פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא לט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לט | רצועות שיוצאות מבגד
הגמרא אומרת (קלט:) שמותר לצאת בכילה שיש לה חוטים המחוברים לה ואין הם נחשבים כמשוי, אלא הם בטלים לה.
תוספות, רא"ש, טור ☜ ושו"ע: לכן מותר לצאת עם אבנט שמחוברים אליו חוטים כיוון שהם בטלים אגב האבנט.
⤶ הראשונים נחלקו מה יהיה הדין אם הרצועות עשויות ממשי (שהוא חשוב ואינו בטל):
◄ רא"ש, רבינו ירוחם וטור: אסור לצאת בהם, כיוון שהם חשובים ואינם בטלים.
◄ תרומה ומרדכי: יש להסתפק אם מותר לצאת בהם (כיוון שיש להם שימוש שיכול להשתמש בהם).
◄ סמ"ג: מותר לצאת בהם בשבת.
☜ שו"ע: אסור לצאת בהם אם לא קשר בהם שום דבר.
חגורה שיש בסופה רצועות מוזהבות אינה שייכת לדין זה, ומותר לצאת בה, משום שזה נוי החגורה (משנ"ב).
❖ כל דבר המחובר לבגד
סמ"ג, סמ"ק, תרומה, מרדכי והגהות מימוניות: כל דבר המחובר לבגד בצד אחד, אם הוא חשוב אסור לצאת בו שאינו בטל לבגד, אבל אם אינו חשוב מותר לצאת בו.
☜ כך פוסק שו"ע.
⤶ הוא הדין כל דבר שדעתו של האדם להשלימו, אפילו שהוא לא חשוב כלל, אסור לצאת בו (כמו חוטי ציצית שדעתו להשלימם). ולכן צריך להזהר שלא לצאת עם לולאה וכדומה שדעתו להשלימה כיוון שהיא משוי (חיי אדם).