פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעא טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו | הפסיק בדיבור או נשפך הכוס
בה"ג: אם הפסיק בדיבור לפני שטעם מהכוס, יצא ידי חובת הקידוש אבל צריך לברך שוב הגפן בשביל לשתות (כי הדיבור מהווה הפסק לעניין ברכת הגפן).
⤶ וכן אם נשפך היין לפני שהספיק לשתות ממנו, לא צריך לעשות שוב קידוש אלא יברך רק הגפן (בית יוסף).
☜ וכך פוסק שו"ע[1]*.
⤶ כל זה דווקא אם טעם אחרי שדיבר או נשפך היין, (אפילו שאין זה אותו יין שקידש עליו) אבל אם הסיח דעתו או יצא ממקומו לא יצא ידי קידוש (משנ"ב).
במציאות שנשפך היין והייתה בדעתו על יין נוסף שהיה לפניו, לא צריך לחזור לברך הגפן (משנ"ב).
קידש ומצא שאין זה יין: אם קידש ומצא שאין בכוס יין אלא מים שלא יוצאים בהם כלל, צריך לקדש שוב על יין. ואם היה דעתו על יין אחר, לא צריך לברך שוב הגפן אלא רק לקדש. ואם מצא שיש בכוס משקה כמו שכר מדינה, לא יקדש שוב אלא יברך עליו שהכל וישתה.
אם היה יין לפניו אפילו בבקבוק לא צריך לקדש שוב, משום שהקידוש חל על היין שלפניו, וישתה ממנו תכף מלא לוגמיו. ויש אומרים שאף בלחם נאמר שהקידוש חל עליו. אמנם בימינו שנוהגים לעשות קידוש לפני נטילת ידיים, אין לומר שהקידוש חל על הפת (משנ"ב).
קידש בבוקר ונשפך היין:
◄ למג"א: יצא
◄ לרעק"א: לא יצא.
גם אם נשפך חלק מהיין ולא נשאר כשיעור מלוא לוגמיו לשתות, דינו כנשפך כל היין (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ * ואם הפסיק המברך ושאר השומעים לא הפסיקו בדיבור, נשאר המשנ"ב בצ"ע (סימן קסז, ס"ק מג) ובבן איש ח י(אמור, טז) פסק שלא צריכים לברך שוב הגפן, וכן הסכים בספר הליכות עולם (א, עמוד שנ) מדין סב"ל.