פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסו א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added ben shmuel book.)
מ (Try fix category tree)
תגית: ריקון
שורה 1: שורה 1:
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רסו א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רסו|א}}


== סעיף א | נתינת כיס לנכרי ==
'''הקדמה לסעיף'''
כאשר אדם הולך בע"ש ויש איתו כיס מעות, התירו חכמים לתת את הכיס לגוי (ואם אין גוי להניח על בהמתו באופנים מסוימים או לקטן ושוטה), כיוון שאם לא נתיר לו כך יבוא הוא בעצמו לטלטל ארבע אמות ברה"ר, כי אין אדם מעמיד עצמו על ממונו.
<blockquote>המשנה אומרת (קנג.) שמי שהחשיך לו בדרך ויש איתו גוי וחמור יכול לתת את כיסו לגוי שאיתו אבל לא על החמור (כי מצווה על שביתתו ולא על גוי). ואם אין איתו גוי, יניח על החמור (ועיין סעיף ב).
</blockquote>
רש&quot;י מבאר שהכוונה שייתן את הכיס לגוי מבעוד יום, אבל הראשונים חלקו על דבריו וכתבו שגם כשנכנסה שבת יכול לתת את הכיס בשבת (ולא גזרו על מוקצה במקום הפסד).
'''רמב&quot;ם:''' מותר לתת את כיסו לנכרי, אפילו אם לא נותן לו שכר על כך.
<blockquote>☜ '''שו&quot;ע''' פוסק את דברי הגמרא וכביאור הראשונים, וגם אם לא נתן לו שכרו מותר (כרמב&quot;ם).
</blockquote>
<ol>
<li><blockquote><p>למרות שהשו&quot;ע פסק שלא צריך לשלם לגוי, אעפ&quot;כ עדיף כן לתת לו שכר בע&quot;ש '''(אליה רבה). '''</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גם אם שכר חמור מהגוי לא ייתן עליו כי שכירות קניא לחומרא, והפרי מגדים חולק '''(ביה&quot;ל).''' אבל אם שכר את הגוי (כחמר) הרי שלא שכר את החמור, ועדיף שייתן על החמור מאשר הגוי, אלא שיזהר שלא יחמר בקולו את הבהמה<ref><p>ומוסיף הביה&quot;ל שאם יש עימו גוי אין צריך להקפיד שיניח עליו רק לאחר שהחמור הולך ולקחת לפני שהוא עומד (כבסעיף ב) משום שכל האיסור בזה הוא מחמר, ואם יש גוי שמחמר אין צורך בזה.</p></ref> '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גם בזמננו שאין רה&quot;ר להרבה פוסקים, עדיף שייתן לגוי ולא יניח על בהמתו (למרות שאין חשש שהיהודי יבוא לעבור איסור תורה בטלטול ד' אמות) '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם יש לאדם משא כבד על חמורו ואינו יכול לתתו לגוי וגם לא יכול להזהר שלא לחמר אחר הבהמה (כדלקמן בסעיף ב), יקנה את הבהמה לגוי לפני שבת, ואם אינו בקי בקניינים<ref><p>בביה&quot;ל האריך בשם החיי אדם לבאר את דיני הקניינים והזהירות הנצרכת בכל דינים אלו.</p></ref> יפקיר בפני שלושה או בינו לבין עצמו. ויזהר שלא יניח שום דבר על הבהמה על העגלה כל השבת ולא ייתן לגוי שום חפץ, משום שנמצא שנותן לגוי להעביר ד' אמות '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>לכתחילה נכון לתת את המעות מבעו&quot;י מפני חשש מוקצה '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li></ol>
❖ '''מציאה'''
<blockquote>הגמרא מדייקת שדווקא בכיסו התירו, אבל מציאה לא (כיוון שאינו בהול עליה), ואם מצא מציאה בע&quot;ש הרי היא ככיסו ומותר. ולישנא אחרינא אומרת שרבא הסתפק בדבר זה.
</blockquote>
◄ '''ר&quot;ן, רמב&quot;ם (לפי הר&quot;ן), רי&quot;ף ורא&quot;ש (ע&quot;פ הטור) וטור:''' הלכה כלישנא קמא שמותר, כיוון שזה איסור דרבנן.
<blockquote>☜ כך פוסק '''שו&quot;ע.'''
</blockquote>
◄ '''רי&quot;ף ורא&quot;ש (ע&quot;פ הר&quot;ן):''' הלכה שאסור בכל מציאה.
==הערות שוליים==
[[קטגוריה:בן שמואל]]
[[קטגוריה:אורח חיים]]
== סעיף א | נתינת כיס לנכרי ==
'''הקדמה קצרה לסעיף'''
כאשר אדם הולך בע&quot;ש ויש איתו כיס מעות, התירו חכמים לתת את הכיס לגוי (ואם אין גוי להניח על בהמתו באופנים מסוימים או לקטן ושוטה), כיוון שאם לא נתיר לו כך יבוא לטלטל ארבע אמות ברה&quot;ר, כי אין אדם מעמיד עצמו על ממונו.
<blockquote>המשנה אומרת (קנג.) שמי שהחשיך לו בדרך ויש איתו גוי וחמור יכול לתת את כיסו לגוי שאיתו אבל לא על החמור (כי מצווה על שביתתו ולא על גוי). ואם אין איתו גוי, יניח על החמור (ועיין סעיף ב). (הכוונה שייתן את הכיס לגוי מבעוד יום, אבל הראשונים חלקו על דבריו וכתבו שגם כשנכנסה שבת יכול לתת את הכיס בשבת (ולא גזרו על מוקצה במקום הפסד).
</blockquote>
רמב&quot;ם: מותר לתת את כיסו לנכרי, אפילו אם לא נותן לו שכר על כך.
<blockquote>☜ שו&quot;ע פוסק את דברי הגמרא וכביאור הראשונים, וגם אם לא נתן לו שכרו מותר (כרמב&quot;ם).
</blockquote>
<ol>
<li><blockquote><p>למרות שהשו&quot;ע פסק שאינו צריך לשלם לגוי, אעפ&quot;כ עדיף כן לתת לו שכר בע&quot;ש (אליה רבה).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גם אם שכר חמור מהגוי לא ייתן עליו כיוון ששכירות קניא לחומרא, '''והפרי מגדים''' חולק (ביה&quot;ל). אבל אם שכר את הגוי (כחמר) הרי שלא שכר את החמור, ועדיף שייתן על החמור מאשר הגוי, אלא שיזהר שלא יחמר בקולו את הבהמה<ref><p>ומוסיף '''הביה&quot;ל''' שאם יש עימו גוי אין צריך להקפיד שיניח עליו רק לאחר שהחמור הולך ולקחת לפני שהוא עומד (כבסעיף ב) משום שכל האיסור בזה הוא מחמר, ואם יש גוי שמחמר אין צורך בזה.</p></ref> (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גם בזמננו שאין רה&quot;ר להרבה פוסקים, עדיף שייתן לגוי ולא יניח על בהמתו (למרות שאין חשש שהיהודי יבוא לעבור איסור תורה בטלטול ד' אמות) (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם יש לאדם משא כבד על חמורו ואינו יכול לתתו לגוי וגם לא יכול להזהר שלא לחמר אחר הבהמה (כדלקמן בסעיף ב), יקנה את הבהמה לגוי לפני שבת, ואם אינו בקי בקניינים<ref><p>'''בביה&quot;ל''' האריך בשם החיי אדם לבאר את דיני הקניינים והזהירות הנצרכת בכל דינים אלו.</p></ref> יפקיר בפני שלושה או בינו לבין עצמו. ויזהר שלא יניח שום דבר על הבהמה על העגלה כל השבת ולא ייתן לגוי שום חפץ, משום שנמצא שנותן לגוי להעביר ד' אמות (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>לכתחילה נכון לתת את המעות מבעו&quot;י מפני חשש מוקצה (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li></ol>
❖ '''מציאה'''
<blockquote>הגמרא מדייקת שדווקא בכיסו התירו, אבל מציאה לא (כיוון שאינו בהול עליה), ואם מצא מציאה בע&quot;ש הרי היא ככיסו ומותר. ולישנא אחרינא אומרת שרבא הסתפק בדבר זה.
</blockquote>
'''''◄''''' ר&quot;ן, רמב&quot;ם (לפי הר&quot;ן), רי&quot;ף ורא&quot;ש (ע&quot;פ הטור) וטור: הלכה כלישנא קמא שמותר, כיוון שזה איסור דרבנן.
<blockquote>☜ כך פוסק שו&quot;ע.
</blockquote>
'''''◄''''' רי&quot;ף ורא&quot;ש (ע&quot;פ הר&quot;ן): הלכה שאסור בכל מציאה.
==הערות שוליים==

גרסה מ־19:12, 22 בדצמבר 2020
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשני:שולחן_ערוך:אורח_חיים_רסו_א&oldid=147380"