה תבשיל שאסור להשהותו (משנ"ב).
כל מה שכנגד חלל הכירה ועובי דפנותיה נחשב כהנחה על גבי הכירה, אפילו אם כיסה אותה בכיסוי המיוחד לה (ביה"ל).
אם רוצה להשהות לצורך שבת בבוקר, יש פוסקים שהתירו כמו שמותר להשהות חתיכה חיה. אמנם האליה רבה אסר לסמוך על זה כי יש חשש שמא ימלך וירצה לאוכלה בערב שבת.
☜ בדיעבד יש לסמוך על זה, ולא יהיה רגיל בכך (ביה"ל).
מותר להשהות על כירה שהסיקוה בקש וגבבה (גמרא ושו"ע). ויש להסתפק האם מותר גם כשהניח הרבה קש ויש בעירה גדולה או שמא אם יש הרבה אש דולקת אסור להשהות שמא יבוא לחתות (ביה"ל).
גפת שנאסרה היא פסולת של זיתים, ויש אומרים שהוא הדין לפסולת של שומשמין. ועצים שנאסרו כוללים גם פחמים וגללי בהמה גסה (משנ"ב).
❖ מצטמק ורע לו
כאמור לעיל נחלקו הראשונים האם מותר להשהות תבשיל כמאכל בן דרוסאי על כירה שאינה גרופה, לרי"ף אסור ולרש"י מותר.
הגמרא אומרת (לז:) שתבשיל שמצטמק ורע לו אין בו חשש חיתוי (אמנם לדעת רבי יהודה ורבי מאיר גם בזה יש חשש חיתוי, אבל לרוב האמוראים שם בגמרא אין חשש במצטמק ורע לו[4]).
עוד אומרת הגמרא (יח:) שתבשיל שהתבשל מותר להשהותו על כירה שאינה גרופה, ותבשיל שהתבשל ולא התבשל אסור.
נחלקו הראשונים הנ"ל גם בביאור הגמרות הללו:
לדעת הרי"ף כל תבשיל שלא הגיע לשיעור מצטמק ורע לו אסור להשהותו, אבל אחרי שהגיע לשיעור זה מותר. לדעת רש"י תבשיל שהתחיל להתבשל ועוד לא הגיע למאכל בן דרוסאי אסור להשהותו אבל אם עבר את שיעור מאכל בן דרוסאי מותר.
◄ רי"ף: תבשיל שמצטמק ורע לו מותר להשהותו על כירה שאינה גרופה וקטומה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רש"י: אפילו תבשיל שעבר בישול בן דורסאי מותר להשהות על כירה שאינה גרופה וקטומה.
☜ כך פוסק רמ"א.
לכו"ע אין התר להחזיר אפילו במצטמק ורע לו (משנ"ב).
דבר שאינו יודע אם מצטמק ורע לו או טוב לו, יחמיר בו (ביה"ל).
מים חמים, מאכל מתאנים, תמרים או דיסא נחשבים למצטמק ורע לו. ביצים נחשבות למצטמק וטוב לו (ביה"ל).
❖ השהיה של תבשיל חי או שיש בו חתיכה חיה
הגמרא אומרת (יח:) שמותר להשהות קדירה ובה מאכל חי, ואין חשש שמא יבוא לחתות (כיוון שלערב היא אינה ראויה, ולמחר אין צורך לחתות כיוון שגם כך המאכל יהיה מוכן. רש"י).
כמו כן אם הניח בתוך קדירה מבושלת, חתיכה של בשר חי, כולה נחשבת כקדירה חיה.
נחלקו הראשונים על מה מותר להשהות תבשיל חי:
◄ מרדכי, הגהות מרדכי בשם ראב"ן, הגהות אשר"י ותוספות (דף לח.): מותר רק על תנור שהוא חם ואין צורך לחתות בו, אבל על כירה אסור.
◄ סמ"ג, סמ"ק, תוספות (בדף לח: ע"פ הבית יוסף) וטור: מותר על כל הדברים: כירה, כופח ותנור.
☜ וכך פוסק שו"ע.
⤶ כאמור, הגמרא אומרת שגם תבשיל שהתחיל להתבשל והכניסו לתוכו חתיכה חיה, דינו של התבשיל כאילו כולו חי. הראשונים נחלקו מה הטעם ההתר, וממילא איזו חתיכה מתירה את התבשיל:
◄ פשט הגמרא והראשונים: חתיכה משמעותית שלא יכולה להתבשל עד הבוקר, שרק אז האדם מסיח דעתו ולא יבוא לחתות.
☜ כך פוסק שו"ע (על פי ביאור האחרונים).
◄ רמב"ם: גם חתיכת ירק או בשר קטנים מתירים, כיוון שעשה סימן ולא יבוא לחתות.
מהו תבשיל חי: האחרונים חולקים מה נחשב תבשיל חי. לב"ח כל תבשיל שלא הגיע לבן דרוסאי[5]. ולט"ז ומשנ"ב כל שלא עבר בישול כלל (אבל אם רק התחמם עדיין נחשב לחי).
תבשיל שמיועד ליום שבת: לכלבו, מרדכי, הגהות מרדכי, שבלי הלקט וטור (הבנה שניה בב"י) מותר להשהות תבשיל שמיועד לשבת בבוקר, כדין תבשיל חי. לשאר הראשונים אין חילוק בין תבשיל שמיועד לליל שבת לשבת בבוקר.
☜ ביה"ל: ניתן לסמוך על המקלים באופן אקראי בלבד.
מיני ירקות שמתבשלים בקלות, לא מועיל לתיתם חיים על הכירה כי יש בהם חשש חיתוי (משנ"ב).
מותר להשהות קדירה חיה אפילו אם מדובר בתנור שחומו רב ויכול לבשל את הקדירה במשך הלילה, משום שאין דרכם של בני אדם להמתין בסעודתם כל כך הרבה, ומסיח דעתו מהקדירה (ביה"ל).
❖ הגדרת בן דרוסאי
נחלקו הראשונים כמה הוא בישול 'בן דרוסאי':
◄רמב"ם: חצי בישול.
☜ כך פוסק שו"ע (בסימן רנד).
◄רש"י וטור: שליש בישול.
☜ אפשר להקל כך בשעת צורך (משנ"ב).
❖ הגדרת גריפה וקטימה
קטימה היא פיזור אפר או נעורת על גבי הגחלים, ואין צורך שהקטימה תבליע את הגחלים לגמרי, אלא גם פיזור מלמעלה מספיק. מטרתה היא לתת סימן שלא יבוא לידי חיתוי (ר"ן, ורמב"ם ע"פ הבית יוסף).
לעניין גריפה נחלקו הראשונים עד כמה צריך להוציא את הגחלים מתוך הכירה:
◄ רמב"ם וטור: עד שיוציא את כל הגחלים ממנה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רז"ה ור"ן: אפילו אם גרף רק את החלק שבו עומדת הקדירה – נחשב הדבר לגריפה[6].
גחלים שהתחילו להכבות מותר להשהות עליהם, כיוון שאם ראה שהתחילו להכבות ולא ליבה אותם מחדש, גילה דעתו שאינו מקפיד בחום הגחלים ולא יבוא לחתות (גמרא ורשב"א).
אפילו בגחלים של רותם (גחלים רותחות במיוחד) מותר אם קטם, כיוון שגילה דעתו שאינו מעוניין בגחלים (משנ"ב ע"פ הגמרא).
❖ סמיכה לכירה
הגמרא שואלת (לז.) האם מותר לסמוך קדירה בסמוך לכירה. למסקנה הגמרא אומרת שאין בזה חשש חיתוי, ואפילו אם מדובר על שתי כירות הסמוכות זו לזו ואחת גרופה ואחת אינה גרופה - מותר לסמוך על זו שאינה גרופה ואין חשש מחמת ההבל שעולה מהכירה שאינה גרופה.
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
⤶ מג"א (על פי הרמב"ם): מותר לסמוך רק באופן שמותר להחזיר, לכן לדעת חכמים אסור לסמוך בשבת, אבל לחנניה מותר.
◄ רעק"א (בדעת המג"א): כוונתו שלשו"ע מותר בערב שבת, אבל בשבת עצמה אסור לסמוך ליד כירה. לעומתו לדעת הרמ"א החזרה מותרת בשבת.
◄ גדול מרבבה (בדעת המג"א), בית מאיר[7]: כוונת המג"א שלשו"ע סמיכה בשבת מותרת, ונתינה מחדש אסורה. ולרמ"א אפילו נתינה מחדש מותרת.
☜ בשתי כירות צמודות[8] אפשר להקל להחזיר אפילו בשבת (משנ"ב) (ובזה גם המג"א יודה שמותר (ביה"ל)).
יש מקילים אפילו להניח לכתחילה ליד כירה שאינה גרופה (ולא רק להחזיר) (בית מאיר ודגמ"ר לדעת הרמ"א, והר"ן החמיר בזה (שער הציון))
❖ דיני תנור
המשנה אומרת (לח:) שאסור לתת על תנור או בתוך בתנור קדירה, גם אם הסיקוהו בקש או בגבבה. ובגמרא מבואר שגם לסמוך ליד התנור אסור. ואף גריפה וקטימה לא מועילים לתנור (וכך פסקו כל הראשונים).
גם פה (כמו בכירה) נחלקו הראשונים מה אסור בתנור:
◄ רי"ף ודעימיה ושו"ע: אסור להשהות (וכל שכן שלהחזיר. (גמרא)).
◄ רש"י ודעימיה ורמ"א: אסור להחזיר, אבל להשהות מותר.
⤶ נחלקו הראשונים בדין קש וגבבה בתנור:
◄ רבינו יהונתן, טור ☜ ושו"ע: תנור שהסיקוהו בקש וגבבה צריך גריפה וקטימה.
◄ רמב"ם, כלבו ור"ן: אין צורך לקטום בקש וגבבה.
☜ משנ"ב: יש להקל בזה.
הראשונים הזכירו כמה התרים לשהייה וחזרה על תנור:
תנור בימינו: רש"י, ר"ן בשם ר"ח, בעל ההשלמה: המשנה שאסרה בתנור מדברת רק בתנור של ימיהם, אבל תנור של ימינו דינו ככירה[9]. רש"ל: אסור גם בתנורים של ימינו.
☜ טוב להחמיר בתנורים חמים (משנ"ב[10]).
מצטמק ורע לו: רמב"ם, רא"ש, רי"ף, רבינו ירוחם: מותר להשהות (או להחזיר - למתירים) על תנור קדירה מבושלת כל צרכה, אם התבשיל שבתוכה מצטמק ורע לו.
☜ כך פוסק משנ"ב (ונראה שגם שו"ע מתיר למרות שלא חילק בזה[11]).
קדירה עם תבשיל חי: כל הראשונים ומשנ"ב: מותר להשהות קדירה עם תבשיל חי או שיש בה חתיכה חיה על תנור כי אין בזה חשש חיתוי.
תנור שאין היד סולדת בו: הגהות מרדכי: אם התנור אינו חם בשיעור יד סולדת בו, מותר. (ואפשר שאפילו באינו גרוף וקטום מותר כי אינו חם (מג"א)).
☜ כך פוסק רמ"א.
❖ דיני כופח
המשנה אומרת (לח:) שכופח שהסיקוהו בגפת ועצים דינו כתנור, ואם הסיקוהו בקש וגבבה דינו ככירה.
◄ רמב"ם ור"ן: כופח שהסיקו אותו על ידי גפת ועצים דינו כתנור לכל דבריו, לכן גם אם גרף וקטם אסור. ואם הסיקו בו קש וגבבה דינו ככירה שאפילו בלי שגרף וקטם מותר (כדאיתא במשנה הראשונה בפרק).
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ טור: כופח שהסיקו בו בקש וגבבה אסור עד שיגרוף (לדעתו המשנה מדברת על כופח גרוף וקטום כמו שאומרת הגמרא, ולכן גם הרישא שמדברת על קש וגבבה מדברת על גרוף וקטום. (בית יוסף)).
(עיין בהערה לגבי כופח בימינו[12]).
כופח שהסיקוהו בגפת ועצים אסור לסמוך לידו קדירה, כדין תנור (משנ"ב).
❖ שכח או עבר ושיהה
הגמרא מסתפקת (לז:) מה הדין אם עבר והשהה קדירה בשבת ובישלה. למסקנה פושטת הגמרא שאסור, גזירה משום שאנשים היו משהים במזיד ואומרים שהם שוגגים.
עוד מסתפקת הגמרא (לח.) מה הדין אם עבר ושהה (וי"ג: עבר ושכח). הגמרא לא פושטת את הספק.
נחלקו הראשונים בפירוש האיבעיא בגמרא, (וממילא בפירוש השאלה הקודמת):
◄ רא"ש, מרדכי וטור: שתי השאלות עוסקות במציאות שאדם השהה בשוגג. אלא שהשאלה השניה שואלת האם יש לקנוס גם את בני ביתו של המשהה או רק אותו.
⤶ נחלקו הראשונים כיצד לפסוק הלכה לפי ביאור זה:
◄ טור: הלכה לחומרא ואסור גם לאחרים.
◄ מרדכי: הלכה לקולא ולאחרים מותר.
◄ רי"ף ורמב"ם: השאלה הראשונה היא על מי ששגג והשהה תבשיל שלא התבשל כל צרכו, ובזה נפשט לאיסור. השאלה השניה היא מי ששגג והשהה על תבשיל שהתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, והלכה להקל בזה.
⤶ נחלקו הראשונים עד מתי צריך להמתין במוצאי שבת אם שכח והשהה (בהזיד ושהה לכו"ע ימתין בכדי שיעשו):
◄ הגהות אשר"י: עד בכדי שיעשו.
◄ רמב"ם: מיד במוצאי שבת.
☜ שו"ע: שגג והשהה תבשיל שאינו מבושל כל צרכו אסור להנות ממנו עד מוצאי שבת. ואם מבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר. ואם הזיד והשהה אסור בשניהם. (רמ"א: עד בכדי שיעשו).
רמ"א (לדעה המקילה בשהיה): אם התבשיל עבר בן דרוסאי אין בו איסור יותר (וודאי שאם שהה בדיעבד שמותר).
גם אדם ששגג בדין נחשב לשגגה לעניין זה (משנ"ב).
שו"ע אוסר בהנאה, אם השהה באיסור, גם למשהה ובני ביתו וגם לאחרים (משנ"ב).
אפילו אם שכח בתנור מותר אם מצטמק ויפה לו, כיוון שלא נהנה כל כך (משנ"ב).
בסימן רנד, ה פסק השו"ע להתיר לרדות פת למי שהשהה אותה בשגגה לפני שבת באיסור. ומבאר המשנ"ב שהתירו שם מפני צורך סעודות השבת, שאין לו מה לאכול חוץ מזה. אמנם תבשיל אין חובה כל כך לאכול, ולכן לא התירו. וסיים שאם אכן אין לו מה לאכול חוץ מהתבשיל שהשהה בשגגה, מותר לאוכלו בדיעבד.
❖ שכח או עבר והחזיר
◄ הגהות אשר"י: יש להסתפק אם החזיר בשוגג תבשיל בשבת, כיוון שהתבשיל מבושל כבר כל צרכו ואינו נהנה כל כך. ומכל מקום בגוי שהחזיר מותר.
◄ הגהות מרדכי: בכל מציאות שעבר על איסור דרבנן אסור להנות מהתבשיל, בין בשהה ובין בהחזיר.
⤶ בית יוסף: ודאי שאם החזיר תבשיל מצטמק ורע לו אין לאוסרו (למרות שלכתחילה אסור להחזירו כמו שמדויק בגמרא בדף לח.).
☜ רמ"א: אם החזיר תבשיל בשוגג דינו כהשהה במזיד (שאסור עד בכדי שיעשו). אבל במצטמק ורע לו מותר. אם החזיר גוי דינו כשכח ושהה[13] (שאין מזיד הגוי חמור יותר מיהודי בשגגה (משנ"ב)).
⤶ אם החזיר בשוגג, רק לאותו אדם אסור, ולאחרים מותר כיוון שלא נהנה כל כך והיה בשגגה (מג"א, וסמך על ההגהות אשר"י).
הטעם להחמיר בהחזרה יותר משהייה, משום שעשה מעשה בשבת (משנ"ב).
אם החזיר באופן האסור, אסור לו אפילו בדיעבד רק אם הדבר אסור לכו"ע, אבל אם לחלק מהדעות הדבר מותר אין לאוסרו[14] (ביה"ל).
אם החזיר בשגגה (או שהה במזיד[15]) תבשיל מצטמק ויפה לו אסור לו, אבל לאחרים מותר (מג"א).
סיכום משהה ומחזיר בדיעבד:
| אינו מבושל כל צרכו | מצטמק ויפה לו | מצטמק ורע לו | |
|---|---|---|---|
| עבר ושהה* | אסור לו ולאחרים (עד כדי שיעשה) (שו"ע). | אסור לו (עד כדי שיעשה) (שו"ע). ומותר לאחרים (מג"א). | אסור לכתחילה ומותר בדיעבד (רמ"א) |
| שכח ושהה (וגוי שהחזיר במזיד (רמ"א)) * |
אסור עד מוצאי שבת לו ולאחרים (לרמב"ם: מיד ולהגהות אשר"י: עד כדי שיעשה) ובבן דרוסאי לרמ"א מותר לכתחילה. | מותר (שו"ע). | |
| שכח והחזיר* | אסור לו ולאחרים (עד כדי שיעשה) (רמ"א). | אסור לו, ומותר לאחרים (מג"א). |
- במקום שבו ההחזרה או השהייה אינם אסורים לכו"ע, אין לאסור בדיעבד (ביה"ל).
❖ הטמנה במקצת (בכירה שאינה גרופה)
נחלקו הראשונים האם המשנה הדנה בדין שהייה (בתחילת פרק שלישי) מדברת גם על הטמנה או לא:
◄ רש"י (ע"פ הר"ן), ראבי"ה ואור זרוע[16]: המשנה מצריכה לגרוף כדי שהכירה לא תהיה מוסיפה הבל. כלומר יש חשש הטמנה אם מניח על גבי גחלים ממש, לכן אם גורף נחשב לאינו מוסיף הבל ומותר להניח על הכירה מערב שבת, כיוון שזו הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. (ותמהו הראשונים, איך אפשר לומר שכירה קטומה נחשבת לדבר שאינו מוסיף הבל).
◄ ר"ח, גאונים, רא"ש, רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, הגהות מימוניות, ר"ן, תרומה, סמ"ק וטור: המשנה מצריכה לגרוף משום חשש חיתוי, ואין כאן דין הטמנה, אלא מדובר כשהקדירה לא נוגעת בגחלים.
⤶ נחלקו הבית יוסף והדרכי משה מדוע הר"ח הצריך שיהיה הפסק בין הגחלים לקדירה[17]:
◄ בית יוסף ☜ ושו"ע: ר"ח סובר שאם יש גחלים למטה נחשב הדבר להטמנה. לכן הר"ח הצריך הפסק בין הקדירה לגחלים.
◄ דרכי משה ☜ ורמ"א: ר"ח סובר שגחלים מלמטה בלבד אינו נחשב להטמנה (ורק אם יטמין את הקדירה ויניח על הגחלים נחשב להטמנה[18]).
⤶ נחלקו הראשונים בדעה המתירה האם מותר לקחת את הקדירה מעל הגחלים או לא:
◄ אור זרוע: מותר ליטול את הקדירה כי אינו מתכוון להזיז את הגחלים ממקומם.
◄ הגהות מימוניות: מותר לומר לגוי להסירה. (וכן ראבי"ה אסר ליהודי ליטלה משם).
☜ רמ"א: ראוי לנתק הקדירה מעל הגחלים כדי שיוכל ליטלה משם בשבת. ואם לא נתקה יאמר לגוי ליטלה. ואם אין גוי, יכול ליטלה בעצמו אלא שייקח בנחת ולא ינענע הגחלים (ואז גם אם ינענע קצת הוי דבר שאינו מתכוון).
אם יש גחלים סביב הקדירה אסור ליטלה משם כי ודאי שימצא מבעיר והוי פסיק רישה. ואפילו בגוי יש מי שמחמיר בזה. ונראה שלצורך שבת יש להקל בזה על ידי גוי (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑ לכירה יש מקום שפיתה לשתי קדירות, לכופח יש מקום שפיתה לקדירה אחת, ותנור עשוי כמין קונוס וחומו רב.
- ↑ הסברא של חנניה: יראים ואור זרוע: כיוון שהמאכל התבשל בן דרוסאי, האדם לא מקפיד עליו עוד ולא יבוא לחתות. רא"ש בשם גאון: כיוון שהתבשל כבר בן דרוסאי, התבשיל יגיע לידי בישול גמור גם בלי חיתוי ואין בו חשש חיתוי. שו"ע הרב הביא את שתי הטעמים. ויש לעיין האם תוספות שהתיר להשהות פירות שנאכלים כמות שהם חיים יסכימו רק לשיטת האור זרוע בלבד.
- ↑ יש אחרונים שלמדו שהשו"ע באמת פסק כמו חנניה כיוון שבסימן רנד, ד, פסק שמותר לתת פירות חיים ליד אש, וזה מותר רק אליבא דחנניה, וכן כך כתב שם הגר"א. אמנם ע"ש בשער הציון שכתב שגם חכמים מודים שם שהדבר מותר, [ואין ראיה שפסק שם כדעת חנניה ולכאורה נחזור לכלל הפסיקה שסתם ויש אומרים הלכה כסתם והשו"ע פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם. ועיין בביה"ל בסוף הסעיף (ד"ה ונהגו) שאכן כך כותב).
- ↑ תוספות בדף לז. (ד"ה אא"ב) כותב שרבי מאיר ורבי יהודה אסרו אפילו מצטמק ורע לו (שהרי הם אמרו שרק כירה גרופה וקטומה מותרת, משמע שבאינה גרופה אסור כלום (חזו"א לז, ד).
- ↑
הראשונים נחלקו בביאור הגמרא (יח:) שאמרה שתבשיל שלא עבר בישול גמור אסור, לדעת הרי"ף הכוונה לכל עוד לא הגיע לבישול גמור, ולדעת רש"י רק אם לא הגיע לבן דרוסאי. הב"ח שכתב שגם אם התחיל משהו נחשב כחי דיבר רק לשיטת הרי"ף (שאם דיבר גם לרש"י - אין מציאות של תבשיל שלא התבשל לגמרי. ופשוט).
- ↑ שתי נפקא מינות: א. גרף לגמרי בתנור: לרמב"ם אסור, לרז"ה מותר. ב. גרף רק חלק מהכירה: לרמב"ם אסור לרז"ה מותר.
- ↑ וכן כתבו התוספות והרא"ה שמותר להחזיר בסמיכה אפילו לדעה ראשונה (ביה"ל ושער הציון).
- ↑ שאחת גרופה וקטומה והשניה לא, והוא מחזיר על גבי הגרופה או הקטומה, כך שהוא מחזיר בסמיכה לכירה שאינה גרופה וקטומה.
- ↑
ויש לזה כמה טעמים וכולם באים לומר שחום התנור שלנו פחות חם משלהם. (או כי התנורים שלנו פתחם מהצד, או כי המשנה שאסרה דיברה על תנורי נחתומים שהם חמים במיוחד, או בגלל שהתנורים שלנו רחבים ואינם חמים כל כך).
- ↑ כיוון שהר"ח והגר"א כתבו שטעם ההיתר בימינו הוא משום שהמשנה בשבת דיברה על תנורי נחתומין שהם חמים במיוחד. לפי זה אין להקל גם בימינו בתנורים חמים במיוחד (משנ"ב).
- ↑ כיוון שבבית יוסף הביא דבר זה בשם כמה פוסקים, שכל שמותר להשהותו על כירה שאינה גרופה וקטומה מותר להשהות על תנור, ולא נראה שחזר בו מזה בשו"ע. כנלע"ד.
- ↑ רבינו ירוחם: אין הבדל בימינו בין כופח לכירה ובכל מקרה דינם ככירה. ר"ן ובית יוסף: גם בימינו יש חומרא לכופח על גבי כירה.
- ↑ שאם התבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר (כי אינו נהנה בזה כל כך) ואם לא התבשל כל צרכו אסור (כי נהנה בזה) (ביה"ל).
- ↑
לכאורה אם כך אין לאסור אף תבשיל שהחזירו על גבי כירה גרופה כיוון שלדעת הר"ן מותר להחזיר בשבת עצמה (על גבי כירה גרופה), מובא ברמ"א בסעיף ב. והגם שחלקו על הר"ן, מכל מקום אין זה אסור לכו"ע. ואין דין הרמ"א כאן אלא כשהחזיר על כירה שאינה גרופה. וצ"ע.
- ↑
כנלע"ד, שהרי דינם שווה.
- ↑ האור זרוע כותב מפורש שלפי רש"י יהיה מותר להניח קדירה על גבי גחלים ממש (ולר"ח יהיה אסור).
- ↑ הר"ח כתב שהטמנה על גבי גחלים אסורה לכו"ע, וכך העתיקו הרא"ש, הרמב"ן ועוד ראשונים. ונראה לבאר (שמעתי מר' אריאל כהן נ"י) שבית יוסף והדרכי משה נחלקו בהבנת כל הראשונים, השו"ע למד שהכוונה שאסור להניח על גבי גחלים גם בלי הטמנה נוספת (וכך מבארים גם האור זרוע והרשב"א (בדף מז ע"ב)). לעומתו הרמ"א למד שר"ח אסר רק הנחה על גבי גחלים והטמנה נוספת בבגדים וכדומה אבל רק הנחה על הגחלים אינה נחשבת להטמנה (וכך מבאר גם הב"ח). כלומר נחלקו השו"ע והרמ"א בהבנת דברי רבינו חננאל. לפי זה מיושבת קושיית החזו"א (לז, סקי"ט) על הרמ"א שאין מי שהתיר בהנחה ממש, כיוון שהרמ"א למד כך את כל הראשונים דלא כבית יוסף.
- ↑ עיין בהערה הקודמת. וקצת קשה לי, אם כך מדוע ביאר רבינו חננאל שמדובר בקדירה שתלויה בכסא של ברזל ולא ביאר שמדובר בשהניח את הקדירה על הגחלים ממש, אלא שלא טמן אותם בבגדים? ואפשר לומר שלא רצה לבאר באופן כזה משום שיש חשש של הזזת הגחלים כמו שיבואר לקמן, ונקט מילתא דפשיטא.