פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא | תכשיט שיש לו תשמיש
כנזכר לעיל, רבן גמליאל יצא עם מפתח של זהב וגערו בו חבריו, והירושלמי מסיק מזה שהעשוי לכך ולכך אסור בין לאיש ובין לאשה.
הרא"ש מביא שני פירושים לדברי הירושלמי:
תכשיט שהוא גם לאיש וגם לאשה אסור לצאת בו גם לאיש וגם לאשה (עייין סעיף ט).
תכשיט שיש בו שימוש נוסף, כגון מפתח מזהב, שאסור לצאת בו כלל.
◄ רא"ש (דעתו ע"פ ב"י), סמ"ק, סמ"ג, תרומה והגהות מימוניות: נהגו הנשים לצאת עם מפתח (מזהב) הקשור להן על הצוואר[1].
◄ מהר"ם: אם עשה מפתח מברזל לנוי בחגורתו, אסור לצאת בו. אבל משל כסף או זהב מותר.
◄ רשב"א: כיוון שהמפתח אינו בטל לחגורה ואינו תשמיש שלה, אסור לצאת בו בשבת. לפי זה אפילו בשל כסף אסור, אלא שאפשר שיהיה מותר כי הוא עצמו תכשיט (בית יוסף).
◄ רבינו פרץ, אגודה ומהרי"ל: מותר לצאת במפתח שעשוי לנוי אפילו מברזל (כיוון שהוא מחובר לחגורה). (וכך כותב אור זרוע).
☜ שו"ע: אסור לצאת בדבר שעשוי לתשמיש ולתכשיט יחד, מפני הרואים. ויש מתירים בשל כסף.
רמ"א: ובמפתח של ברזל אסור אפילו אם קבוע בחגורה. ויש שכתבו להתיר גם בשל ברזל.
⤶ וכל זה רק אם חיברו כחלק מהחגורה עצמה (כאבזם) אבל אם רק חיברו באמצע החגורה או קשר אותו שם בעלמא, ודאי שאסור (משנ"ב).
☜ משנ"ב: למרות ששו"ע סתם לאסור, אין למחות במקילים[2]. (כיוון שהדרכי משה הביא נהגו באשכנז לצאת עם מפתחות של כסף).
אפילו לר"ת שהתיר בדבר שהוא תכשיט לאיש (בסעיף ט) כאן הוא מודה לאסור, משום שהרואה יאמר שלתשמישו הוא נושאו. או שחידש השו"ע למרות שאין חשש שישלוף כיוון שהממפתח מחובר לחגורה, אסור מפני הרואה (משנ"ב).
מפתח של כסף קל יותר כיוון שלא רגילים לעשות מפתחות מכסף, לעומת ברזל ונחושת שרוב המפתחות עשויים מהם והרואה חושב שנושאו לתשמישו (לבוש).
הנושא שעון בשבת חייב חטאת כיוון שלא שייך בו שם תכשיט כי אינו מלבוש. ואפילו אם חיברו בשלשלת של נוי לצוואר, כיוון שהשעון חשוב בפני עצמו ולא אומרים שהוא בטל לרצועה (משנ"ב[3]).
❖ מפתח שקשור בשלשלת
◄ רא"ש: מותר לצאת אם מפתח תלוי בשלשלת (שבנויה מהרבה קרסים שאחוזים זה בזה).
◄ סמ"ק (ע"פ ב"י): רק אם הרצועה מחוברת לגמרי (ע"י הכאת פטיש) מותר. וגם בזה, רק ברצועה מותר ולא בשלשלת שעשויה מהרבה קרסים מחוברים. אמנם יותר נראה שאם חיבר לגמרי, גם לדעתו יהיה מותר (בית יוסף).
❖ תיק משקפיים
בית יוסף: אין להתיר לצאת עם משקפיים כשמחובר אליהם תיק שעשוי מזהב, כיוון שהמשקפיים הם העיקר והתיק בטל אליהם.
☜ כך פוסק רמ"א.
הוא הדין שאסור לצאת עם נדן לסכין שעשוי לנוי, כיוון שהעיקר הוא הסכין (משנ"ב).
כל הדיון במשקפיים הוא רק לצאת איתם מחוברים לתיק על הצוואר. אך ודאי שאסור לצאת בהם כשהם על העיניים כיוון שיש חשש שיפלו ויבוא לטלטל בידו (חיי אדם[4]).
הערות שוליים
- ↑ בית יוסף: ומה שגערו חבריו ברבן גמליאל היה משום שיש חשש שהוא ישלוף ויראה. אבל כשהמפתח תלוי בצוואר אין חשש כי אפשר להראותו בעודו קשור. ועוד שזו טרחה לשלפו.
- ↑ וכן הבינו עוד אחרונים שהשו"ע פסק כדעה האוסרת משום הרואים (עיין יחווה דעת ג, כג). ובמקום שיש בו עירוב בצורות הפתח יש לסמוך על הדעה המקילה כיוון שיש בזה ספק ספיקא (מנוחת אהבה ג, כז הערה 167).
- ↑
והאריך להוכיח דבריו בביה"ל. ומדבריו משמע שאם מדובר על שעון שהאדם לובש, וגם אם הוא מפסיק לעבוד עדין הוא ממשיך לענוד אותו על ידו- מותר לטלטלו מחוץ לערוב. (וכך כתב בשש"כ יח, כז).
ולעניין יציאה בשעון יד רגיל, על פי דברי המשנ"ב כאן ודאי אסור, וכך סתם שם בשש"כ. אמנם בהמשך כתב שאין למחות ביוצאים בשעון כזה כיוון שזה דרך מלבוש (ושונה דינו מדברי השו"ע כאן, כיוון שדרך השימוש בשעון יד רגיל הוא בעודו על היד, בשונה ממפתח שדרך השימוש בו הוא בעודו בפני עצמו). עיין שם שכך סובר הגרש"ז והאג"מ ועוד. וכן היקל ביביע אומר (ט, קח, אות קמה), וסיים שטוב להחמיר במקום שאין עירוב. והאור לציון החמיר בזה (כג, ב) וכן בשו"ת ישכיל עבדי (ז, יט, הראשון).
- ↑
אמנם בשש"כ (יח, טז) התיר לצאת עם משקפיים למי שמתקשה לראות וכן מי שיוצא עם משקפיים לנוי. אבל משקפי קריאה אסורים כי ודאי יבוא להוריד אותן ולטלטלם (וכן כתבו עוד כמה אחרונים לדינא).
והרבה אחרונים חילקו בין משקפיים שעומדים רק על החותם ויש חשש גדול שיפלו, לבין משקפיים בימינו שאחוזות היטב על האדם, שאין בהם כל חשש (וייתכן שאף המשנ"ב יתיר בזה). עיין רב פעלים (ב, או"ח, סימן מח) ובלוית חן (סימן כט) ועוד.