פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא יז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז | חיגר שצריך מקל
כנזכר לעיל המשנה דנה האם מותר לקיטע לצאת עם קב שלו.
הראשונים מבארים שמדובר על קיטע שיכול ללכת גם ללא עזרת הקב שלו (ורק נשען עליו), אבל אם אין לו אפשרות ללכת ללא הקב שלו, מותר לו לצאת בו. וכותב הרא"ש שהסברא היא שאם לא יכול ללכת בלעדיו הוי כמו מנעל שלו.
כך כותבים גם: תוספות, מרדכי, רשב"א, ר"ן, הגהות מימוניות, סמ"ג, סמ"ק, רבינו ירוחם וטור.
☜ וכך פוסק שו"ע (שאם לא יכול ללכת בלעדיו מותר, ואם יכול אסור).
רמ"א: חולה שעמד מחוליו דינו כמו חיגר.
זקן שבביתו הולך בלי מקל, וכשיוצא מביתו צריך מקל מחמת תשות כוחו, אסור לו לצאת בו, כי בביתו יכול ללכת בלעדיו. אבל אם לא יכול ללכת בלעדיו כלל, מותר (משנ"ב).
אם הולך וחושש להחליק מחמת הגשמים או שצריך ללכת על הקרח, מותר (ט"ז) וכמה אחרונים חלקו והתירו רק במקום שיש עירוב (משנ"ב).
מקל שנושאו לחשיבות, אסור לצאת בו, שאסור לצאת עם תכשיט בידו. אבל בתוך העירוב מותר אם יש בו צורך קצת או לכבוד, אבל בלי צורך אסור כי זו זילותא לשבת (משנ"ב).
אם יש בראש המקל מסמר שיוצר חריץ באדמה, צריך עיון אם מותר לצאת בו בשבת דהוי פס"ר דלא ניחא ליה, ובפרי מגדים מצדד להקל (ביה"ל).
אם אינו חייב את המקל ובכל זאת יצא בו (ביה"ל):
◄ ללבוש: אינו חייב חטאת (כי חכמים הם שאסרו, שמא יבוא לטלטלו ד' אמות ללא השענות עליו). וכן צידד בפרי מגדים.
◄ לרבינו ירוחם (וכן משמע במרדכי): חייב חטאת שהוי כמשאוי, וכן סתם במשנ"ב.